כותרות TheMarker >
    ';

    נפלאות התבונה

    בלוג על מוח האדם

    כל הזכויות שמורות -- לא יעשה שימוש כלשהו במאמרים ללא בקשת רשות.

    הגרמני בניו יורק

    22 תגובות   יום ראשון, 25/4/10, 15:30

    תערוכת יחיד של הצייר הגרמני אוטו דיקס (Otto Dix) מוצגת, לראשונה בארה"ב, ב- Neue Gallery בניו יורק.  הגלריה החדשה, שמוקדשת לאמנות אוסטרית וגרמנית, נפתחה ב-2001 ב-Upper East Side ועלתה לכותרות כשרון (הבן של אסתי) לאודר,  אספן אמנות ובעל הגלריה, שילם 135 מיליון דולר עבור הפורטרט המוזהב של אדל בלוך-באואר, אותו צייר קלימט ב-1907.  ב-2006 נאלצו האוסטרים להחזיר את הציור ליורשת מריה אלטמן, לאחר מאבק משפטי ארוך.   בקומה הראשונה של הגלריה החדשה אפשר לראות את אדל וציורים אחרים של קלימט ושילה.




    אוטו דיקס נולד בגרמניה ב-1891 ובמלחמת העולם הראשונה שירת שלוש שנים בחזית.  עם שובו לדרזדן, צייר סידרת רישומים עם זוועות המלחמה, ואפילו רישומים של מוח ומערכת העיכול.


     

     

    דיקס, שהתפרסם כצייר פורטרטים נועז, שייך לזרם ה"אובייקטיביות החדשה".  הוא טען שלכל אדם יש צבע אינדיבידואלי שמאפיין אותו. הפורטרט המפורסם של הרקדנית אניטה ברבר, שמתה בגיל 30, צבוע באדום זועק המסמל את נטייתה להרס עצמי.  מבקרים רבים עמדו דקות ארוכות מול הדיוקן המרהיב והמדאיג:



    דיקס, שטען שהחיים הם כמו קברט, הרבה לצייר תמונות ערום נועזות ופורטרטים מאד לא-שגרתיים ובכך הביע מחאה פוליטית-חברתית שאפיינה את ימי רפובליקת וויימר.  ב-1926, כשנפתחה הרטרוספקטיבה שלו בברלין, כתב מבקר האמנות פול פרדינד שמידט "דיקס הוא אסון טבע, התפרצות וולקנית.  לעולם לא ניתן לדעת למה לצפות ממנו".  להלן כמה דוגמאות שמאד טרדו את מנוחתי:

     

     

     

     





     

    בשנת 1933 פוטר דיקס, שהתנגד לנאצים, מעבודתו כפרופסור בדרזדן, וב-1945 גוייס לצבא ונפל בשבי הצרפתי.  הוא חזר לאגם קונסטאנס ובציורים שצייר אחרי המלחמה ניכרת השפעת האקספרסיוניזם.


    הביקור בתערוכה מומלץ, למרות, ואולי דווקא בגלל שאוסף הציורים המוצג בה קשה לעיכול והחוויה הויזואלית אינה אסתטית מענגת, אלא מעוררת רגשות סותרים ומטרידים. 

     

    התערוכה ננעלת ב-30 באוגוסט, כרטיס כניסה $15.

    ואם אתם בניו יורק, אני מאד ממליצה לבקר בתערוכת הצילומים של  Henri Cartier-Bresson ב-MoMA ובביאנלה ב-Whiteny, אבל לא בסופי שבוע כשהמוזיאונים הומי אדם...

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/4/10 07:22:
      תודה!
        26/4/10 23:36:


      ההבעה משתקפת אצלו לא רק דרך הפנים.

       

      בחרת תמונות מקסימות שלו, למרות הדיספרופורציה אפשר להביט בהן בלי סוף..

       

       

        26/4/10 19:22:


      מרתק.

      מצד אחד, דיוקנאות מאד מדוייקים ברורוים, מצד שני, מלאי תעוזה, דמיון ופרשנות אישית.

