כותרות TheMarker >
    ';

    ישראל סגל, אבי, מורי, איננו. הספד שנשאתי על קברו

    86 תגובות   יום שישי , 28/9/07, 13:32

    כשפתחת לי את דלת הבית שלך לפני 15 שנה לא ידעתי עד כמה הרגע הזה עומד להיות מכונן בחיי.

    היה שם חיוך גדול, מזמין, סקרן, חם, שובב, וממזרי - מאוד ממזרי.

    כשפתחת לי את הדלת לפני 15 שנה הייתי נער צעיר ומבולבל שנכנס בסערה לעולם החופשי והחופש היה לו למקור בלבול.

    היית שם עבורי, מדריך, מושיט יד, תמרור ומגדלור.

    גם כשפסעתי בצעדים ראשונים בעולם העתונות היה לי המזל שאייקון כמוך עמד לצידי.

    כן, היית עיתונאי בחסד עליון, אבל יותר מכל נדמה לי שהיית רוצה שיזכרו אותך כסופר בחסד עליון. האם זוהי אמירה שלך על מצבה ומקומה של העיתונות ושל העיתונאים? אינני יודע. דבר אחד ברור לי: מדף הספרים שהשארת אחריך יהיה גלעד ומופת של כשרון, דימיון, ויצירתיות שרק השילוב של בחור ישיבה ופילוסוף חילוני יכול לייצר.

    ישראל,

    אינספור פעמים גלגלנו שיחה על המוות. הסתכלת למוות הזה בעיניים, בלי היסוס, בלי פחד, ביושר ובגאון ורק דבר אחד הטריד אותך: שתהיה שם כשהוא פוגש אותך, שתוכל לראות לו את הלבן בעיניים.

    ההומור המורבידי שלך היה נשמת אפך. אני זוכר את השיחה שלנו ביום שטוף שמש של בית קפה תל אביבי שבה תיארת לי את מסע ההלוויה שלך. סיפרת בפרטי פרטים מה יאמר כל אחד מהקרובים לך ואיזו הבעה הוא יעטה על פניו.

    הבטתי בך נדהם, צוחק צחוק גדול מההומור המשובח שלך, עד שהצחוק שלי לפתע נמהל בבכי נשנק - ועצרת. ליטפת את ראשי משועשע ומלא חמלה ואמרת: "נו באמת אדם, אתה חייב להודות שזה מצחיק עד דמעות".

    ולכן, עתה, כשאני עומד כאן על קברך ועיני דומעות אני מרגיש כמעט בגידה. אני חושב על כל ההומור השחור שהשתמשת בו בדברך על המוות הזה שלך ומרגיש שזה היה כמעט סוג של ציווי:

    אל תבכו, תצחקו ותשמחו - אבל אינני מצליח למלא אחר הציווי.

     

    השארת אחריך מורשת של יושר אינטלקטואלי חסר פשרות, דמות של עיתונאי מהזן הנכחד, ובבואה של אדם עם לב חלש פיזית, אבל נשמה עוצמתית שלא תשכח.

    נוח על משכבך ישראל, אתה יכול להביט לאחור בסיפוק אדיר.

     

    שלך,

    אדם

    דרג את התוכן:

      תגובות (85)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/1/08 14:08:

      הערוץ הראשון לעולם לא יהיה מה שהיה בתקופתו של סגל, ואולי גם העיתונות בכלל.

      גם אני דתל"ש, אז אני מבין כמה קשה לצאת מהעולם הזה, ומה שווה תמיכה טובה.

        26/12/07 17:26:

      אני מניחה שמאוד קשה אך גם משחרר

      לדבר על אדם קרוב ואהוב שנפטר

       

      תודה שנתת לנו חלון להציץ בו על איש כל כך מרתק ויקר שאיננו..

       

       

      כוכב לזכרו של הכוכב
        2/11/07 23:10:
      הצטערתי מאוד כשהאיש היקר הזה הלך מעימנו ,אהבתי אותו אהבה מיוחדת אהבתי כול מילה כתובה שהזדמן לי לקרוא מידיו.. האמת שגם החיבור שלכם תמיד גרם לי לרצות לדעת יותר , הסיפור האנושי עומד מאחורי ההכרות שלכם. אני מניחה שזה קשור לעובדה שגם אני באה מרקע דתי ,(למדתי בפנימייה דוסית בבני ברק.) והשאלות הקיומיות תמיד העסיקו אותי ,גם אני לבסוף התרחקתי מהדרך ... בנוסף... קראתי את הכתבה האחרונה שלו שבה תיאר חוויה מיסטית/ פסיכולוגית שחווה עם אביו כשעבר מוות קליני , וזה היה ממש בסמוך למותו של אבי בן ה 58 שנפטר אחרי מאבק גדוש ייסורים של 9 חודשים במחלת הסרטן ,כשאמונתו יציבה ונשגבת ,נטולת סדקים או תלונות לבורא עולם. והעיסוק האובססיבי שלי בעניין המוות ונצחיות הנשמה קיבל תאוצה,הסיפור הזה שלו שהיה כתוב בצורה כל כך מרגשת ,נתן לי תקווה ,שאם האיש העצום החכם והמדהים הזה מספר על חוויה כזו ,שאינה הולכת בד בבד עם הספקנות או הרציונל , אולי יש בכך להעיד שאבי צדק ? וכנראה שישנם עוד מימדים אחרים יש איזו אינטליגנציה קוסמית שיש בה חוקיות שלמה ,יתכן וזה לא מה שישראל חשב או התכוון, וקטונתי מלרדת לסוף דעתו ,כי תמיד ניתן למצוא הסברים רגשיים / רציונאלים לחוויה מסוג זה. אבל זה מה שלקחתי מהסיפור ,אני רק בוחרת להאמין שיש מקום יפה וטוב יותר ,לאנשים יפים שעוזבים טרם זמנם. שולחת לך נחמה ,אני חדשה כאן והבנתי שאתה פורש אז שיהיה בהצלחה , מאחלת לך בחירות נכונות טובות ומוצלחות למידה וצמיחה בכל תחנה. שבת שלום. נריה תהל.
        31/10/07 13:46:

      מצמרר,מילים חודרות,

      משתתפת בצערך...

        25/10/07 03:21:

      עצוב

      עצוב.

       

       

        17/10/07 23:43:

      ומכיוון שאני קוראת את הפוסט באיחור לתנחומים

      אומר לך שצער לך וצער לי,מילים ניפלאות לתאור אדם כה קרוב ונערץ

      חזק ואמץ

      ענת 

        13/10/07 22:49:

      אדם - פשוט זכית להכיר בן אדם מיוחד כל כך, מקרוב.

      העוצמה והאנרגיות שלו...  יהי זכרו ברוך, תנחומיי.

        13/10/07 09:49:
      צמרמורת של עצב. צמרמורת ועצב.
        12/10/07 02:16:

      אדם יקר

      אין בפי תנחומים, הדבר היחיד הוא : כתבת שעצוב לך שרק כשאנשים מתים הם זוכים לכבוד שמגיע להם. אולי ישראל סגל ז"ל  הוא בין הבודדים שעזב את החיים וחזר אליהם באורך פלא ועל כן זכה לקבל ולו מעט מן האהבה,ההערכה והכבוד שמגיעים לו .

      מי היה מאמין שלסיפור המדהים הזה של החזרה לחיים יגמר באופן כזה טראגי.

      אני איתך. 

        11/10/07 09:27:
      יהי זכרו ברוך
        10/10/07 21:33:

      אדם גדול שהלך מבלי שוב.

      לא הרבה יודעים . אך לא פחות  משעשה תפקידו כעיתונאי , סופר הוגה ומשפיע בחברה החילונית. פרץ דרך  בעזיבתו את אורח החיים החרדי עליו גדל .ת.נצ.ב.ה

       

       

        10/10/07 00:26:

      תנחומיי

       

        8/10/07 15:42:
      אובדן של אדם קרוב
      זה אירוע טרגי משל עצמו
      בכיתי איתך היום .. אומנם מעט מאוחר ..
      כי בכיתי קצת עם עצמי .. על האובדן שלי בחיי
      כי בעצם .. לא משנה כמה זמן עובר
      אלו שאהבנו ולא עוד איתנו .. הכאב על אבדונם לעולם לא עוזב
      רק קצת מסתתר ..
      מראה עצמו מתי שבא לנו
      שיהיה זכרו ברוך .. 
      עם הזמן יכאב לך קצת פחות ..
        6/10/07 19:02:

      אדם שבוע טוב

       

      ככה באמצע החיים עצוב מאוד

      תהיה חזק תנחומי לך.

        5/10/07 19:46:

      עשית לי דמעות. מהמעט שאני יודעת, הוא היה אדם מרתק.

      זכית.

        2/10/07 22:36:

      תודה לכל המנחמים. זה מחמם מעט את הלב השבור.

      אדם

        2/10/07 16:09:

      תנחומי אדם.

      לילי

        2/10/07 09:43:

      זה כל כך עצוב שתהילתם של הנפלאים, מגיעה אחר מותם.

       

      אנחנו חיים בתקופה כזאת, שבה הם נלקחים מאיתנו.

        2/10/07 01:08:

       

       

      עיתונאי בחסד. ינוח על משכבו בשלום.

       

      שלא תדע עוד צער.

        2/10/07 00:43:

      .

      נפש יהודי הומיה.

        1/10/07 16:06:

      אדם ידידי

      גופת גבר נעדר, נמצאה בבוקר אביב אחד, של ראשית שנות התשעים במאה הקודמת, בנחל, סמוך לאחת ההתנחלויות שסביב ירושלים. סגל היה אז עורך ראשי ביומן השבוע של הערוץ הראשון של הטלוויזיה. באותו יום, הוא הסתובב כמו אריה בכלוב, יודע בבירור, שבית הספר לעיתונות 'כותרת', הוא בדיוק לא המקום שבו עליו להיות. רגע אחד הוא נכנס לכיתה ובזה שאחריו כבר היה במשרד מזכירת בית הספר, משוחח עם מאן דהו בטלפון (נייד? עוד לא היה לאף אחד אז כמעט).

      הרבה הוא לא הספיק ללמד באותו יום. על פי התכנון, נקבעו לשעוריו תכנים הקשורים לסדר הפקה של 'אייטם טלוויזיוני': "מה עושה עורך במצב כזה" הוא זרק לחלל הכיתה, "מה עושה מפיקה, מה עושה מזכירת מערכת. מה עושה הכתב האחראי לתחום..? רגע, אני כבר חוזר" זרק והלך במהירות למשרד.

      משהו, הוא הצליח ללמד בשתי השעות האקדמאיות שלו אותו יום. משהו שלא רשום בשום תכנית לימודים וסדר פעולות של קורסי אקדמיה או מקביליה: קנאות למקצוענות: "צפו ביומן" אמר לפני צאתו שוב מהכיתה, "צפו ביומן ותראו כמה מהדברים שעניתם עליהם, נמצאים שם". הוא סגר את הדלת ושב ופתח אותה: "אני קצת לחוץ" התנצל, "ואתם מבינים למה. אבל הבטתחתי לכם סיפור מאחורי הקלעים: כשרציתי לעבוד בטלוויזיה, הצלחתי לסדר פגישה עם העורך. הוא שאל איזה נסיון יש לי בעבודה טלוויזיונית. תשובתי היתה - בדיוק כמו שלך כשהתחלת".

      כך למדנו גם מהי חוצפה עיתונאית.

      ולכן אני כל כך מבין אותך.

      בידידות

      רמשי.

       

        1/10/07 15:34:

       

      שום ענישה לא מחכה לא בשמיים

      רק חיבוק כנה ואוהב

      שום שרפה אין בשמיים רק ברכת מים שבה אפשר להתעטף

      שום גהנום אין בשמיים כי הגהנום היה ועודנו על הארץ

      בשמיים יש רק גן עדן , והגן הזה ניפתח לאדם ישר חכם ותם

      ואלוהים שולח מלאך ונותן לסגל כסא

      ועכשיו המלאך אומר : "סגל אני מבקש ממך לכתוב כמו שאתה יודע ויפה ....

      את קורות העם היהודי שראיתי בשנותייך

      את תיאור ריח הדגים בחנות של אביך

      את המנגינה באולפן והמנגינה בישיבה

      וסגל תכתוב עד מחר

      כי יש עלייך ישיבה "

       

      וסגל יושב בנחת ומבקש עט ודף

      וכותב את קורות תולדות היהודים בשנותיו

      לעיתים מחייך לעיתים נאנח

      וחייב להספיק הוא הכל למחר

      כי יש עליו ישיבה

       

      החלטת הישיבה : לא ישבו עליו שבעה

      כי אם ימים ולילות ישבו עלייך סגל , כי אם לתמיד ישבו עלייך סגל

      ועם ישראל יבכה את מותך לתמיד

      כי שבעה ימים לא יספיקו וגם לא שלושים וגם לא יום השנה

      כי אתה במותך ציות : יושרה

      ויושרה היא מידה שניתנה לצדיקים אמיתיים

      ואין להכיל להסיק וללמדה רק בשבעה ימים ......

       

      אדם שוב ניחומי  

        1/10/07 12:45:

      עצוב לי מאד.

      ישראל סגל הכניס אותי לעולמו דרך ספרו הנפלא "וכי נחש ממית". בסיום קריאתו התנחמתי במשפחתו הגרעינית, התומכת שהקים.

      לעולם לא אשכח את האיש ופועלו. ומצד שני לא אשכח ולא אסלח למשפחתו החרדית על האכזריות (כי אין מילה אחרת) שהפגינה כלפיו. בחייו ובמותו.

        1/10/07 12:39:

      אני משתתף בצערך,אני זוכר את ישראל בימים שעוד הייתי בן 3,כמעט 15 שנה אחורה.

      הוא היה אז מגיש ב"יומן",תמיד אמרתי לאימי:"ישראל סגל הוא מכוער,אבל איש טוב".

      היום אני מבין יותר למה הוא שמר על הזקן בקפדנות כזאת.

       

        1/10/07 12:00:

      אדם מדהים. איש של חסד ואמת, מתינות ויושרה, מחשבה חדה כתער, מעמקים שאינם יודעים שובעה של סקרנות וידע, והכי חשוב: בן-אדם...

      יהי זכרו ברוך...

        1/10/07 09:30:

      כולם נשא הרוח...

      איך כתבת... ונכון שגם אני מאלה שלא כל-כך הכירו,

      אבל הדברים שכתבת נגעו והזיזו ועוררו בי צורך להכיר,

      אפילו שאחרי. ועכשיו אני מבינה איפה נמצאים כל הכוכבים

      של 'אין לך יותר כוכבים' של כולנו ומי אחראי לזה.

        1/10/07 05:52:

      אדם היקר,

       

       כל הכבוד על   "אחרי מות     אמור"

      מכיר את האיש ומוקיר את הפרפקציוניזם והאמת.

      אני זוכר שיחה אקראית שבה הוא סיפר כי בתשובה לשאלת הרב ש"ך

      על הצעד שעשה בחזרה בשאלה.

       

      "אתה אשם" רק אתה !

       

      אתה לימדת אותי לשאול.

       

      נעם.

       

        1/10/07 05:47:

      מילותיי סביבך

      ואני דממה

      ובכל זאת אינני

      ובלעדיי אינך.

       

      אני לא מכירה את הסיפור האישי שלך ( מלבד העובדה שבאת מבית

      דתי ), לא ידעתי על הקשר שלך אליו.

      הלוואי וידעתי יותר.

       

      אין לי מילות נחמה בשבילך, אבל אם אי פעם תרצה לספר, אני אקשיב

      עם הלב.             

        1/10/07 01:55:

      אדם-קשה לנחם, לא מוצאת מילים משלי

      איתך בצערך, ובאבלך על אובדן אביך הרוחני.

       

      היה איש – וראו: איננו עוד;
      קודם זמנו מת האיש הזה,
      ושירת חייו באמצע נפסקה.
      וצר! עוד מזמור אחד היה לו
      והנה אבד המזמור לעד,
      אבד לעד!

       אחרי מותי-(חיים נחמן ביאליק)-  בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים,
      וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי אֲדֹנַי דִּבֵּר (ישעיהו כ"ה 8)  

      אוהבת ומחבקת

      מירי

        1/10/07 00:09:
      אתך באבלך
        30/9/07 22:13:

      תודה אנשים חמים ויקרים.

      יש משהו עצוב בעיניי בכך שרק כשאנשים מתים הם זוכים לכבוד המגיע להם, אבל זו דרכו של עולם.

       

        30/9/07 12:17:

      בובה, קראתי!

      אתה מדהים, אני אוהבת אותך!

      תהיי חזק!

       

        30/9/07 12:12:

      האבל הוא "חסד של אמת"

      ובכל אות שכתבת

      אני מרגישה באהבה את החסד הזה.

      משתתפת בצערך

      ובצער העולם על אובדנו של איש מיוחד במינו.

        30/9/07 11:51:

      קשה לאבד role model.

      מה שאפשר זה להמשיך את הדרך.

      איתך.

        30/9/07 09:38:

      אני לא מכיר אותו, אבל תיארת אותו יפה.

       

      מצרף נחמה לקרוביו, ושיזכה למנוחה.

       

        30/9/07 02:07:
      עצוב מאוד.
        30/9/07 01:59:

      כמה עצוב לראות איך  'שהחוזרים בשאלה' זקוקים לאהבה

      איזה חלל ענק נוצר להם ככה באמצע החיים.

      תהיה חזק.

      ותמיד תזכור שיש  לך אבא שם בשמיים.

      אוהבים אותך.

        30/9/07 00:00:
      משתתפת בצערך... אלה הם ימים עצובים לכולנו! הלוואי ויהיו יותר אנשים ישרים, כנים, חכמים כמו ישראל סגל בעולם הזה!
        29/9/07 22:33:
      אהבתי את האיש הזה.
        29/9/07 22:27:

      איפה, איפה ישנם עוד אנשים כאלה?

      אדם, תנחומיי!

        29/9/07 21:22:

      אדם, איתך באבלך הכואב.

       

        29/9/07 20:49:

      לאדם,

       

      משתתפת בצערך הכבד,

      על מותו של מגדלור...

       

      יהי זכרו ברוך, ומשכבו גן עדן...

        29/9/07 19:48:

      אדם,

      תנחומי הכנים והשתתפות בצערך ובאבל הכבד.

       

      מעטים הם אנשי המילה הכתובה אליהם נשאתי עיני.

       ישראל סגל ז"ל בחריפותו, בלשון הציורית ובאמת החותכת היה כזה.

      מופת של ספקנות וידע רב בצידה, שימוש בשפה העברית על מקורותיה הרבים , אינטלקטואל אמיתי. 

      צפיתי בשידור החוזר של ראיון שערכה מרב מיכאלי בו הוא ציין כי הפיוט "נתנה תוקף" הוא ה"באב - אל ואד שלו". את השורות אני מקדישה לזכרו ולזכר המורשת המפוארת אותה השאיר:

       "ונתנה תוקף קדשת היום

      כי הוא נורא ואיום"

        29/9/07 11:33:

      עצוב.

      לאבד מישהו שיקר לך זה אף פעם לא קל ,ואלפי הניחומים לא יקלו על הכאב שבפנים

      ברגעים שכאלו הדרך הכי טובה לשמר את זכרו של האיש היקר זה דרכך, ודרך אנשים מוכשרים נוספים שישראל האמין בהם.

      מקווה שתמצא בתוכך את הכוח והיכולת לקחת איתך בדרכך שלך,את מה שישראל הותיר.

