בעצתו של חבר מהקפה (תודה עידו) וברגע של השראה, נכנסתי לפורום להורים לילדים עם מחלות.

כמה עצב.

איזה עולם נגלה לי בשנה האחרונה. עולם עצוב וגם יפה. של הקרבה ואהבה. כל כך הרבה רע עם קמצוץ של טוב. כל כך הרבה סבל ועוצמה כל כך הרבה דאגות ומעט מידי שמחה.

אמהות היא דבר כל כך עצמתי. כל כך הרבה נתינה יש בעולם החדש הזה שגיליתי. כל כך הרבה אהבה וכל כך הרבה עצבות.

אתה קורא את הסיפורים הקשים והלב נשבר לרסיסים. קשה להבין למה המלאכים הקטנים האלה צריכים לסבול כל כך הרבה. קשה להבין למה האמהות האלה צריכות לסבול כל כך הרבה.

פיצי שלי, אני קוראת את הסיפורים וליבי נחמץ ומתמלא בו זמנית. אני כל כך אוהבת אותך פיצי שלי, אני כל כך אוהבת אותך, אני אתן לך את חיי. את ליבי כבר נתנתי.