פרופיל
דמגוגיה והסתה
Brutus by Michelangelo
דמגוגיה והסתה
לא יודעת מה אתכם, אבל מאז שלמדתי את נאומו של ברוטוס בימי התיכון העליזים, הנאום נחקק בזיכרוני כנאום אולטימטיבי ובנוי לתלפיות, שלא נס לחו גם לאחר יותר מאלפיים שנה.
יש מי שמשווה דמגוגיה להסתה וטיעונים דמגוגיים היו ונשארו אקטואליים ויעילים לא פחות מטיעונים בדרכי ההיגיון. המשמעות השלילית היא בעיקר בגלל התנהגותם הוורבאלית של מנהיגים/ראשי קהילות, שעה שפילסו דרכם תוך פנייה אל פחדים, אמונות תפלות, דברי תורה לא רלוונטיים, חמלה, חנפנות ועיוות האמת והעובדות. מן הסתם כך היה מאז ומעולם.
בטווח הארוך, קהל המאזינים אינו זוכר את טיעוניו של הנואם, אלא את המסר בלבד ולעתים אף את העובדה כי היו כאלה ששללו את טיעוניו. לא אחת אני נתקלת באדם המאמין בדעותיו עד כדי כך, שאינו מבדיל בין אמונתו לבין המציאות. הוא בונה את דבריו על כשלים לוגיים, שמטרתם להרחיק מן האמת כדי לזכות בהישג זמני כלשהו, אם בכלל.
חובה עלינו ללמוד להבחין בין טיעון שיש בו הבעת דעה והגיון משלו ושאפשר להתווכח איתו - לבין דמגוגיה והסתה שמקורה בבורות וברוע.
יש חופש ביטוי ויש הסתה והם שני דברים שונים לחלוטין. כמובן שלכל אדם זכות להביע את דעתו בכל נושא, אבל אם אותו אדם לא מתיר מקום לדיאלוג ולביקורת, נוצרת בעיה עקרונית באשר לחופש הביטוי.
כדי לקדם רעיון מסוים ישתמש המסית לרוב בפן הרגשי. השימוש הזה בתעמולה מילולית רגשית הוא דמגוגיה לשמה. בדיעבד גם יוכח שהמילים אצלו חזקות מן המעשים.
להלן תקציר הרקע לנאומו של ברוטוס
מוות לשאפתנים - מאת שייקספיר
"יוליוס קיסר" - אחת מהדרמות ההיסטוריות של שייקספיר ואחד מהשיאים הדרמטיים של המחזה מתרחש מיד לאחר רצח יוליוס קיסר - ההמון הרומאי נאסף ודורש הסברים לרצח. שני נואמים מבריקים קמים להציג את דבריהם לקהל - ברוטוס הרוצח ויריבו הפוליטי מרקוס אנטוניוס.
ראשון נואם ברוטוס. זהו נאום קצר וסוחף. הקהל אמנם מופתע זועם ודורש הסברים, אבל מכיוון שהעם חשש מקיסר, ברוטוס יודע שהקהל איתו ואינו מרגיש צורך לנמק את הרצח. במקום זה הוא עוסק בעיקר בהגנת שמו הטוב מפני האשמה בבגידה (הוא היה בנו המאומץ של קיסר) ובהכפשת מי שמערער על דבריו. הנאום מצליח וכאשר אנטוניוס קם הקהל דורש את דמו, וברוטוס מבקש להרשות לאנטוניוס לחלוק כבוד אחרון לקיסר. נאומו של אנטוניוס ארוך בהרבה ומשכנע בהרבה, ובסיומו קמים הרומאים לעשות שפטים בברוטוס וחבריו. (מאת גיא יריב)
ברוטוס נשאר עד ימיינו אחד הדמויות השנויות במחלוקת בהיסטוריה של רומא העתיקה. יש הרואים בו את האב טיפוס של הבוגד האולטימטיבי הרוצח את חברו ומטיבו בעוד אחרים רואים בו מופת לפאטריוטיות ולשנאת רודנות, אדם שמקריב את האינטרסים האישיים של עצמו על מזבח אהבת המולדת. הוא עמד בראש 60 סנטורים שתכננו הפיכה להשבת הרפובליקה ברומא. שנתיים לאחר הרצח, ברוטוס התאבד כאשר נוצח במלחמה על ידי מרקוס אנטוניוס והרפובליקה לא שבה לעולם לרומא העתיקה.
