מכל אחד ואחת למדתי דבר, כל אחד נתן לי שיעור, ליוויתם אותי במשבר וגם בהחלטות בחיי, לפעמים במעשה, לפעמים בתמיכה ולפעמים בדיבור. אני רק תקווה שגם אצלכם נותרו חוויות טובות ושקולות לאלה שלי. יש מי לימד אותי סבלנות, ומי שלימדה אותי להקשיב, ואחת שבדקה את גבולות סבלנותי, והרחיבה אותם כמעט בלי לריב. יש מי שהראה לי משפחה מהי, ושקשר דם לא תמיד הכרחי,יש מי שהיה שם כשקראתי, ומי שהייתה כאן להשיב. ומי שחסר כאן ולא נמצא, כי כך הוא בחר, כי כך היא רצתה. ואני לא כועסת, לא נותרת טינה.ואני יודעת ומאמינה, שקרוב היום וכולנו נדע, שכל אתגר כשנפתר מותיר אותנו חזקים מאשר בתחילה. ניסיתי הרבה, כך נראה לי נכון,לחיות את החיים ולא לפספס שום מקום.לבדוק כל בית, וכל מקצוע, לטעום כל דבר ולא לשבוע,לבחור חברים ואח"כ לנסוע. רציתי אהבה, קבלתי הרבה: חברות, חברים, משפחה וכדומה.רציתי ללמוד, ועדיין לומדת שיעורים יקרים והשכלה תמורת כסף. למדתי: שלא כל מה שלמדתי בבית הספר הוא שימושי,ושיעורי החיים, הם דבר הכרחי,שלא כל מתנה שקבלתי, באה מאהבה,ולא כל דבר שלקחו לי, היה משנאה.שאת מה שפספסתי לא ממש הפסדתי,כי אתם פה איתי, וזה ממש! ממש! לא מעט. ומה שיותר מזה - חסר משמעות,מה יותר חשוב מאהבה ורעות. ולכן, מה שפספס אותי, לא היה צריך לקרות, אפילו אם משמעו יותר כסף או יותר כבוד.כי מה שנשלחתי ללמוד בחיי,הוא מה שפגשתי בדרך לכאן. |