       

        29/9/07 10:33:

      אני קוראת וחשה עקצוץ, שם בתוך הורידים. מיד לאחר מכן צמרמורת. אולי בגלל היותו מורה דרך שידע וחווה על בשרו, אולי בגלל תיאור הלוויה מפיו שלו, ואולי בגלל בכלל.

       

      לא במובן הקלישאתי, ההוא שם למעלה באמת קוטף לאחרונה את הטובים ביותר. 

       

      אדם, משתתפת בצערך. 

       

       

        29/9/07 09:41:

      אדם היקר,

       

      משתתפת בצערך וכאבך.

      תהיה חזק,

       

      עדי

        29/9/07 09:39:

      כל מה שאגיד לא ייעזור או יינחם.

      קראתי את מה שכתבת וחזרו לעיני הדמעות שהופיעו לראשונה כששמעתי על התאונה ועוד פעם כששמעתי  על פטירתו.

      רק, יש לי רעיון קטנטן שאולי אולי תתחבר אליו: חשבתי להמשיך ולעשות דברים שקשורים לסגל? משהו שלמדת ממנו שהוא נתן לך?? אני לא אומר להמשיך את דרכו ואמונותיו, אבל אולי... לקחת ממנו משהו שאפשר להמשיך...

        29/9/07 08:12:

      משתתפת בכאבך.

      נטע

        29/9/07 04:09:

      צר לי עליו

       

      שולמית

        29/9/07 04:04:
      משתתף בצערך.

      משתתפת בצערך אדם

      אכן איש יקר - יהי זכרו ברוך....

        29/9/07 02:12:
      אדם יקירי, כתבת כל כך יפה כתמיד. כואבת איתך. שלא תדע עוד צער. שלך, מירי
        29/9/07 00:23:
      משתתפת בצערך אדם
        28/9/07 22:53:

      אין ספק שלא יהיו עוד הרבה כמוהו, שנתנו דגש על אמת אישית וערכים.

      משתתף בצער.

        28/9/07 22:47:

      יהי זכרו ברוך.

      תנחומי אדם.

        28/9/07 22:44:

      זה כ"כ עצוב.

      שמחה בשבילך שהכרת ועבדת עם אדם כ"כ מוכשר ומיוחד.

      משתתפת בצערך

       

        28/9/07 22:09:

      יהי זכרו ברוך..

       

        28/9/07 22:00:

      פשוט עצוב.

       

        28/9/07 21:52:
      משתתפת בצערך אדם.
        28/9/07 21:17:

      ישראל לקח אותי פעם לשיחה טלפונית אחרי מבצע חומת מגן, הייתי נסער. דיבר איתי אחד על אחד הישר מהלב, שיכנע אותי לעשות מעשה.

      את ביתו פגשתי שנים אחר כך במנאלי-הודו בנקודת זמן ומצב ריגשי שונה לחלוטין.

      ללא ספק איש נבון היה, פשוט בנאדם.

        28/9/07 21:13:

      אכן ישראל סגל היה מזן נדיר של עיתונאים.

      אלה שלא פחדו להסתכל לאמת ולמציאות בלבן של העיניים.

       

      יהי זכרו ברוך.

        28/9/07 21:13:

      עיתונאי ואדם מדהים

      גדלתי על כתבותיו ופרי עטו

      חבל שגופו לא החזיק מעמד עוד כמה שנים

       

      אני כבר מתגעגע אליו

        28/9/07 20:18:

      עצוב מאד מאד. אחד העיתונאים היותר מופלאים שהיו כאן. וגם איש מקסים. מחזקת אותך.

        28/9/07 20:04:

      ישראל סגל..אכן איש מקסים....

      יהי זכרו ברוך..

      משתתפת בצערך אדם.

       

      קארין

        28/9/07 19:26:

      תודה לכל המנחמים.

      ):

        28/9/07 19:25:

      הנחמה, אם ישנה, היא שהכרת אדם יוצא דופן (כך עולה מדברייך, אני כמובן לא הכרתי אותו אישית...), שהשפיע על מהלך חייך.

       

      משתתפת בצער המשפחה והחברים.

        28/9/07 19:06:

      מילים יפות.

      תנחומיי

        28/9/07 18:33:
      הכרתי את ישראל סגל ז"ל בירושלים של שנות השמונים, כאשר כתב בכותרת ראשית, ולאחריה פגשתי בו לעיתים בעיר  או באירועים שונים,איש יקר עיתונאי בחסד וסופר גדול,תנחומי הכנים לך אדם על אובדן חבר ומורה . ישראל סגל ז"ל יחסר לעולם העתונות שאיבד עיתונאי דגול.  
        28/9/07 17:53:

      משתתפת בצערך. אדם נדיר שיחסר לנוף המדינה.

        28/9/07 16:31:

      לא רבים הם העיתונאים שהערצתי בחיי. רובם נראו לי מלודרמטים, רודפי רייטינג וסיפורים. רודפי הכל, פרט לסיפור האמיתי, האנושי, הפשוט לכאורה, בדיוק כמו שהוא...

      אותך אדם- הכרתי וירטואלית רק כאן ב"קפה" בעודי מחפשת דמות מובילת דרך בנתיב התקשורת המוטרף.

      אם אכן מורך היה ישראל סגל, אני יכולה לומר רק כי הייתי שמחה מאד להכירך...דרכו ודמותו של ישראל סגל הצליחו לרכוש את אמוני..באותה דרך ממש שהצלחת אתה לעשות זאת כעת.

      יהי זכרו ברוך.

        28/9/07 15:53:

       

       

       

      משתתפת בצערך ומחבקת אדם.

       

       

      רויטל

       

       

        28/9/07 15:51:

      תנחומיי

      עשיר כרימון היה האיש

       

       

        28/9/07 15:41:

      מילים מעומק לב שנשאר ללב שחדל.

       

      עצוב. יהי זכרו.

       

       

       

       

        28/9/07 15:34:

      הספרים שלו היו כל כך מעניינים ואמיצים.

      קיבלתי ממנו המון השראה.

      כואב. 

        28/9/07 15:14:

      עצוב וכואב. עליו. איתך.

      כואב מאד. משתתפת בצערך הכבד.
        28/9/07 14:05:

      לא הכרתי את הבנאדם, מודה.

      אבל מבינה אותך אדם ומשתתפת בצערך.

       

      :(

        28/9/07 14:00:

      משתתפים בכאבך, אדם.

       

      לפחות יישארו לך זכרונות מיוחדים.

        28/9/07 13:47:

      אדם

      תודה על השיתוף.

      האהבה והערכה ניכרות מכל מילה.

      התמונה חודרת לנשמה.

      אין לי ספק בקושי שהיה לכתוב זאת.

      כמו שאין לי ספק במבט מלא הערכה והאהבה שהוא מביט בך כרגע ממקום המצאו.

       

      תנחומי. 

        28/9/07 13:42:
      לי באופן אישי הוא כבר חסר. אני יודעת שהוא יחסר תמיד.
        28/9/07 13:41:

      לא הכרתי אותו אישית.

       אבל מכירה את  סיפור החיים שלו.

      כששמעתי אתמול  שהלך לעולמו, היתה צביטה עמוקה וכאב.

      קראתי אותו, אהבתי להקשיב לו.

      הרגשתי  חיבור  מסויים,  עבר דומה.

      ומאז  אתמול המון מחשבות....

       

      מצטערת איתך  ובשבילך על חבר  יקר  שאיננו.

        28/9/07 13:41:

      אבדן של מילה נדירה

      של עוצמתו של אדם - שבעה רקיעים

      ועוד אחד-

      למילה הנדירה שהיה.

      איתך, אדם

      בהרכנת ראש שעדיין מסרבת להכיל.

      איתך, באבלך.

        28/9/07 13:39:

      משתתפת בצערך.

       

        28/9/07 13:36:

      תנצב"ה.

      תנחומיי אדם.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אדם שוב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין