החמאם, או חמאם טורקי מייצג הרבה יותר מאשר רחצה מפנקת. זהו טקס שבו אלמנטים ספציפיים נרתמים לניקוי וטיהור הגוף. מאז המצאתו, החמאם הטורקי הפך להרבה מעבר מסתם בית מרחץ שמטרתו להביא לניקוי עור הגוף. באופן היסטורי, מרחצאות חמאם טורקי היו קשורים באופן הדוק בחיי היום יום, והיוו מקום בו אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, צעירים וזקנים, עשירים ועניים, עירוניים או כפריים, יכלו להיכנס אליהם בחופשיות וללא אבחנה.

נשים כמו גם גברים, נהגו לפקוד את החמאם, אם כי, כמובן, בשעות נפרדות. קיימים דיווחים על כ- 4,536 מרחצאות חמאם טורקי פרטיים ושלוש מאות מרחצאות ציבוריים באיסטנבול במאה ה -16. החמאם בעבר סיפק את הצורך להרחבת המעגל החברתי, במיוחד לנשים, שהיו מוגבלות באופן סדיר לשהייה בבית. למעשה, חמאם טורקי שיחק תפקיד כ"כ חשוב ומכריע בחייהן של נשים עות 'מאניות, עד כי נפוצה השמועה שנשים שלא קיבלו קצבה דו שבועית מבעליהן ללכת לחמאם היו זכאיות לקבל גט!

מגוון הציוד שנלווה לחוויית חמאם טורקי היה חלק בלתי נפרד מביקור בחמאם בימים ההם. אף עד לא מזמן לפחות חמש עשרה עד עשרים אביזרי רחצה היו כלולים בחבילה שנשאה עימה כל אישה בכל ביקור בחמאם.

מגבת גדולה נכרכה סביב הגוף (Pestemal), מתחת לבית השחי ועד אמצע הירכיים, בכל פעם שמתרחצת עשתה את דרכה אל ה- Kurna - "אמבט השיש או הכיור". ה- Pestemal היה עשוי בד"כ מתערובת צבעונית של משי, כותנה, מאה אחוז כותנה, או משי טהור עבור גברות אמידות.

זוג קבקבי עץ, שנקראו בטורקית "Nalin", היו מסוגים רבים ומגוונים. מגולפים בקפידה, ה- "Nalins" שמרו על רגלי המתרחץ מלהירטב לאחר דריכה על הרצפה הרטובה. הם קושטו במספר דרכים, לרוב בפנינים, או בציפוי כסף מבריק.

"טאס" הוא השם שניתן לקערה ששימשה את המתרחצים להתיז מים על פני הגוף. ה"טאס" הוכן תמיד ממתכת ותמיד עם עיטור מחורץ ומשובץ באבנים. כסף, נחושת או פליז משומר שימשו בייצור של "טאס" תיבת סבון ממתכת, בדרך כלל נחושת, עם ידית נשיאה, ומחוררת בתחתית שאפשרה למים לחלחל החוצה הייתה גם חלק מכלי הרחצה של החמאם. התיבה ממתכת לא שימשה רק לנשיאת הסבון, היא גם הכילה כפפה גסה עבור פילינג עור, ואוסף של מסרקים רחבי שיניים עשויים קרן או שנהב.

ה- "Kese" – כפפות בד מחוספסות שנשמרו בתיבת הסבון, שימשו לניקוי נקבוביות העור והעניקו מסאז' מרענן למתרחצים. הספוג ששימש לסיבון הגוף, היה ארוג מסיבי שיער או מסיבי צמחים.תיבת תכשיטים קטנה נכללה לעתים קרובות בתיק הרחצה של המתרחצת ששימשה לאחסון התכשיטים שלה בזמן שהותה בחמאם.  בהתאם לאזור המגורים, התיבה הייתה עשויה כסף, נחושת או מעץ. לעיתים הייתה מכוסה בנצרים, חש, קטיפה או כסף.  

שלוש מגבות שונות שימשו את המגבות לייבוש גופן לאחר יציאתן ממתקן חמאם טורקי. מגבת אחת שימשה את הנשים לעטוף את שיערן בדומה לטורבן, מגבת שנייה כיסתה את הכתפיים, ומגבת נוספת נכרכה סביב המותניים.  

שטיח חמאם אישי היה מונח על גבי הרצפה, ואז נהגו לפרוש פיסת בד עליה המתרחץ התיישב ופשט את בגדיו. לאחר כל ביקור בחמאם שטפו וייבשו את הבד, וקיפלו אותו אל תוך תיק האביזרים עד לפעם הבאה.

מראת הפנים הקטנה הייתה ללא ספק היה הפריט החיוני ביותר מבין אביזרי הרחצה שנשאו עימן המתרחצות בחמאם. המסגרת והידית היו לרוב עשויות מעץ כהה. עיטורי כסף או נחושת שימשו לפעמים לעיטור המראה, בעיקר בקרב המעמד העשיר.

מדי פעם חלק מהמתרחצות מילאו קערה עם חינה בהגיעם לחמאם למריחה על שיערן. מעבר לאפקט הצבע שהחינה מותירה על השיער, החינה שימשה כדי לחזק את השיער ולהפוך אותו למלא ברק.

ה- "Rastik" היה מיכל קטן, עשוי מנחושת, ששימש לטחון "תוחם גבה", פופולארי במיוחד בקרב נשים עם שיער ערמוני ועור בהיר.

שום בושם אחר מלבד תמצית מי וורדים לא התאים לעורן של נשים שעברו רחצה בחמאם הטורקי. "עטר" של ורד הוא בקבוק שנשמר בקופסית עץ ונהגו לפזר את תמצית מי הוורדים על הגוף והשיער לאחר הרחצה. פריט זה תמיד היווה חלק בלתי נפרד ומשמעותי בציוד הרחצה של חמאם טורקי.

הצרור או התיק החיצוני, שנשאו את ציוד הרחצה של החמאם היה מעוטר ברקמה. החומר ממנו היו מכינים את התיק היה לרוב מקטיפה אך לעתים גם מצמר או חוטי משי. המשותף לכלל התיקים הללו הוא שהם ללא יוצא דופן תמיד היו ראוותניים והתאימו לשימוש גם בחגים ובאירועים מיוחדים אחרים.

חווית החמאם הטורקי הופכת ללא ספק את שגרת המקלחת היומית שלנו לטריוויאלית ולאירוע חסר חשיבות בהשוואה.