......................................................
Brutus: Romans, countrymen, and lovers! hear me for my cause; and be silent, that you may hear: believe me for mine honour, and have respect to mine honour, that you may believe: censure me in your wisdom, and awake your senses, that you may the better judge.
If there be any in this assembly, any dear friend of Cæsar's, to him I say, that Brutus' love to Cæsar was no less than his. If then that friend demand why Brutus rose against Cæsar, this is my answer: Not that I loved Cæsar less, but that I loved Rome more. Had you rather Cæsar were living, and die all slaves, than that Cæsar were dead, to live all free men? As Cæsar loved me, I weep for him; as he was fortunate, I rejoice at it; as he was valiant, I honour him; but, as he was ambitious, I slew him.
There is tears for his love; joy for his fortune; honour for his valour; and death for his ambition. Who is here so base that would be a bondman? If any, speak; for him have I offended. Who is here so rude that would not be a Roman? If any, speak; for him have I offended. Who is here so vile that will not love his country? If any, speak; for him have I offended. I pause for a reply.
Citizens: None, Brutus, none.
Brutus: Then none have I offended. I have done no more to Cæsar, than you shall do to Brutus. The question of his death is enrolled in the Capitol; his glory not extenuated, wherein he was worthy, nor his offences enforced, for which he suffered death.
Here comes his body, mourned by Mark Antony: who, though he had no hand in his death, shall receive the benefit of his dying, a place in the common wealth; as which of you shall not? With this I depart: that, as I slew my best lover for the good of Rome, I have the same dagger for myself, when it shall please my country to need my death.
Brutus: Good countrymen, let me depart alone, And, for my sake, stay here with Antony. Do grace to Cæsar's corpse, and grace his speech Tending to Cæsar's glories, which Mark Antony, By our permission, is allow'd to make. I do entreat you, not a man depart, Save I alone, till Antony have spoke.
עמכם הסליחה שלא עלה בידי להשיג תרגום לעברית. לפחות מקווה שיודעי האנגלית ייהנו מן המקור השייקספירי. נ.ב. - כל קשר בין ברוטוס לברוטוס (ונטוס) מקרי בלבד :)
|
פוסטים אחרונים
- עוגת שוקולד אוסטרלית 23/3/13
- הַסְּתָו שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת 30/10/12
- אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶליךְ 9/9/12
- אלונה (לוני) ריעני הלכה לעולמה 8/8/12
- החתונה של מאיה - (פרק 3) 7/1/12
- החתונה של מאיה - (פרק 2) 23/12/11
תגובות (72)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חחחחחח תמי,
לא הכל למדתי בתיכון. זה רק אחד הדברים שאני זוכרת לטובה.
אני חשבתי שאת ציירת על השולחנות. שובבה היית כבר אז :)
תודה ממי, כיף לי כשאת מבקרת אצלי.
יוווו
וכל זה למדת בתיכון... לולה,
איזה יופי.
אני בתיכון רוב הזמן ישנתי על השולחן
ואת כל מה שאני יודעת נאלצתי להשלים אחרי.
חכמת הדיבור אחות היא לחכמת הכתיבה, לא?
נאום פוליטי שקול למאמר כתוב ,אולי.
אבל פוסט טוב
שקול לארבע שנים תיכון.
בכל אופן , בעיניים שלי.
וזה בטוח.
אף פעם לא מאוחר :)
תודה אבנר.
פוסט מרתק במיוחד :-)
סתם לי כמה חורים במסננת
תודה
תודה שביקרת שרה ותודה על תגובתך.
ברצוני להוסיף 3 מילים למשפט היפה שלך: היכולת לדבר על הנחות יסוד וערכים בסיסיים ולהקשיב
לעצמי המושפע והמשפיע הן יכולות הדורשות אותנו לעבודה פנימית בכל רגע ויכולת חשיבה עצמית.
תודה יגאל.
לבגין היה כישרון משחק והוא היה נואם בעל יכולת דמגוגית שידע לשלוט בקהל.
אחת הפתיחות הידועות שלו הייתה "יהודים ויהודיות!" ובכך ביקש לחקות את שרל דה-גול שהיה מתחיל את נאומיו ב-"צרפתים!"
גדול הרטוריקנים שהיו בארץ היה זאב ז'בוטינסקי, בגין לעומת זאת היה יותר דמגוג. כפי ציינתי בפוסט, יש להבחין בין דמגוג לרטוריקן, ששניהם דוברים היטב. הדמגוג מדבר להמונים, ודבריו לא צריכים להיות נעלים במיוחד. רטוריקן הוא אדם בעל ידע רחב ועושר תרבותי גדול שדרכו הוא מציל את טיעוניו. הוא בעל שפה גבוהה ויכולת להתחבר אל הציבור.
תודה שושי.
המונים מתוסכלים, חסרי יכולת להתמודד עם ביקורת ו/או לנהל דיונים.
תודה גרייסי.
לי יש הרגשה שהמסיתים כלל לא קראו את שייקספיר.
לדאבוננו הצבע השולט הוא האלימות, חוסר הסובלנות לביקורת, תכנים ללא סאבטקסטים להמונים, שכנראה לא זקוקים לחומר מחשבתי, אלא רק לראות את ה"סכין המונפת" ברורות.
תודה רבה על האיכות שהבאת אלינו
ועל השאלה הגדולה
שבחברה שסועה כשלנו חייבת להשאל בכל רגע
היות שהכל, אבל הכל פוליטי
השפעה, הכוונה, הדרכה, הסתה, שיווק, חינוך,
בעיני הם אחד
ההבדלים ביניהם בעין הבוחנת היטב דקים עד בלתי נראים
הגם שנראה כאילו הם שונים.
זה בסך הכל שם למקבץ כלים, טכניקות מכוונות ומוטות
היכולת ליצור הידברות הדדית כנה, תלויה ברמות גבוהות של מודעות ויושרה פנימיים.
היכולת לדבר על הנחות יסוד וערכים בסיסיים ולהקשיב
לעצמי המושפע והמשפיע הן יכולות הדורשות אותנו לעבודה פנימית בכל רגע .
פוסט חשוב ודיון מרתק.
יש וטוענים שזבוטינסקי ספג הרבה
מהרטוריקה המשובחת של שיקספיר...
וגם בגין...
אכן פוסט חשוב.
אנחנו חיים בזמן ובמקום בהם ביקורת נתפסת כהסתה, והוקעת המבקרים כבוגדים נתפסת כחופש ביטוי
תודה רונית.
את ברת-סמכא ושמחה שמצאת בו עניין :)
תודה דניאלה.
אם לא שכחנו עד היום, סימן שיש בו משו :)
תודה דניאלה.
זה צריך להפחיד, אבל בשביל זה צריך להפעיל הגיון בריא, להיות ערניים ולא להתעלם, לא לתת לשקר ולהיכנס ולחלחל...
נפלא מה שהבאת לנו כאן לולה,
היכולת לשלהב ולהטות את דעתם של קהל השומעים ברומא העתיקה, היתה נושא טעון ונלמד היטב עד היום.
אהבתי את ההקשרים שעשית.
תודה מיסיס.
