"איפה את?" שאלתי מיד בלי בוקר טוב ובלי גינונים. "כבר תשע וחצי." "עוד מעט אצא." השיבה בקול חלוש. "ביקשתי שתגיעי מוקדם" קולי עלה לווליום גבוה יותר. " הייתה לי בעיה בבוקר." " ידעתי שלא תגיעי מוקדם." כמו תמיד, מבזבזת את היום במיטה. " היה לי בוקר קשה, אני מתקלחת ובאה" "איזה קריזה איתך," הוספתי לפני שניתקתי.ככה זה תמיד איתה בכל פעם שאני מבקשת עזרה היא עושה כאילו טובה. אחרי חצי שעה היא הגיעה לבושה בבגדי עבודה ונעלי ספורט נוחים. "איפה להתחיל?" שאלה בלי שלום ובלי גינונים. "תביאי לי כפפות טובות לעבודה." טיפסה על הסולם והחלה מפנה את המדפים הגבוהים במזווה. "אני הולכת לחדר של הילדים לסדר את הארון, את תנקי כאן ואחר כך נעבור יחד לסלון. "חכי רגע, מה זה?" הורידה סיר ישן מהמדף. "זה סיר." מה את לא רואה. " אם הוא פה את בטח לא צריכה אותו, אפשר לזרוק." "טוב אולי את צודקת שימי בצד." פניתי לחדר ורוקנתי את הארון מהבגדים, בואה יאפשר לי לארגן את החדר הזה פעם אחת כמו שצריך. הורדתי בגדים גם מהארון למעלה והתיישבתי לקפל ולסנן ישנים. "מה זה הלכלוך הזה?" שמעתי אותה מדברת אל עצמה."שנים לא ניקו כאן!" "צריך להחליף מים," קראה לי שוב ,"ותוסיפי סבון" הוסיפה כשהגעתי. החלפתי את המים בדלי והבאתי לחדר, המים התיזו לכל עבר כשהנחתי את הדלי. "חכי חכי, אל תלכי תשטפי לי טוב את הסמרטוט." "הנה," זרקתי לעברה את המטלית השטופה. "למה את סוחטת אותה כל כך חזק? תשאירי קצת מים. " "החדר הזה, סגור רוב הזמן, רק תעבירי מטלית לחה ,לא צריך יותר מזה." "נדמה לך שנקי, " הפנתה אליי את המטלית המלוכלכת. "בואי לא נשתגע, בכל זאת צריך להספיק הרבה היום." חזרתי שוב לחדר הילדים והתחלתי להחזיר ערימות מקופלות לארון. "איזה מנקה גרועה יש לה." שמעתי אותה שוב ממלמלת. חייכתי לעצמי. "בואי בואי," קראה לי שוב. "מתי השתמשת באלה לאחרונה." היא אחזה בקערות פלסטיק שכבר שכחתי מקיומן. "מזמן לא." "אפשר לזרוק" אמרה וזרקה אותם לרצפה. "שימי הכול בשקית ותתני למישהו" ולעצמה הוסיפה "כמה זבל יש בבית הזה." עשיתי כדבריה והלכתי להביא שקית גדולה ואספתי לתוכה את כל מה שהחליטה שאין לי צורך בו. "בואי נעשה הפסקה," הצעתי אחרי שסיימה עם המזווה ופנתה לחדרים. "אין זמן עכשיו, מה פתאום רק נכנסנו לשוונג." "נשתה משהו לפחות" הצעתי. "תכיני איזה חביתה ותורידי לכאן חבל על הזמן." רצתי הכנתי לה ולי משהו לאכול. "אני חוזרת לחדר של הילדים אסיים מהר ואבוא לעזור לך." "עוד לא סיימת שם, כמה זמן? תראי מה אני הספקתי בינתיים." "את כל רגע צריכה משהו." "מתלוננת?" לא עניתי פחדתי שתעזוב הכול ותלך. "תראי כמה זבל הוצאתי, תתחילי להוציא לאשפה." עליתי וירדתי מספר פעמים מובילה את כל הזבל לפח שמחוץ לבית, היא הוסיפה לערום זבל, אפילו הפסיקה לשאול אותי אם צריך או לא. "מה זה כל הברכות האלה שאת שומרת" נפנפה לעברי שקית מלאה בכרטיסי ברכה. "ברכות שקבלנו לבר מצווה,ימי הולדת, גם שלך שם." "בטח תשבי ותעשי ערב הקראה לכל זה." "קחי, קחי לפח." נפנפה את השקית לעברי. " אנשים מברכים אותנו אני לא רוצה להשליך את הברכות שלהם. לא, לא זה נשאר." היא עיקמה פרצופה אך סידרה אותם יפה בשקית, לא לפני שהכתה בהם מספר פעמים והוציאה מהם ענני אבק השתעלה בקול, פיזרה את האבק בידה ואחר הכניסה את השקית עם הברכות למגירה. "די צריך לסיים,"התחננתי כאשר החשיך וכולם היו בבית. "החדר של הילדים נשאר מבולגן, אדחוף בינתיים את כל הבגדים לארון." "עוד לא סיימת שם? מה עשית כל היום?" שירתי אותך, עמד לי על קצה הלשון, "מחר אמשיך." "נו טוב, אבוא גם מחר אגיע מוקדם בבוקר." "בשביל מה מוקדם? תנוחי קצת בבוקר, אמשיך לבד." "עם הקצב שלך" ציחקקה ולא הוסיפה, ארזה את עצמה ונפרדה לשלום. |