
| חברה פעם שאלה אותי במהלך טיול רגלי בירושלים – עין כרם במסגרת סיור מנזרים. מה את אומרת לטפס או לרדת מההר? ואני, במקרה, היא תפסה אותי עם תיק צד ממש לא ציוד למיטיבי לכת, כי לא ממש ציפיתי שבטיול כזה יהיו עליות מתישות. ומי שהגיע למוסקוביה יכול להעיד על עליות שלא מביישות אף עלייה. עניתי: כמובן שירידה מההר. אבל דעתי הכנה היא ללא ספק - עלייה, טיפוס על ההר.המאמץ הכרוך בלהגיע ולהיחשף לאותה נקודה מסקרנת עם כל אותן מהמורות הנקרות בדרכינו בחיים, הוא שגורם לנו לחיוך הבלתי נמנע בעת סימון ה-וי! |
מרי סטיוארט
בתגובה על LOST BUT FOUND
אחר40
בתגובה על דיאלוג מהסרטים מס' 5 מתוך: הסרט "אומץ אמיתי"
דודמרום
בתגובה על ריח הכפרים
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לעתים הם נגישים ולעיתים לא
אבל בהחלט חולקים קרירות שקטה ונעימה:-)
אפשר לשכב על הספה בבית, ותוך כדי זה לעלות על ההר הכי גבוה בעולם.
וכמו שאת אומרת, כשאתה מגיע ליעד, אתה מסמן וי , בהנאה מרובה.
העניין עם מנזרים שהם תמיד תקועים במקום גישה מסובך.. אבל יפייפה..
ואם מגיעים ברגל, אז לא משנה אם זו הייתה עליה או ירידה (אישית מעדיפה ירידות)
תמיד כיף לנוח בקרירות השקטה והנעימה של המנזר : )
אכן חוכמה גדולה:-)
אני מניחה שאתה מדבר על שגרה.
לשחזר טיפוס עם אותה מוטיבציה או במילותיך עם אותה כמות אנרגיה...
צריך שיהיה חזון מאוד ברור מול העיניים
בין אם זה ליטראלי טיפוס על הר ובין אם זה טיפוס מטאפורי אל עבר איזו פסגה בחיינו
כי לחזור על אותה פעולה לבטח שוחק
אלא אם כן יש שכר מתגמל בצידה.
וכל אחד אחד מגדיר מהו התגמול הנאה עבורו.
החוכמה היא לעשות את המסלול חזרה עם אותה כמות אנרגיה ...
תודה לך על התגובה.
באמת אין כמו הנוף שנשקף בטיפוס:-)
הוא נחשף לו לאיטו בפעם הראשונה עד החשיפה לנקודת המבט הרחבה.
התהליך הזה שציינת - עוצרים לוקחים אוויר, משקיפים על הנוף - הוא תענוג.
אני אוהבת את הטיפוס
א. מכיון שבטיפוס אני עוצרת לקחת אויר לנשימה
וסיבה שניה לעצירה להתבוננות על המרחבים שמול עיני
ב. ספורט לא רע ואני אוהבת להתאמץ
ג. הכי קרוב לאדמה
להבדיל מהירידה- חרדת החלקה
שמים לב למקום בו דורכת כף הרגל ולא לנוף
לא בריא לברכיים
נכון מאוד כישורי חיים כוללים את שני הכיוונים.
למשל, אתנחתא קומית היא כח.
לרדת מהעניין - לוותר עליו - גם חשוב.
לרדת בגדול מהמשקל הוא ירידה שהיא סוג של עלייה. כי היא דורשת מאמץ.
באופן כללי, על פניו, ירידה קלה יותר לביצוע
אך למעשה, היא דורשת מחשבה וכוונה לא פחות מהעלייה.
לדעת ליהנות מהחיים זה טריק לא קטן. צריך להכיר אותו:-)
והטיימינג כאן גם משחק תפקיד, כמובן.
והמינון וכו'...
למרות כל זאת,
וזו דעתי האישית,
החיוך הבלתי נמנע בעת סימון ה-וי הרבה יותר רחב בעלייה:-)
תודה על התגובה רויטל!
מדלן יקרה
נכון, אני אתך
רק קדימה ולמעלה. כמובן שצריך בחיים גם כישורי ירידה :)
שבוע טוב
עוד V לאוסף
תודה:-)