חיים ומוות ביד הלשון. אכן.
תודה ארנה :)
מצוין-מה עוד שלמדתי את זה לבגרות ולא שכחתי עד היום*
הנה קח דגדוג:
נראה לי ששנינו קראנו את יוליוס באותה תקופה, רק למדנו אצל מורות שונות.
נו בחייך, סוליות נעליים מועשרות בנשמה יתרה .תמצא אותן בקפה מסתובבות חופשי, מפזרות מאורן לכל עבר.
בטח נשיקה.
תודה לוני על תגובה נבונה ומושקעת.
דמגוגיה היא חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה וכידוע, פוליטיקה היא דבר מלוכלך ולפעמים אבסורדית וגרוטסקית.
דמגוגיה טובה לא מחייבת הסתה. הסתה זוהי חנפנות, עיוות האמת והסתרת העובדות.
לגבי גניבת דעת, אמר הרמב"מ:
אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי. ולא תהיה אחת בפה ואחת בלב, אלא תוכו כברו; והעניין שבלב, הוא הדבר שבפה. ואסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעת הגוי.
אנחנו פוגשים מדי יום אנשים לא מוסריים ושקריים אשר מטיפים למוסר. מידת היושר והאמת צריכה להיות התשתית ליחסים שבין אדם לחברו, ולכן קבעה התורה שאסור לאדם להטעות את חברו, שיחשוב כאילו עשה למענו טובה, בו בזמן שלמעשה לא עשה למענו כלום. זהו איסור גניבת הדעת.
איזה משפט חכם הבאת: את ההיסטוריה כותבים המנצחים.
אם ככה, מה אנו למדים מן ההיסטוריה? כלום?
חיבוק
שהכרוז - של הכרוז
קומינציה - קומבינציה
קראתי זאת לפני הרבה שנים , ועד כמה שזכור לי
היו בנאומו שהכרוז משחקי מילים בין ה - souls - נשמות ,
וה - soles - סוליות הנעליים , ואני בטוח שזה שם כי
הקומינציה הזאת מאד ריגשה אותי , ובתגובה הקודמת
שכתבתי , הנחתי שמי שקרא את יוליוס , ידע את כוונתי ,
אך כיוון שאת החלטת לדגדג אותי , אז נאלצתי עכשיו
להרבות במילים... לא נורא , לא קרה שום דבר.
נשיקה ?
תודה חיים :)
תודה דויד.
אין על שייקספיר, מה יש להגיד.
soul < נשמה והתגלמות, מופת.
יש עוד?
:)
תודה ליאורה.
שמחה שאהבת :)
שמעון תודה.
הפוסט אינו מתיימר להצביע על הנבל בפרשת יוליוס קיסר או להציג אמינות היסטורית.
למשל המוות של ברוטוס לא ברור עד היום, אם נעשה בו לינץ` (בתום נאומו של אנטוניוס) או התאבד לאחר שנתיים בנסיבות אחרות. ברומא העתיקה עקובת הדם, לא היו הרבה קיסרים שהגיעו לשיבה טובה :)
ברוטוס ואנטוניוס הן דמויות דומיננטיות באותה תקופה ומעשיהם הטביעו חותם על ההיסטוריה של רומא העתיקה ולא רק. כפי שציינתי בכתבה, ברוטוס הוא דמות שנויה במחלוקת בהיסטוריה וכל שנותר זה לנחש ולעשות ספקולציות על אופיו ומחשבותיו שהובילוהו לאן שהובילוהו.
הנאום של ברוטוס מניפולטיבי ביסודו ולא מסית. נאום עם הרבה פאתוס שבא להצדיק את מניעיו ועוסק בעיקר בהגנת שמו הטוב מפני האשמה בבגידה והצלת עורו מפני עונש מוות כצפוי.
להבדיל מברוטוס, הנאום של אנטוניוס הרבה יותר מבריק ומתוחכם ובבסיסו הסתה נגד ברוטוס.
שייקספיר הציג בכישרון את שני הנואמים, כאשר הראשון נואם בסערה סמוך מאד לרצח ואילו השני, הזמן עומד לרשותו להכין את עצמו לשאת דברים בפני ההמון.
לפעמים רק הזמן יכול לעשות את ההבדל
כמו שאמרת - לפי מה שקרה בפועל,
למעשה.
חוק העדריות הוא חוק חזק מאד
ובעיקר מפחיד מאד.
תודה לך.
אפשר לראות על רצף ההיסטוריה איך ניצול אווירה מתאימה בציבור גרמה להסתה באמצעות יכולות ורבליות של מנהיגים,
ו-"חיים ומוות ביד הלשון" תקף בכל עת. תודה שהבאת, לולה. מעניין.
כן, שמעתי על הספר.
לעניות דעתי, אין בכוחם של הנאומים בלבד לשנות היסטוריה. לכל היותר עשויים לגרום לאופוריה זמנית ולטעת תקוות בקרב ההמונים. נאום מצוין עשוי לשמש השראה לנואם חדש לאחר שנים.
תודה דרור.
לא חושבת שדמגוגיה קוסמת לאנשים בעלי כושר חשיבה, כאשר אינה מאוששת במעשים, אבל אין ספק שלהמון מסוג מסוים קל יותר להיגרר אחר הרגש מאשר אחר ההיגיון והעובדות קיימות בשטח.
הפוסט אינו קשור לקפה אלא לרעיון שאמור לגרות את האינטליגנציה שלנו כאזרחים וכבני אדם.
תודה פנינה.
אין חדש תחת השמש, פוליטיקה היא נחלת הכלל וקיימת מאז ומתמיד.
דמגוגיה כשלעצמה, איני רואה בה דבר רע. הבעיה מתעוררת כאשר הנואם עושה שימוש בלתי הוגן במילים למטרות אנוכיות ולרכישת עמדת מנהיגות.
תודה מיכאל.
נאומו של צ`רצ`יל אכן נכנס להיסטוריה כאשר אמר:
אנו נלחם על החופים, אנו נלחם בגבעות ו- כל שאני יכול להבטיח לכם הוא דם, יזע ודמעות.
תודה יקירתי.
היו הרבה נואמים במהלך ההיסטוריה שהעניקו השראה לדורות הבאים לטוב ולרע: משה, ישו, ג'ורג' וושינגטון, נפולאון בונפרטה, מהטמה גנדי, וינסטון צ'רצ'יל, אדולף היטלר, סטלין , מרטין לותר קינג, ג'ון פ' קנדי, אמא תרזה, נלסון מנדלה ועוד.
ריטוריקה טובה זו אמנות בעיני. שלושה מרכיבים עיקריים בה:
אתוס- (Ethos)-אופי.
פאתוס- (Pathos)-רגש.
לוגוס- (Logos)-היגיון,שכל.
נואם טוב הוא נואם שמשתמש בשלושתם, אולם נואם מצויין הוא נואם שמישתמש בשלשתם תוך כדי מינון מתאים לקהל היעד שלו.
אחד משפטים היפים שנחרתו בזיכרוני ושהוא מאפיין את הנאום:
Not that I loved Cæsar less, but that I loved Rome more.
תודה עודד
שמחה שמצאת עניין :)
תודה מיא.
את צודקת. נואם טוב חייב להכיר את קהל היעד שלו, ואספסוף מתחבר בעיקר לפאתוס.
כן , שייקספיר...
כבר בפתיחה , עם נאומו של הכרוז אתה נסחף
(המשמעות הכפולה של ה souls , זוכרים...?)
עמוס יקר,
הארת נקודה טובה. אמנם שייקספיר כתב את שני הנאומים, אבל ניתן לבחון כיצד העניק סגנון ואופי שונים לכל נאום בנפרד.
לעניינינו, ברוטוס ואנטוניוס הם שני שחקנים על במה וחולקים אותה עלילה דרמתית והקהל בוחר עם מי להזדהות או למי למחוא כפיים :)
תודה
תודה יקירתי.
שמחה שמצאת עניין בפוסט :)
גליתוש דרלינג,
תמיד השכלת לבור תבן מן הבר :)
תודה.
תודה מיקוש.
שמחה שנהנית מהשינוי :)
לולה, תודה לפוסט המרתק שהבאת,
מעורר מחשבה!
"יש חופש ביטוי ויש הסתה והם שני דברים שונים לחלוטין".
לטעמי ניתן להוסיף כי בחברה דמוקרטית ההסתה עלולה לנצל את חופש הביטוי, ועלינו לדעת להבחין מתי זה קורה ובו זמנית להיזהר מפגיעה בחופש הדיבור, בגלל החשש מהסתה - באמצעות חקיקה זהירה, ובעיקר - חינוך/השכלה. כי אכן צדקת, שבורות מאפשרת הסתה ואי הבחנה בגבולות ובהגבלות חופש הביטוי.
כל קשר בין זה לבין מה שהתרחש ככל הידוע, במרס 44 לפנה"ס, הוא מקרי בהחלט:
1. האם אנו באמת יודעים מיהו הנבל וה"מסית" בפרשת רצח קיסר? ברוטוס - שהיה נאמן לרפובליקה, תמך ונלחם לצד פומפיוס נגד קיסר אך כ-3-2 שנים קודם לכן? או אנטוניוס, איש מושחת, לא נאמן אלא לעצמו, שאף קיסר הטיל בו ספק, אך ידע כיצד לשלוט בו?
2. אמנם אנו יודעים כי ברוטוס ואנטוניוס נאמו (לא באותו יום) לאחר הרצח, אך מעט מאוד ידוע על תוכנם, על סמך מקורות היסטוריים שאמינותם גם אינה אחידה: קיקרו (שנרצח בפקודת אנטוניוס ובאישור אוקטביאנוס), פלוטארכוס, קסיוס דיו...
3. האם נאומיהם באמת שינו? או - "הסיתו" את ההמון? - על כך מרבית החוקרים לא חלוקים. "אסתפק" במקרה זה בפרופ' צבי יעבץ -("המון ומנהיגים ברומא") שההמון לא תמך מלכתחילה בקושרים, שנאומו של ברוטוס (ושל קינא השנוא אחריו) לא יכול היה לשנות את כיוון הרוח. ממילא להסית את ההמון נגד הקושרים היה עניין של מה בכך, ודי היה שראו את גופת קיסר.
4. זאת בניגוד ל"המצאתם מחדש" של הנאומים בידי שייקספיר, שביקש לומר באמצעות המחזה דברים אקטואליים על זמנו, על שליטים, על מלחמת אזרחים המאיימת ערב מותה של המלכה אליזבט, על מרידות במלכות, ועל ההמון.
עובדה מעציבה היא,
כי דמגוגיה קוסמת להמונים, האמת לא תמיד.
לא יודע מה גרם לך להביא שעור שכזה ואם בקפה,
אז מה בדיוק?
אבל עצם קריאת מאמר שכזה מעמידה את בימת הקפה באור שונה.
תודה לולה.
פוסט יפה ומעורר מחשבות
בעידן הפוליטי שבו אנחנו חיים
אפשר בהחלט לראות את
התובנות של שקספיר, בשיח להמונים,
ואת מהות הדמגוגיה
כבסיס לנאומים פוליטיים.
לולה, תודה על הפוסט המעניין.
שייכספיר היה לא רק אמן המילים, אלא אף ובעיקר פסיכולוג המכיר את טעם קהלו, והיודע "לדגדג" במיתרי הרגש, כמו להתחבר אל כבלי ההגיון האנושי.
הוא ידע כי לנאום חוצב להבות, כתוב היטב, מוגש בפאתוס הראוי, יש משקל רב. לטוב ולרע. ובגישה זו ניגש לכתוב את נאומיהם של ברוטוס ואנטוניוס. הוא גם ידע להטעים ולהדגיש את המרחק זה ממילותיו של זה.
נזכרתי עכשיו בכוח מלותיו המיטיבות של צ'רצ'יל בהכינו את עמו למלחמה בנאצים וברוע. נאום חוצב להבות שהכין ב"הכשרת לבבות אינסטנט" את עמו לקראת המלחמה.
שבוע נעים !
לולה יקרה,
תודה על הפוסט המחכים, המושקע, ומעורר המחשבות.
משום מה, אני זוכרת את המשפט: friends Romans, countrymen, lend me your ears
שהפך למעין פתיח שגור כשמישהו רצה לומר משהו חשוב.
דומני שבהיסטוריה שזורים מקרים רבים בהם היכולת הרטורית של הנואם השפיעה על/שינתה את מהלך ההיסטוריה, גם בגלל אותה יכולת, שבעצם הפכה לדבר העיקרי, מעבר למילים עצמן.
שמחתי להגיע לדיון הזה, תודה שהבאת אותו!
בדיוק!
והשאלה היא מדוע, או יותר מדויק -
כיצד בנויים הנאומים ועל מה הם מתבססים.
ואולי יותר חשוב, מדוע הם מצליחים לשלהב את ההמונים
אילו 'כפתורים' הם מצליחים להניע עם המילים.
אותי אישית מעניין ההיבט הסוציו-לינגוויסטי.
שייקספיר אכן חיבר את שני הנאומים מה שמוכיח שהוא היה
אמן מילים ברמה עליונה
עוד יגיעו ימים ונאמר 'משייקספיר ועד שייקספיר לא קם כשייקספיר':)
נ.ב.
לולה, אני עדיין עם אנטוניוס. פעם ידעתי את כל הנאום בע'פ. היום אני זוכרת רק קטעים ממנו.
הולכת מיד לחפש את הספר כדי לרענן את הזכרון!
:)
לולה, הטיעון חשוב, והדיון חשוב לא פחות.
גם אני, כמו אילנה, תמיד החשבתי יותר את נאומו של מרקוס אנטוניוס.
אל לנו לשכוח, שאת שני הנאומים חיבר בעצם שייקספיר.
כל טוב, עמוס.
תודה לך, לולה, על הפוסט החשוב שהעלית,
דמגוגיה, הסתה, חופש ביטוי,
מושגים שצריך לדעת את משמעותם וההבדל שבינהם.
דבי
אילנה,
אני מאד שמחה שהזכרת את נאומו של אנטוניוס כי בדיוק מהטעמים שציינת, לא הבאתי אותו לכאן. אולי בעתיד.
בכל אופן, ברור לכל דיכפין שאנתוניוס מטיח האשמות בברוטוס בלשון סגי נהור. לא יכול להיות שברוטוס הונע על ידי שיקולים פסולים - כי ברוטוס הוא איש של כבוד. ושוב חוזר חלילה, כי ברוטוס הוא איש של כבוד. עצם החזרה על האמירה מובילה את השומע אל המסקנה שברוטוס, כמובן, כן עשה את כל מה שלא יכול להיות שעשה, וכי הוא אינו איש של כבוד.
בהיותו חוזר על האמירה הזאת שוב ושוב, אנטוניוס מצליח להעביר את המסר מבלי להיתקל בהתנגדות ההמון.
מנאום אנטוניוס יצאו כמה מהאמירות הגדולות והחכמות של כל הזמנים, הנותנות השראה לכל הדורות.
גדולתו של ברוטוס בכך, שהוא מצליח בעזרת נאומו לשלהב את ההמון המבקש לנקום בו את רצח הקיסר וכך לשנות את מעמדו ממעמד של רוצח הקיסר, אשר דינו מוות, למעמד של נבחר ציבור.
'חובה עלינו ללמוד להבחין בין טיעון שיש בו הבעת דעה והגיון משלו ושאפשר להתווכח איתו - לבין דמגוגיה והסתה שמקורה בבורות וברוע'
הסתה זה דבר רע. לאורך ההיסטוריה ראינו כבר מה קורה עם כל מיני פולסא דינורא. ההתחפרות ב 'אינו בר ויכוח' היא הדבר הכי לא דמוקרטי וסגירת הגולל על כל חופש ביטוי.
מקווה מאד יקירתי ותודה לתגובתך הנבונה.
תודה רבה יהודית ושמחתי לשמוע את דעתך.
תודה תודה
תגידו זונות, יש איזו קירבת משפחה ביניכן לבין ברוטוס האמיתי?
מה שכן, אתן פחות מסוכנות ממנו :)
לולית יקירה,
נהניתי לצאת מגבולות השירה לשיח אחר.
ומסכימה איתך:
יש חופש ביטוי ויש הסתה והם שני דברים שונים לחלוטין
תודה
לגביי, נאומו של מרק אנטוניוס היה זה ששבה את ליבי.
על נאומו של ברוטוס תמיד חשבתי שהוא פשוט, פחות מורכב ופחות מתוחכם מזה של מ. אנטוניוס.
ברוטוס יוצא בהתקפה קצרה, ריגשית לחלוטין, שבה הוא בעיקר מתרכז סביב היראה שמא יכפישו אותו ויכריזו עליו כבוגד.
נאומו של מ. אנטוניוס מורכב וארוך יותר. יש בו נימוקים והסברים המדברים אל הקהל דרך ההגיון והרגש.
משימה לא קלה בהתחשב בעובדה שנקודת המוצא שלו היא הרטוריקה של ברוטוס שהצליחה לגרור אחריה את הקהל.
יחד עם זאת, אני מסכימה איתך שההכפשות, בנאומו של ברוטוס, מסיתות יותר מאשר אלו החבויות אצל אנטוניוס.
האחרון משתמש ברטוריקה שהועתקה ע'י נואמים. אפילו כיום כי היא בנויה על תשתית לגמרי שונה מזו של ברוטוס.
באשר לדיעות המושמעות על ידי ברוטוס וחבריו העכשווים,
אפשר רק לומר שהם גלויים לעין ובורותם קלה לחשיפה.
אני מעדיפה את מרק אנטוניוס:)
נ.ב. חיפשתי למענך את הספר. לצערי, אני לא מוצאת אותו.
ברשת מצאתי את התחלת הנאום של מרק אנטוניוס, ואני מביאה כדי שאפשר יהיה להשוות בין הריטוריקות השונות:
לולה יקרה, פוסט חכם ומחכים והלוואי והיו כאן בקפה הרבה כמותו. תודה על דברי הטעם וההפרדה בין המושגים. מקווה שמי שחייב להפנים את המסר, יגיע לפוסט הזה
תודה יקירה ו*
לאה
תודה על הבאת הסוגיה. מסכימה איתך מאוד, יש הבדל בין חופש הביטוי להסתה*שבוע טוב
ברוטוס: אחלה שיר, מוכר וחביב
נטוס: אחלה לולה, מוכרה וחביבה לא פחות מהשיר
..
אחיך לא צריך לומר הרבה, רק לשיר
http://www.youtube.com/watch?v=Jow3z7v5uo0&feature=related
'מקרי בהחלט' עאלק:)
"נ.ב. - כל קשר בין ברוטוס לברוטוס (ונטוס) מקרי בלבד :) "
ברוטוס: נו, אחי, מה אתה אומר על לולה?
נטוס: "מקרי בלבד" עאלק
..
תודה יקירתי על הספתח :)
שבוע טוב שיהיה