      מקווה שיום אחד התערוכה תגיע גם לכאן, או לפחות ליעד שקרוב יותר מ 11 שעות טיסה...(אחחחח, ניו יורק המופלאה!).

      וחוץ מזה, עכשיו אני באמת מוטרדת. בתור ג'ינג'ית- הקטע של האדום כפרשנות להרס עצמי אכן מעורר דאגה...( :

      באמת מרשים ומטריד. היופי שבעיוות הוא היופי...
        26/4/10 10:48:

      תודה אלומית

      כמה מענג ומלמד לטייל איתך בעולם.

        26/4/10 08:22:

      צטט:

      ב-1926, כשנפתחה הרטרוספקטיבה שלו בברלין, כתב מבקר האמנות פול פרדינד שמידט "דיקס הוא אסון טבע, התפרצות וולקנית.  לעולם לא ניתן לדעת למה לצפות ממנו".

       

       

      והרי זה לא מה שאנחנו מחפשים באמנות?
        26/4/10 06:25:
      מעניין ומטריד. אבל בכל זאת יפה, בצורה מטרידה.
        25/4/10 22:52:
      אלומית, לתערוכה הבאה קחי אותי איתך. פליזזזזזזז.
        25/4/10 20:21:
      הציורים לא נעימים אך קשה להפסיק להסתכל בהם. אוגוסט עוד רחוק- אולי אספיק.
        25/4/10 20:02:


      הבטתי דקות ארוכות בציורים המרתקים הללו.

      תודה לך אלומית. איזה כייף להיות בניו יורק עכשיו.

        25/4/10 19:46:


      מרתק. מהאקספרסיוניסטים היותר חשובים.

      ראיתי את התערוכה הזאת בדיוק בברלין לפני 5 שנים

      למרות שידעתי עליו הרבה מאוד ,שום דבר לא

      לא היה מרגש יותר מציוריו,באותה הזדמנות ראיתי עוד

      כמה אקספרסיוניסטים מתקופתו כמו קירשנר קוקושקה

      גרוס ומקס בקמן גם מהגדולים.

      ואין ספק שזכית בחוויה נהדרת.

        25/4/10 19:21:


      נשמה שבורה.

      תקוע במעמקי התעוקה.

      (במקרה יצא משחק מילים). 

        25/4/10 17:29:


      "החוויה הויזואלית אינה אסתטית מענגת, אלא מעוררת רגשות סותרים ומטרידים.  "

      כאלה אני  אוהב.

        25/4/10 16:40:

      יפה

      איזה יופי. גם אני רוצה. מספרים שלרון לאודר יש מאהבת גם בישראל, עיתונאית לשעבר, ובטח הוא קנה לה את הציור במתנה. 
        25/4/10 16:19:

      מאוד מעניין, תודה!
        25/4/10 15:51:

      מעניין! מתגעגעת מאד לניו יורק ולעושר האמנותי שבה...אולי אצליח להגיע בקרוב :)

       

      אוטו דיקס השתייך גם לדאדא - הזרם האמנותי האוונגרדי והשתתף ביריד הדאדא הבינלאומי הראשון שהתקיים בברלין בשנת 1920 .

        25/4/10 15:50:
      מרתק, כרגיל אצלך. נדמה שלאנשים האלה היו חיים סוערים לא רק בגלל התהפוכות ההיסטוריות של זמנם - למרות שלהיות מתנגד משטר, להילחם, להילקח בשבי אינם עניינים של מה בכך - אבל גם כל הטיפוסים שהוא צייר הם אנשים שחיו את החיים במלואם. היום יש הרגשה שאנשים יותר עוברים ליד החיים, שמסלול החיים יותר מותווה מראש ובטוח, שיש פחות טלטלות וסערות, שדווקא בגלל שהכל כביכול מותר, אנשים מעזים פחות ואין להם כבר במה למרוד. שהבורגנות השמנה והשבעה בלעה את כולנו ושחררה גרפץ מרוצה של נינוחות.

      פרופיל

      אלומית ישי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין