כותרות TheMarker >
    ';

    הבנת הנכתב

    בחזרה לשורשים - פרק ו'

    13 תגובות   יום שבת, 24/4/10, 21:09

    3 באוקטובר, 2008

     

    אוורזאזאת 

     

    בשעה טובה הגענו לעיר זו הממוקמת לפני הרי האטלס הגבוהים. שלג כבר החל לרדת בפסגות בימים האחרונים ומחר נעבור דרך שם בדרך למרקש. ביומיים האחרונים נסענו די הרבה ממרזוגה עם חניית ביניים בלילה בטינהריר. היום נסענו דרך עמק הדאדס שזה קניון עצום וארוך. לאורכו פזורים כפרים ציוריים מחימר, רוב התושבים עוסקים בחקלאות מקומית לאורך הנהר, אבל היום למדנו שלפני שבוע הייתה הצפה ורוב החלקות נהרסו.

     

     

     

     

     

    ניז'ם הנהג ממהר כהרגלו להגיע לקצה הדרך אבל אני עצרתי אותו בנקודת תצפית שנראתה מעניינת. כשירדנו ראיתי שאפשר לרדת למטה ויש גם בית עם אנשים ומשהו צהוב שפרוס בחוץ בשמש. כשהתקרבנו, שני ילדים קטנים כבני 7-8 ביקשו מאיתנו דירהם. בהתחלה אמרתי להם לא אבל אחר כך הסכמתי תמורת תמונה. הם הסכימו ופתאום צצו עוד שלושה ילדים קטנים וגם אחיהם הגדול בן ה- 20.

    הצטלמנו יחד ואני חילקתי להם כמה מטבעות. לילדות הייתה חינה כתומה על הידיים שזה דבר די נפוץ במרוקו. הילדים שמחו ואז התפתחה שיחה בין אבא שלי לבין ראשיד, האח הגדול. ממנו למדנו שהשיטפון בשבוע שעבר פגע ביבולים שלהם. הם מגדלים שם תירס, תפוחים, זיתים, אגוזים, שקדים ועוד. הילדים נראו די מוזנחים מבחינת הלבוש והמראה אבל מחונכים וחייכניים. נראה שגם מאושרים.

     

     

     

     

     

     

     

    מאד רציתי לתת להם עוד משהו והצטערתי שחילקתי את חבילת השוקולדים יומיים קודם לכן לילדים בריסאני. בכל מקרה, ראשיד הביא פיסת נייר ורשם את הכתובת שלהם כדי שאשלח להם את התמונה. אחרי שנפרדנו חשבתי על זה שאשלח להם חבילה עם שוקולדים, הם היו מאד חמודים.

    חשבתי על זה שמצד אחד הם כאלה עניים אבל הכל זאת הציעו לנו לשתות איתם תה (אבא שלי סרב), וגם זה שחייהם בוודאי לא קלים, שבעה ילדים במשפחה, והם נראו שמחים וטובי לב.

     

     

     

    בדרך באוטו חשבתי על הטיול, והאם הוא משיג את מטרתו וגם אם אני נהנה כפי שתארתי לעצמי. אני חושב שהטיול נראה לי אחרת ממה שתארתי. הנופים אכן יפים אבל זה המפגש עם המדבר בעיקר ועם האנשים שנוגע בי. לכאורה זו ארץ מפגרת, מדינת עולם שלישי עם הרבה עוני, משטר מלוכני ורמת חיים נמוכה. אבל משהו בתרבות הוא חזק ועמוק ואם מביטים בו ונותנים לו להכנס פנימה אז הוא מגיע לשורשים.

    ואולי אלו השורשים שלי שמדברים אלי. המאכלים המתובלים שזכרתי מילדותי, מוזיקת הגנוואה הקצבית, החיוך המרוקאי והכנסת האורחים.

    אני לא חושב שהייתי חי פה, אבל אם אחזור אי פעם לטיול נוסף, אין ספק שארגיש בבית. אני חושב שאתגעגע למקום הזה, כבר עכשיו שאנחנו באמצע הטיול וכמעט שבוע מאחורינו, אני מרגיש קשור למרוקו.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/5/10 16:08:


      שם עוד לא הייתי , זה בתכנון.

      יופי של מסע.

        22/5/10 04:47:

      חשוב טיולי שורשים

       

      יופי של תמונות יופי של פוסט

       

      }{שטוטית

        21/5/10 18:32:

      תמונות מרהיבות וממחישות *
        15/5/10 13:53:

      תודה על כל התגובות, זה מחמם את הלב

       

        15/5/10 12:26:
      אבא שלך מקסים !!
        9/5/10 10:50:


      תמונות מקסימות

        8/5/10 20:50:


      פשוט חלום ועוד לעשות את זה עם אביך, מציאות חלומית.

        8/5/10 19:52:


      גם התמונות יפות, בעיקר הראשונה.

       

        1/5/10 13:20:


      איזה כייף לחזור למרוקו דרך תמונותייך

      וסיפורך.

      היא נוגעת ונוגעת עמוק - מרוקו.

       

        29/4/10 16:23:

      תענוג
        27/4/10 02:02:


      תמונות מקסימות,

      הגעתם בדיוק ביום הולדתי..ח ח

      שבוע נפלא.

        24/4/10 22:22:


      תמונות מדהימות וסיפורים מעניינים :)

      נראה כמו טיול עומק מעניין.


      מאד קשה לטייל עם הורה מבוגר. כל הכבוד. ע.

      פרופיל

      עופר בר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      בחזרה לשורשים - אבי ואני במרוקו

      הקישורים שלי