0 תגובות   יום ראשון, 25/4/10, 15:48

יום שישי את יודעת

שישי שבת, יוםהמנוחה הלאומי. קצת משפחה, קצת עיתונים קצת טלויזיה אחח איזה נחת. אתם מכירים אתזה? אז זהו, שאם נדייק לרגע נבין שזה לא בדיוק ככה. יום שישי? יש בעיר מסיבה? איפהומתי?? אני שם, רק כדי לפרוק את רגעי משמרת יום השישי המאתגרים, גם אם זה אומר שמשמרת השבת תתחיל בהאנג אובר קל, איןמה לעשות, יום מנוחה? לא בשבילינו.

מי אוהב את השבת?

יש את שיר הילדיםהמפורסם שכתב אהוד מנור ובו נערך מין סקר שכזה, מי אוהב את השבת? אמא ואבא, מיאוהב את השבת? אני אתה ואת כל העולם כמעט.. מי קבע את זה? נכון שהסטאטוסיםבפייסבוק קורסים מברכות שבת שלום על כל צורותיהן אבל האם כך הדבר? עבור מחזיקי מגשרבים, זהו יום העבודה המרכזי בשבוע. השבת הופכת להיות ליום שקצת שסולדים ממנו,מחכים שפשוט שיעבור. בין מאות ילדים מתרוצצים להורים חסרי הסבלנות פתאום השקט והעונגשבשבת "קצת" מטשטשים.

לא תבואי שישי שבת

כל משפט שמתחילב"יש מסיבה ממש מגניבה" או "הולכים לים" ונגמר בצמד המיליםבשישי בצהריים הוא פסול מבחינתי. אין כיף ממשי בשישי, זה עוד יום עבודה אם אפשרלקרוא לו ה- יום עבודה. אם כי יום העבודה המנצח הוא יום שבת, או שבת המלכה, כפישנהוג לכנותה בגני ילדים שונים בארץ. ומה הקשר בין גן ילדים למסעדה, אתם שואלים? מסתברשיש קשר ישיר וחזק. בוקר יום המנוחה הלאומי הוא כמו עוד יום גן, רק בלי גננת. בנוסףאני אגלה לכם סוד קטן על משחק הסופשבוע. אחד כזה שחוקיו לא רשומים בשום מקום, אבלהם כוללים שילוב מאתגר של מסלול מכשולים וכושר עמידה. במהלך המשמרת, מחזיקי המגשמסתובבים ברחבי המסעדה, עדיף עם מגשים עמוסי כל טוב כשמטרתם היא להימנעמדריכה/בעיטה/דחיפה של זאטוט. נשמע פשוט? תחשבו שוב, כבר ניתקלתי בסיטואציה בהנעצרתי מול דלת זכוכית בעודי אוחזת במגש עמוס צלחות ושאר ירקות, מנסה לפתוח אתהדלת בעזרת הרגל ובו בזמן שלושה ילדודס מחליטים כי זה הזמן לשחק סביבי תופסת. אזאני שואלת – חברים קטנים, זה הזמן והמקום?!. אחרי שנמלטתי מהמקום ואכן עמדתיבמשימה בגבורה, שאלתי את ההורים אם הם לא מרגישים שחסר להם דבר מה – ילד או שניים.מסתבר שלא היה חסר, אפילו נשאלתי אם יש לנו ביטוח במסעדה. ילדים זה שמחה, כברהזכרתי?

שבת בבוקר יום יפה

יום מקסים, יום שלשמש, אוויר טוב, פרחים ואושר באוויר. איזה כיף, יום שנועד לטיולים!!. מסעדה זהטיול? ברור שלא, זה חלק בלתי נפרד מהטיול, אז איך זה יכול להיות שאם אכן היה זהיום של טיולים הילדים עדיין מלאי מרץ??. כנראה שההורים הם מיטיבי לכת, כי בשלב זהאין להם ולו טיפת כוח אחת לפצצות אנרגיה שמתרוצצות סביבם. רגע, תיקון טעות  - חלק מהילדים אכן הותשו מהטיול ולאחר סיוםהארוחה הם מתעקשים לישון את שנת הצהריים במרכז המסעדה, במסלול המבוקש ביותר שלמחזיקי המגש. אז אם אפשר קצת להתחשב ולא להרעיש בין שתיים לארבע, כדי שלא נעיר אתהזאטוטים שסוף סוף נרדמו.

השבוע מתחיל.. מאוחר כרגיל

במשך כל הסופשבועלא נחתי, אז מה. בשביל זה יש עוד חמישה ימים. חשוב לזכור כי יש להקדיש יום אחדלרגעים קטנים וחביבים, או במילים אחרות, למצוא יום אחר לישון. J

דרג את התוכן: