"כל קשר עם המציאות הוא מסריח בלבד" 

לפני יותר מ-40 שנה, בארץ רחוקה (אומנם לא כל כך רחוקה) ששמה הרפובליקה של סירחוניה, התעוררו התושבים כשריח מוזר ולא מוכר אופף את האוויר.

בימים הראשונים של יוני 67, הריח היה מתוק, בטעם שוקולד ותושבי סירחוניה כמעט השתכרו ממנו. תושבי סירחוניה שידעו את טעמו של האווירהנקי ללא ריח, התחילו להתרגל במהירות לריח החדש ואפילו להעדיף אותו על מה שהיה לפני יוני באותה השנה.

הריח הלך והתפשט בכל עיר וכפר ברפובליקה הקטנה.

עם השנים, הריח הלך והשתנה בהדרגה אבל לתושבי סירחוניה היה קשה להרגיש את ההבדל. רק כאשר היו טסים לחו"ל והיו נוחתים בארץ אחרת, יכלו תושבי סירחוניה להרגיש שהאוויר בחו"ל אין לו ריח או לפחות הריח בחו"ל היה שונה מהריח בסירחוניה.

תושבי סירחוניה בחו"ל  התמלאו געגועים לימים ההם מלפני יוני 67.

כאשר תושבי סירחוניה חזרו הביתה ונחתו בשדה התעופהה בין-לאומי "בן סירחון", המשפט הראשון שהיו מוציאים מפיהם, בין החיבוקים והנשיקות של קרובי המשפחה שחיכו להם בשדה: "מסריח כאן!"

לרפובליקה של סירחוניה היה סכסוך עתיק ימים עם המדינות השכנות המסריחות. מפעם לפעם, המדינות השכנות היו יורות פצצות מלאות בחרא ומסריחים היו מסתננים דרך הגבול ויורים צרור של גזים אשר היו מזהמים את האוויר של סירחוניה עוד יותר.

זו הסיבה שממשלת סירחוניה החליטה לכבוש שטחים נרחבים של המדינות השכנות המסריחות באותו יוני 67 על מנת למנוע את התפשטות הסירחון.

כעבור כמה שנים, המדינות השכנות המסריחות הצליחו לפגוע קשה באיכות האוויר של סירחוניה. תושבי סירחוניה שלא יכלו לסבול את הריח יותר, יצאו לרחובות למחות ולדרוש מממשלת סירחוניה וועדת חקירה ממלכתית. בעקבות הלחץ הציבורי, הקימה ממשלת סירחוניה וועדת חקירה שתבדוק את מקור הסירחון ברפובליקה למרות ששטחים נרחבים שנכבשו ב-67 טוהרו כליל מכל ריח.

לאחר חודשים ארוכים של דיונים קדחתניים, קבעה הוועדהשמקור הריח הוא במדינות השכנות המסריחות ושיש צורך להשקיע עוד משאבים על מנת להתגבר על הסירחון ולהגן על גבולות הרפובליקה (אשר לא היו ברורים כל כך).

ממשלת סירחוניה הכריזה על מצב סירחון חרום שבו לתושבים המסריחים השוהים בשטחים הכבושים (מסרחוניה) יהיה אסור לתקוע פלוצים בין 6 בערב ל-6 בבקר למחרת וכל מי שיפר את הצו יחוסל ע"י סיכול ריח ממוקד ללא התראה מוקדמת.

משרד הסירחון הקים מסכי עשן בגבולות הרפובליקה (הלא ברורים כל כך) שפעלו 24 שעות ביממה על מנת לנטרל את הריח שנדף מהשטחים המסריחים.

המשרד לאיכות הסירחון הקים תעשיה לטהור האוויר עם בקבוקים שפלטו ריח איקליפטוס ואשר חולקו לכל תושבי סירחוניה בחינם.

תחנות הרדיו והטלוויזיה דיווחו במהדורות החדשות על רמת הסירחון בערים הגדולות ועומס הסירחון אשר עלה כאשר הרוח נשבה ממסרחוניה או ירד כאשר הרוח נשבה מהים.

משרד התקשורת פיתח טלפונים ניידים לאיתור ריחות מסוכנים.

משרד החוץ האשים את השכנים המסריחים כאחראים לסירחון והציע להקים תחנות אוורור ענקיות שיעיפו את הריח חזרה למדינות השכנות המסריחות.

קבוצה אנרכיסטית של תושבי סירחוניה התארגנה ומחתה מול משרד החוץ על הניסיון לחנוק את השכנים המסריחים עם הריח אבל מחאות אלה לא צלחו משוםש קבוצות אנרכיסטיות היו מיעוט מבוטל ללא טעם וריח.

סירחוניה פרחה!, תעשיות הבשמים היו ליצואניות מספר אחת בעולם המסריח. תחנות האוורור נמכרו במדינות העולם השלישי והרביעי על מנת לסלק את הסירחון של שכונות העוני. מכשירי הטלפון הניידים לאיתור ריחות פרי פיתוח של המח המסריח של תושבי סירחוניה מצא שימוש בלתי צפוי אצל זוגות מאוהבים אשר בדקו את רמת הסירחון לפני שהלכו למיטה.

תושבי סירחוניה היו מאושרים וכל העולם קינא ברפובליקה הקטנה והמסריחה כל כך.

תעשיית הסירחון התפתחה במהירות וכמה משפחות מקורבות לשלטון בסירחוניה התעשרו במהירות ורכשו כל מולקולה ואטום של סירחון שנשאר באוויר של סירחוניה.

פקידים במשרד לפיתוח המזבלות ואפילו ראש הממשלה ואנשי ציבור קיבלו תרכיזי בושם יקרים על מנת לזרז אישורים להקמת הפרויקטים המסריחים.

תושבי סירחוניה שכחו מהסירחון ונהנו מהפריחה הכלכלית עד שיום אחד, ללא כל התראה, התמרדו השכנים המסריחים תושבי השטחים המסריחים אשר חיו שנים רבות תחת שלטון סירחון חרום והחדירו ריח מסריח דרך צינורות הביוב של סירחוניה ותושבים רבים נפגעו.

הפאניקה והכעס אחזו בתושבי סירחוניה. הממשלה הכריזה על מצב סירחון חמור. הוראות חדשות של פתיחה בסירחון יושמו ולמרות שמשרד המשפטים של סירחוניה הטיל מגבלות על השימוש בחומרים רעילים המסריחים במיוחד ואשר יכלו לפגוע בחפים מריח.

כוחות הסירחון המיוחדים לא תמיד יכלו להקפיד על ההוראות כאשר הסירחון היה ברמות החנק וסיכן את כוחות הסירחון.

קבוצת האנרכיסטים טענה שמקור הריח הוא לא בשטחים המסריחים אלא בביוב של סירחוניה אבל איש בסירחוניה אינו מעוניין לטהר את הריחות ולפגוע בכלכלה המסריחה של הרפובליקה.

כל פעם שקבוצות כאלה צועקות, ממשלת סירחוניה מצליחה להרגיז את השכנים המסריחים ולעלות את רמת הסירחון דבר שמשפיע על תחושת הביטחון של תושבי סירחוניה, רגשות הנקם משתלטות על כולם וגוררות דיכוי המסריחים וסוף המחאה של האנרכיסטים.

מה יעשה שר הסירחון עם מסכי העשן שלו אם יפסיק להסריח?

מה יעשה שר החוץ עם תחנות האוורור?

מה יעשו אלפי מובטלי תעשיות הסירחון?

תושבי סירחוניה התרגלו לסירחון, זה נותן להם הרגשה של ביטחון ולא איכפת להם שמועצת הסירחון באומות המאוחדות תגנה אותם

כל שני וחמישי.  

יום אחד, עובדת בשם ריחנית במשרד לאיכות הסירחון כממונה על שיפור מצב הריח של הערים הגדולות, גילתה מסמך מסווג כ"מסריח ביותר"שבו שרי ממשלה ומפקדים בכירים של כוחות הסירחון מסבירים איך ניתן לשלוט על מצב הריח (הסירחון) דרך הביוב של הערים הגדולות על מנת לשלוט במצב הרוח של תושבי סירחוניה.

ריחנית, שהיתה לה תחושת שליחות ואף סתום, מסרה את המסמכים המסווגים כ"מסריחים ביותר" אל העיתון היומי "הזבל". העיתון פרסם כתבה בה נאמר שמקור הריח של סירחוניה לא מגיע דווקא מהשטחים המסריחים אלא מהביוב של סירחוניה ומבלי שהזכיר את מקורות המידע,שרותי הסירחון הכללי הבינו מייד שיש כאן הדלפה מסריחה, תקיעת נוד בלב הרפובליקה ועצרו בין לילה את ריחנית.

ריחנית הועמדה לדין על ריגול חמור נגד סירחון הרפובליקה בעוד ששרי הממשלה והמפקדים הבכירים שעברו על החוקים המסריחים של סירחוניה המשיכו לנהל את ענייני הרפובליקה כאילו דבר לא מסריח בסירחוניה.

יותר מ-40 שנה מסריח בסירחוניה והפחד לנשום אוויר נקיגובר על הפחד מסירחון.