Brutus by Michelangelo

דמגוגיה והסתה

לא יודעת מה אתכם, אבל מאז שלמדתי את נאומו של ברוטוס בימי התיכון העליזים, הנאום נחקק בזיכרוני כנאום אולטימטיבי ובנוי לתלפיות, שלא נס לחו גם לאחר יותר מאלפיים שנה.

יש מי שמשווה דמגוגיה להסתה וטיעונים דמגוגיים היו ונשארו אקטואליים ויעילים לא פחות מטיעונים בדרכי ההיגיון. המשמעות השלילית היא בעיקר בגלל התנהגותם הוורבאלית של מנהיגים/ראשי קהילות, שעה שפילסו דרכם תוך פנייה אל פחדים, אמונות תפלות, דברי תורה לא רלוונטיים, חמלה, חנפנות ועיוות האמת והעובדות. מן הסתם כך היה מאז ומעולם.

בטווח הארוך, קהל המאזינים אינו זוכר את טיעוניו של הנואם, אלא את המסר בלבד ולעתים אף את העובדה כי היו כאלה ששללו את טיעוניו.

לא אחת אני נתקלת באדם המאמין בדעותיו עד כדי כך, שאינו מבדיל בין אמונתו לבין המציאות. הוא בונה את דבריו על כשלים לוגיים, שמטרתם להרחיק מן האמת כדי לזכות בהישג זמני כלשהו, אם בכלל.

חובה עלינו ללמוד להבחין בין טיעון שיש בו הבעת דעה והגיון משלו ושאפשר להתווכח איתו - לבין דמגוגיה והסתה שמקורה בבורות וברוע.

יש חופש ביטוי ויש הסתה והם שני דברים שונים לחלוטין.

כמובן שלכל אדם זכות להביע את דעתו בכל נושא, אבל אם אותו אדם לא מתיר מקום לדיאלוג ולביקורת, נוצרת בעיה עקרונית באשר לחופש הביטוי.

כדי לקדם רעיון מסוים ישתמש המסית לרוב בפן הרגשי. השימוש הזה בתעמולה מילולית רגשית הוא דמגוגיה לשמה. בדיעבד גם יוכח שהמילים אצלו חזקות מן המעשים.

להלן תקציר הרקע לנאומו של ברוטוס

מוות לשאפתנים - מאת שייקספיר

"יוליוס קיסר" -  אחת מהדרמות ההיסטוריות של שייקספיר ואחד מהשיאים הדרמטיים של המחזה מתרחש מיד לאחר רצח יוליוס קיסר - ההמון הרומאי נאסף ודורש הסברים לרצח. שני נואמים מבריקים קמים להציג את דבריהם לקהל - ברוטוס הרוצח ויריבו הפוליטי מרקוס אנטוניוס.

ראשון נואם ברוטוס.  זהו נאום קצר וסוחף. הקהל אמנם מופתע זועם ודורש הסברים, אבל מכיוון שהעם חשש מקיסר, ברוטוס יודע שהקהל איתו ואינו מרגיש צורך לנמק את הרצח.  במקום זה הוא עוסק בעיקר בהגנת שמו הטוב מפני האשמה בבגידה (הוא היה בנו המאומץ של קיסר) ובהכפשת מי שמערער על דבריו.

הנאום מצליח וכאשר אנטוניוס קם הקהל דורש את דמו, וברוטוס מבקש להרשות לאנטוניוס לחלוק כבוד אחרון לקיסר. נאומו של אנטוניוס ארוך בהרבה ומשכנע בהרבה, ובסיומו קמים הרומאים לעשות שפטים בברוטוס וחבריו. (מאת גיא יריב)

ברוטוס נשאר עד ימיינו אחד הדמויות השנויות במחלוקת בהיסטוריה של רומא העתיקה. יש הרואים בו את האב טיפוס של הבוגד האולטימטיבי הרוצח את חברו ומטיבו בעוד אחרים רואים בו מופת לפאטריוטיות ולשנאת רודנות, אדם שמקריב את האינטרסים האישיים של עצמו על מזבח אהבת המולדת. הוא עמד בראש 60 סנטורים שתכננו הפיכה להשבת הרפובליקה ברומא. שנתיים לאחר הרצח, ברוטוס התאבד כאשר נוצח במלחמה על ידי מרקוס  אנטוניוס והרפובליקה לא שבה לעולם לרומא העתיקה.

......................................................

Brutus: Romans, countrymen, and lovers! hear me for my cause; and be silent, that you may hear: believe me for mine honour, and have respect to mine honour, that you may believe: censure me in your wisdom, and awake your senses, that you may the better judge.

If there be any in this assembly, any dear friend of Cæsar's, to him I say, that Brutus' love to Cæsar was no less than his. If then that friend demand why Brutus rose against Cæsar, this is my answer: Not that I loved Cæsar less, but that I loved Rome more. Had you rather Cæsar were living, and die all slaves, than that Cæsar were dead, to live all free men? As Cæsar loved me, I weep for him; as he was fortunate, I rejoice at it; as he was valiant, I honour him; but, as he was ambitious, I slew him.

There is tears for his love; joy for his fortune; honour for his valour; and death for his ambition. Who is here so base that would be a bondman? If any, speak; for him have I offended. Who is here so rude that would not be a Roman? If any, speak; for him have I offended. Who is here so vile that will not love his country? If any, speak; for him have I offended. I pause for a reply. 

Citizens:  None, Brutus, none.

Brutus:  Then none have I offended. I have done no more to Cæsar, than you shall do to Brutus. The question of his death is enrolled in the Capitol; his glory not extenuated, wherein he was worthy, nor his offences enforced, for which he suffered death.

Here comes his body, mourned by Mark Antony: who, though he had no hand in his death, shall receive the benefit of his dying, a place in the common wealth; as which of you shall not? With this I depart: that, as I slew my best lover for the good of Rome, I have the same dagger for myself, when it shall please my country to need my death.

Brutus:  Good countrymen, let me depart alone,  And, for my sake, stay here with Antony.  Do grace to Cæsar's corpse, and grace his speech  Tending to Cæsar's glories, which Mark Antony,  By our permission, is allow'd to make. I do entreat you, not a man depart,  Save I alone, till Antony have spoke.  

עמכם הסליחה שלא עלה בידי להשיג תרגום לעברית. לפחות מקווה שיודעי האנגלית ייהנו מן המקור השייקספירי.

נ.ב. - כל קשר בין ברוטוס לברוטוס (ונטוס) מקרי בלבד :)