את שהיר סיטונאי הירקות בכפר חוארה על אם הדרך בואך שכם.מכירים כולם וזאת בשל הפירות והירקות הטריים שמגיעים אליו יום יום ע'י החקלאים באזור.אצלו תוכל למצוא כל ירק או פרי שנפשך חושקת,ומובטח לך שתתקבל בסבר פנים יפות,ואף כוס קפה יוצע לך במסגרת הכנסת האורחים האופיינית לבני ערב.והמסורת בה נשתבחו ומקפידים לשמר.בכניסתך למתחם שלו דומה כי כל הענין הפוליטי,ויחסי ישראל פלסטינאים נשכחים מעבר לסף.ואתה נכנס כבן בית אורח לתחום הדוכנים שבבעלותו.נהגתי לעבור על פני הדוכנים יום יום.ומדי פעם ללא חשש לקניות שונות.שתמיד היו בארגזים שלמים.כאשר נושא המחיר היה תמיד לפי ארגז תיקני מלא וגדוש בפרי או ירק עד גדותיו.תמיד טרי רענן והעיקר המחיר הנוח.ובדיעבד יכולת תמיד להשוות מחירים להווכח שוב במחיר הזול.נהגתי לקנות ממנו פרי הדר בעיקר,תפוזים אשכוליות לימונים ופומלות.השבוע באחד הימים כשנופפתי יד לשלום בלי כל רצון לעצור, נוכח מתיחות ביטחונית עליה דיווחו בכלי התקשורת.אף כי אני החולף שם ברכב לפחות פעמיים ביום לא חשתי בה כלל.הוא מייד קרא לי בתגובה מהירה ובקש אותי לעצור בהתלהבות שלא יכולתי להתעלם ממנו על אף רצוני.עצרתי בלי ברירה נוכח היכרות של שנים עצרתי ליד דוכניו עמוסי הפירות .הוא קרב עלי בפנים קורנות ואמר בהתרגשות."יש לי בשבילך את דם הגוזל"ובערבית דאם אל זגלול"השבתי בשאלה "מה זה"? הוא התכופף לעבר אחד הארגזים שלרגליו ושלף משם תפוז שקליפתו מוכתמת בחלקה בגוון אדום עז.בצע את התפוז לשנים.והראה לי את תוכו שהיה אדום גם מבפנים.,"זה תפוז דם " קראתי אליו כמי שראה דבר או שנים ומה בכלל הוא מחדש לי בהתלהבותו. "אני יודע הוא צחק והמשיך זה לא התפוז אלא הסיפור של התפוז שכך נקרא שמו דאם אל זגלול," סקרנותי נעורה לפתע, ושאלתי את השאלה שהוא חיכה לשמוע,ממני אני שנחשבתי בעיניו לידען בעיניני פירות. ופעם העלה את הסברה שאני מהנדס חקלאי שעוצר אצלו לבדיקת איכות הפרי הנמכר על ידו." למה באמת נקרא התפוז האדום בכינוי ,דאם אל זגלול"ואז הופיע על פניו חיוך מנצח, ואמר"לסיפור הזה יש צורך בכוס קפה וישיבה בנחת על כסא הקש הקלוע.שב אם כן תשמע את הסיפור.ישבנו מתרווחים על הכיסאות וכך שח הוא לי. קאן יה מה קאן פתח שהיר בספור ,והפתיחה מרמזמת על אפשרות היתכנות הסיפור על אף היותו בתחום האגדה.שיתכן והתרחשה,הכל על פי הבנת המאזין, ומידת האמון שהוא נותן בדברי איש שיחו . ",קאראם " היה בחור צעיר שעבד בחלקת עצי ההדרים מזן השמוטי,המוכר לידענים.זן מתוק שפלחיו נפרדים בקלות אחד מהשני.וטעמו תאוה לחיך.קאראם עבד בפרדס המשפחתי כל השנה.עידר ניכש ועישב את הקרקע סביב העצים וטיפולו האוהב ומסירותו ניכרו היטב בשטח החלקה המשפחתית. שעות הבוקר זכו לעדנה בשגרת יומו המייגע כשכל חושיו היו נעורים בראותו את "רים" בת השכנים חולפת בצד חלקתו בדרכה לבית הספר ומבטו ליווה את דמותה עד שנעלמה מעיניו "קאראם לא אזר מעולם די אומץ לפנות אליה ישירות.וכל משאלותיו התבטאו בתחינה המשתקפת במבטיו.אך מבטים אלו עם כל ישירותם לא הועילו להמס את קשיחותה של רים היפה והיא חלפה על פניו תופפת בהילוכה המתנשא.ואכן עלמת חמד היתה "רים" והילוכה האציל והמתעלם רק העצימו את מבוכתו. היא התרחקה ממנו בחיוך האומר נצחון,ובטחונה שבכך היא נפטרה ממנו.קאראם הנואש ישב על האדמה התחוחה נשען אל גזע העץ ותינה את מר גורלו לחלל האויר.מה שהוא לא שיער כלל בנפשו,היה כי קינם של זוג זמירי חורש, שכנו בין עפאי העץ הגבוהים ועלוות עליו הירוקים הסתירה את נוכחותם מעין רואה..נקבת הזמיר שהקשיבה לשיחה בין רים וקאראם וליבה נחמץ על יאושו של של הנער ,קרבה באחת אל אחד מקוצי העץ החדים ונעצה אותו עמוק בליבה,וכשהחל הדם לזלוג טיפין טיפין, אספה הזמירה במקורה את הדם והחדירה אותו לתפוז עליו הצביעה הנערה.כך ניקזה ציפור השיר את דמה כל הלילה לתוך התפוז עד שצנחה ומתה ליד גזע העץ.למחרת בבוקר כשעברה "רים" ליד הפרדס, ניגשה בקינטור לתפוז שיום קודם הצביעה עליו קטפה אותו ובצעה לשניים. ולהפתעתה ורוב התדהמה ניגלה לה התפוז אדום במלוא הדרו.והשאר איך אומרים "היסטוריה" קאראם זכה בבחירת לבבו, והעץ שהניב תפוז אדום הורבה על ידי החקלאי המוכשר והיה לשתילים רעננים שהיו פרדס תפוזי הדם הראשון. ובשל הציפור המתה שהיתה מוטלת ליד גזע העץ הוא העניק לעציו את השם"דאם אל זג'לול" |