אנחנו נוהגים לבלות עם חברינו הקרובים ביותר את שתי היממות של יום הזיכרון-יום העצמאות יחד - 48 שעות. זה מנהג שהחל לפני שנים רבות מאד כשהיינו זוגות צעירים מאד עם תינוקות אבל מחוסרי בייבי סיטר. במשך השנים שמרנו על המנהג הזה גם כשהתינוקות גדלו כל כך שהיו להם תינוקות משלהם. וזה נמשך עד היום כשרוב נכדינו הם כבר מעבר לשירות הצבאי. 

כמובן, גם בחג העצמאות הזה היינו יחד ובחלק מהזמן צפינו בשידורי הטלוויזיה. ראינו את בנימין נתניהו מדבר על שני עניינים אישיים מאד; פעם אחת דיבר על רגשותיו כשאחיו הבכור נפל במבצע אנטבה; פעם שנייה דיבר על רגשותיו בעת נסיעתו לבית החולים עם שני חבריו הפצועים אנושות שאחד מהם נפטר בידיו. אלה דברים קשים שכל אדם, שמגיע למצב שהוא מספר עליהם, לא ייתכן שאינו מדבר מעומק ליבו. ואני, לתדהמתי, ישבתי מול המרקע עם הרגשת אי-נוחות, מבוכה ואפילו התביישתי: כי לא האמנתי לו. לא מדובר על העובדות שתיאר. מדובר על רגשותיו שתיאר. נראה לי משום מה שהוא לקח אוסף של רגשות שהיו אנשים אמורים להרגיש במעמד כזה, לא רגשותיו שלו, וארז אותם באריזת שיווק לציבור. ומאחר והייתי, כפי שכבר סיפרתי, יחד עם חברי, חבורה לא קטנה של נשים וגברים די מבוגרים שראו כבר הכל בחיים, החלטתי לשים את נפשי בכפי ולספר לחברי מה אני הרגשתי ואת הבושה שחשתי בתוכי על כי הרגשתי כך. השתררה שתיקה די ארוכה שהעיקה עלי בציפייתי לשמוע כל אחד מהחבורה שיגנה אותי על כך שיש לי דעות קדומות כלפי ביבי. אבל לתדהמתי לא כך קרה. אט אט, כל אחד מחברי וחברותי אמרו שגם הם הרגישו כך בדיוק. ואנחנו לא מדגם מייצג, לא חבורה הומוגנית מבחינת הדעות הפוליטיות. כולנו נדהמנו בעצמנו על כך שהרגשנו כלפי דבריו של ביבי בדיוק אותו הדבר.

לי נראה שהדבר נובע מהדעות הקדומות שכל אחד אוגר במוחו כלפי האנשים הסובבים אותו. אבל יש דבר נוסף, מטריד מאד, כשמדובר על ביבי, למרות דעותיי הקדומות כלפיו. קבוצת ההתייחסות של מר נתניהו הם חבורה רחבה של ראשי מדינה בעולם. ייתכן מאד שקבוצה זו שבאה אתו במגעים אינטימיים של דיונים מדיניים רכשו את אותן הדעות הקדומות כלפיו בגלל המחסור הקשה של כנות באופיו, בגלל נטייתו לבדות דברים מלבו ובגלל שפת הגוף שלו המשדרת חוסר ביטחון וחיפוש לרצות את שומעיו. מי שצפה בטלוויזיה אתמול בשידור ישיר את פגישתו עם ג'ורג' מיטשל, השליח של הנשיא אובמה, והדברים המביכים שהשמיע שם ביבי, וודאי ירד לסוף דעתי. כל הדברים האלה חורגים מהיותם בעיה פרטית של מר נתניהו. הם הבעיה של ישראל.