תערוכת יחיד של הצייר הגרמני אוטו דיקס (Otto Dix) מוצגת, לראשונה בארה"ב, ב- Neue Gallery בניו יורק.  הגלריה החדשה, שמוקדשת לאמנות אוסטרית וגרמנית, נפתחה ב-2001 ב-Upper East Side ועלתה לכותרות כשרון (הבן של אסתי) לאודר,  אספן אמנות ובעל הגלריה, שילם 135 מיליון דולר עבור הפורטרט המוזהב של אדל בלוך-באואר, אותו צייר קלימט ב-1907.  ב-2006 נאלצו האוסטרים להחזיר את הציור ליורשת מריה אלטמן, לאחר מאבק משפטי ארוך.   בקומה הראשונה של הגלריה החדשה אפשר לראות את אדל וציורים אחרים של קלימט ושילה.




אוטו דיקס נולד בגרמניה ב-1891 ובמלחמת העולם הראשונה שירת שלוש שנים בחזית.  עם שובו לדרזדן, צייר סידרת רישומים עם זוועות המלחמה, ואפילו רישומים של מוח ומערכת העיכול.

דיקס, שהתפרסם כצייר פורטרטים נועז, שייך לזרם ה"אובייקטיביות החדשה".  הוא טען שלכל אדם יש צבע אינדיבידואלי שמאפיין אותו. הפורטרט המפורסם של הרקדנית אניטה ברבר, שמתה בגיל 30, צבוע באדום זועק המסמל את נטייתה להרס עצמי.  מבקרים רבים עמדו דקות ארוכות מול הדיוקן המרהיב והמדאיג:



דיקס, שטען שהחיים הם כמו קברט, הרבה לצייר תמונות ערום נועזות ופורטרטים מאד לא-שגרתיים ובכך הביע מחאה פוליטית-חברתית שאפיינה את ימי רפובליקת וויימר.  ב-1926, כשנפתחה הרטרוספקטיבה שלו בברלין, כתב מבקר האמנות פול פרדינד שמידט "דיקס הוא אסון טבע, התפרצות וולקנית.  לעולם לא ניתן לדעת למה לצפות ממנו".  להלן כמה דוגמאות שמאד טרדו את מנוחתי:

בשנת 1933 פוטר דיקס, שהתנגד לנאצים, מעבודתו כפרופסור בדרזדן, וב-1945 גוייס לצבא ונפל בשבי הצרפתי.  הוא חזר לאגם קונסטאנס ובציורים שצייר אחרי המלחמה ניכרת השפעת האקספרסיוניזם.

הביקור בתערוכה מומלץ, למרות, ואולי דווקא בגלל שאוסף הציורים המוצג בה קשה לעיכול והחוויה הויזואלית אינה אסתטית מענגת, אלא מעוררת רגשות סותרים ומטרידים. 

התערוכה ננעלת ב-30 באוגוסט, כרטיס כניסה $15.

ואם אתם בניו יורק, אני מאד ממליצה לבקר בתערוכת הצילומים של  Henri Cartier-Bresson ב-MoMA ובביאנלה ב-Whiteny, אבל לא בסופי שבוע כשהמוזיאונים הומי אדם...