הוא אמר שתוך חצי שעה הוא יגיע, וואלה אם הוא מגיע לפני שאני מסיים את הפוסט הזה - מה שאתם רוצים! זה ייעלה משהו כמו מאתיים ארבעים שקלים לא כולל תוספת הקפצה, תוספת יוקר, תוספת של מקרה קשה במיוחד ואז הוא עוד יעז להגיד לי שהוא לא מקבל צ'קים. אבל לא נורא, לפחות האינטרנט מהבית שלי מגיע לחדר המדרגות, וגם עדכנתי סטטוס בפייסבוק - בחיי שתכננתי לכתוב היום, רק שלא שיערתי שזה יקרה מחדר המדרגות. ומי אמר שלוועד הבית אין יחס מועדף?
פסקה שנייה, אבל מי סופר נכון? יום ראשון סביר יחסית, בית-פקק-עבודה-פקק-בית. אפילו הגדלתי ראש ובהגיעי לחניית הבניין שלי, מילאתי קצת מים במיכל הווישרים של האוטו, מזל שהיו לי שני מיכלים שקניתי פעם במבצע קיץ מטורף של איזו תחנת דלק פה ליד. אפילו הספקתי לרוקן את הפח של הרכב, מחטא את מצפוני לשלושת החודשים הקרובים, ועולה הביתה תוך כדי פנטוז רטוב על איזו לחמניה אינסטנט בנגיעות של חצילים במיונז מהסופר של יום שישי האחרון.
הם יושבים שבעה למעלה, וכל פעם מגיחים מנחמים חדשים מכל עבר, יש את אלה הנוירוטים שמפחדים ממעליות אז הם מטפסים לאיטם בחדר המדרגות. שיו מי זה הדביל הזה עם זבוב על היד שכותב מתוך חדר המדרגות? לך תבין אנשים. וכך עוברות הדקות, ואני יושב לי וכותב לי פוסט שלם מחדר המדרגות, מול דלת הכניסה כשהמפתח תקוע שני שליש בבפנוכו של המנעול.
ביני ובין הפלדלת שלי הכל היה בסדר עד היום, לפחות כך חשבתי. נפרדנו היום בבוקר, נעלתי אותה עם יד אחת, היד השנייה עם המלפפון ויצאתי את ביתי אל עבר השבוע המפציע. לא זכור לי שום דבר חריג עם הדלת, למרות שהמנעול מדי פעם קצת זייף, אבל עדיין ביצע מלאכתו נאמנה. עכשיו היא לא נפתחת לי הזונה, והמנעול מוציא עליי אצבע משולשת ואומר לי להתקשר למספר על המדבקה שיש על הידית של הדלת - הוא את שלו עשה, וכמה שאני אבעט בדלת ובעצמי תוך כדי, זה לא ממש יעזור.
ביקשתי פטיש משכנה, אבל זה גם לא צלח - אין מנוס והפורץ בדרך וזה כולל לאחר ולעשוק אותי - אבל ככה זה שאתה פראייר. אני נעול מחוץ לדירת הפאר המצומקת שלי, וגם אם פרצו לי אז איזה מזל שלא גנבו את הנתב האלחוטי, כי לפחות האינטרנט עוד עובד והסוללה בנייד עדיין חייה. אולי שווה לי לבקש ממנה מפתח שוודי? אה, עדיף סתם איזה ארון מאיקאה.
יושב לי כבר ארבעים דקות, הולך לעשות קצת הגהה ולא למצוא את כל השגיעות קתיב - ככה זה מקלדת של נייד, הולך לפרסם את ההזייה הזו, לרדת לגינה עם סיגרייה, ולהמשיך לרחם על עצמי עם חיוך קטן. בסך הכל? בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום.
עמית |