
מתוך תהום אני מביט אלייך מעל תוהה איך אי פעם נוכל לצמצם את החלל שבינינו נוצר, נפער, נשבר... שולח אלייך את זרועותיי, שתשאי אותי, אלייך הרימי ואני נקרע, אצבעותי מתנמללות
ואז על הקרקע אני נשכב כמנסה אל האדמה להיבלע ובעורפי את נשימותייך אני חש מתוך חוסר הכרה של לב חלש אלי נפלת, אל התהום צללת
עכשיו שנינו כאן |
ציפור שנייה
בתגובה על יערה
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה