נוסעים באוטו בין הרים וכפרים ביום שישי בצהריים. הכסף שולם, הדלק מולא הרדיו מנגן שירים לא מוכרים בפורטוגזית, הכביש פתוח והמפה מפנה את עינינו ליעדים שלא היינו בהם אף פעם. תמונות מבעד לחלונות הפתוחים והשמש בכל מקום - מחממת, מלטפת מפצירה בכל התאים להשיל את מעמסת כוח המשיכה ולטפס מעלה. כזה יום שישי.... זמן שהוא מקום מקום שהוא זמן. אנו נוסעים על גשר הנבנה תחתינו בין העשייה לרוגע בין החול המובנה לרוח הלא מוגדר. השמש יורדת, הצל מתארך נכנסת דממה מקודשת ותמימה. שבוע טוב. |