כזכור, בפוסט הקודם החלטתי להתמקד במציאת שביל זהב בין שני רצונות שונים: הרצון לא להתחייב לכלום והרצון להתלהב ממשהו (כלומר, להתחייב אליו). שביל זהב אני לא בטוחה שמצאתי אבל תובנה קטנה היתה לי. לכאורה שני הרצונות מבטלים זה את זה ולכן מורגשים כחוסר רצון ואפטיה, כלומר כמשהו חסר חיות. למעשה, הבנתי ששני אלו הם רצונות שיש בינהם מאבק ולכן בעצם סימן לדינמיות חיה. מה שהייתי רוצה לאפשר לעצמי זה לחיות את הקונפליקט, לתת לכל אחד מהרצונות מקום. בנתיים הרצון לא להתחייב חזק יותר ולכן צריך להתאמץ קצת לאפשר לרצון השני מרווח להביע את עצמו.

הגורם המעכב השני שאני רוצה לכתוב עליו בפוסט הזה הוא מה שפורטגנג מגדירה כעקשנות. הטענה היא שלפעמים התמקדות יתר במטרה והתעקשות להשיג אותה בכל מחיר מונעת מאיתנו להיות פתוחים לדברים אחרים שהחיים מציעים.