1.      הגדרה עצמית – בראש ובראשונה אדם צריך לראות עצמו שייך ללאום היהודי. זה הוא התנאי הבסיסי ביותר שיש למלא בכדי להיכלל בלאום היהודי. תנאי זה מהווה את ההבדל המרכזי בין ישראלי – אדם החי בישראל, ליהודי חילוני.

2.      ציונות – חייב יהודי חילוני לראות הכרח בקיום אוטונומי של קהילה יהודית ריבונית. לראות בקיום התרבות היהודית חילונית ערך רצוי ולהיות מחויב לשימור תרבות זו.

ישנם ערכים נוספים שגמישותם רבה יותר

1.      מגורים בישראל – כפי שכתבתי בעבר, קהילות חילוניות יהודיות לא מתקיימות בחו"ל מכיוון שאלו נטמעות באוכלוסיה החילונית \ אתיאיסטית המקומית. לכן כקהילה היהודים החילוניים חייבים לגור במדינת ישראל. אם זאת ישנם ישראלים יורדים ובני יורדים אשר כן מתקיימים כיהודים חילונים. אנשים אלו בד"כ שומרים על קשר כל שהוא למדינת ישראל ולאוכלוסיה היהודית שבה.

2.      דיבור עברית – שפת העם היהודי צריכה להיות שגורה בפיו של יהודים ואילו החילוניים בפרט. בהעדר סממנים חיצוניים אחרים (כיפה,ציצית, לבוש חרדי) דיבור העברית הוא הסממן החיצוני הבולט ביותר של יהודי החילוני. יחד עם זאת בהיותנו לאום קולט עלייה אך טבעי כי עבור עולים חדשים שפת האם תישאר השפה העיקרית.

3.      ציון של חגים ומועדים לאומיים – ברשימת החגים בעלי אופי לאומי אני כולל את: יום העצמאות, יום השואה, יום הזיכרון לחיילי צה"ל וכוחות הביטחון אלו חגים ללא מאפיין דתי כלל ולכן מהווים את אבני היסוד בנושא זה. ישנם כמובן חגים ומועדים לאומיים נוספים בעלי אספקטים דתיים במקור או במסורת שנקשרה אליהם לצד אילו הלאומיים: פסח, פורים, חנוכה ועוד. העיקרון המנחה צריך להיות קיומו של אספקט לאומי לצד האספקט הדתי.  ( על כך בהרחבה בפוסט אחר)

4.      יום שבת כיום מיוחד – ציון של יום מנוחה ביום שבת הוא כלל מנחה יהודי לאורך כל ההיסטוריה של עמינו. אומנם מקורות הנוהג הם דתיים נטו אך אם הזמן צבר יום זה מסורת חילונית העומדת בניגוד בולט לאופן ציון יום השבת בהוויה הדתית ולכן החלטתי לציין אותו בנפרד משאר חגי הלאום.