המטרה השבוע היא לנסות למצוא אילו אמונות חוסמות אותנו בנסיוננו להשתנות. לכן, קודם כל עלינו לנסות לשים לב אילו דברים שליליים אנחנו אומרים לעצמנו: "אני זקנה מדי מכדי לעשות שינויים", "אנשים בין כה וכה לא משתנים", "אני מפונקת מדי" ועוד. מאחורי האמירות האלו מסתתרות הנחות שאנחנו משוכנעים שהן אמת צרופה, אבל סביר יותר להניח שהן אינן אלא משהו שמישהו שכנע אותנו פעם באמיתותן (ההורים, בני הכיתה, התקשורת). לכן, המשימה הבאה היא לנסות למצוא את ההנחות הללו ואת מקורן. אני אישית לא ממש משוכנעת שמציאה של מקור, במובן של האדם שאמר לנו דברים אלו בפעם הראשונה, עשוי לעזור במשהו, וכשניסיתי לעשות את התרגיל כלשנו הרגשתי שאני סתם ממלאת את העמודה הזו באופן טכני, בלי שזה מספק לי תובנה כלשהי. ואולם, בנוסף לחיפוש המקור של העיכוב באדם או קבוצת אנשים מביאה פורטגנג עוד כמה מקורות אפשריים לעיכובים שנראים לי הרבה יותר מעניינים לחקירה. הסיבה הראשונה, והמעניינת ביותר מבחינתי, לעיכוב עשויה להיות רצונות לכאורה סותרים. כאשר יש רצונות סותרים קשה מאוד להתקדם, אומרת פורטגנג, אבל ייתכן שמה שנראה לנו לכאורה סותר בעצם יכול להתקיים ביחד. אי לכך, היא מציעה לעשות סיעור מוחות למציאת רעיונות של שילוב הדברים הלכאורה סותרים. בקלות מצאתי אצלי רצונות סותרים, רק שאני די משוכנעת שבמקרה הזה הם באמת סותרים. אחד העיקריים הוא הרצון מצד אחד לא להיות מחויבת לכלום (כלומר, להמשיך לחיות באופן חופשי ומאולתר) ומצד שני רצון לתחושת מחויבות כלפי משהו (כלומר, שמשהו יעניין אותי באמת ויראה לי חשוב מספיק כדי להתאמץ בשבילו). היום או מחר אנסה לקיים את סיעור המוחות הזה, ובפוסט הבא אנסה לדווח אם העליתי משהו בחכתי וגם לספר על מקורות העיכוב הנוספים. בנתיים, אם למישהו יש רעיון איך אפשר לשלב את הרצונות הסותרים הללו אשמח לשמוע. |