עוד ערב בצינה, אבל הפעם החל בהפתעה נעימה, כשהגעתי לבר פגשתי שם מיקי וחברותייה שהקדימו והגיעו כבר בשמונה וחצי, מיקי מעבר להיותה אמא למופת, אשת קריירה ואצנית מעולה, ניחנה גם בכשרון בלתי נלאה שתיית אלכוהול, והיא דפקה אצלי בבר אלכוהול שלא ייביש בחור בין חמישי שעונה לשם ולדמיר! אחרי כמה שעות גם מיכאל הגיע עם חברים, כך שהרגשתי שאנחנו ממש מתחילים להתגבש שם בקבוצת ריצה,  הערב בצינה החל להיגמר, ואיתו גם השעה חמש וחצי בבוקר, הלכתי הבייתה, הרגשתי את הרגליים מהאימון הקודם, זה שרצנו בו 5 פעמים 400 מטר, אמרתי אני אלך לישון, ואסמס לדניאל שסיימתי לעבוד מאוחר, וגם כואבות לי הרגליים, אחכ חשבתי לעצמי ואמרתי, אוי ואבוי לי אם מיקי תגיע לאימון ואני לא, למרות הכאבים ברגליים אני בא לאימון! מקסימום נעמוד ונצלם גיחחתי לעצמי...

האימון התחיל, התחלנו בריצת חימום, מאותו הרגע התחילו לכאוב לי הרגליים, דניאל הסביר השאימון היום יהיה מוקכב מריצה ותרגילי כח , אחרי ריצה של ק"מ וחצי אני התחלתי ממש להרגיש את הרגליים, את השוקיים בין הברך לקרסול, ניסיתי להמשיך לרוץ, אבל ממש כואב לי. באיזשהו שלב כבר לא יכלתי לרוץ, בקושי ללכת, הייתי מבוהל , כי יום למחרת הייתי אמור להתחרות במרוץ צהלה, מצאתי את עצמי, הולך מהר אחרי החברה, ואפילו פעם אחת החברה עשו פרסה כדי לאסוף אותי, עמדתי עם המצלמה, והתחלתי לצלם אותם כל הזמן, 

חזרתי הבייתה והלכתי לישון, תוך כדי שינה התעוררתי מכאבים ברגליים, התקשרתי לקופ"ח הם הפנו אותי למיון, במיון עשו לי צילום, והאורטופד אמר שהוא רואה שברי מאמץ ואם הוא רואה את זה ברטגן זה לא טוב, הוא נגע לי ברגליים וזיהה גם דלקת, בקיצור, הוא אמר לי להפסיק להתאמן ורק לנוח, ואז הוא נזכר ואמר , להפסיק להתאמן, לנוח ולצלם.. לכן אני מאמין שבאימונים הקרובים אני בא לצלם... מקווה שאצליח להתואשש עד תאריך המרתון ולרוץ אותו.. כל שנה קורה לי משהו עם המרתון הזה, שנה שעברה עלה לי החום שלושה ימים לפני המרתון... הבאתי קצת וידאו ותמונות

צינה דיזינגוף 116 בר עם הרבה אהבה :) תבואו