אני מודה - זו לא משימה פשוטה כלל לאלף סינגל סידרתי. אמנם לא מדובר במשימה בלתי אפשרית מספר שמונה בסדרה, נוסח תום קרוז שמשתלשל לו על חוט ניילון מאיזו תקרת זכוכית, תוך כדי עיוותים קלים בארבע ראשי, ובו בזמן עושה עיניים לכוסית שממתינה לו דרוכה שם מעבר לקרני הלייזר, כי כאלה יש רק בבוליווד לרבות הריקוד ההודי המסורתי מאחוריי השיח של הקארי, בואכה עוד סצנת סיום משובחת שלא תמיד משאירה טעם של עוד. העיקר שכולם רוקדים בסוף לא? בדרך כלל בסרטים זה מצליח. אבל בתור תסריטאי נראה לי שאוותר לעת עתה.
הסינגל כבר ראה הכל, כמעט הכל. בדרכו נתקל כבר בקשת ההטרוגנית על כל גווניה, המון דמויות שונות ומגוונות, חלקן מרתקות, חלקן קצת פחות, ועל חלקן הנותר? - על החלק הזה אוותר הפעם, עמכם הסליחה. הן כולן מקוטלגות בשארית הפליטה של המוח היות ונעשה שם קצת צפוף ואולי אף חלוד בארכיון הקיטלוגים, שאף לא יבייש בגודלו מגורי חיילים של צוללת ממוצעת עוד מימי מלחמת העולם השנייה. אכן צר מלהכיל המקום, וצריך להיפטר מלא מעט סטיגמות על מנת שזה יפנה מקום נוסף במגורי הצוות. זמן לא רע לצוף, להעלות את הפריסקופ אל גובה פני המים, לנשום אוויר צח ולהשקיף.
בעלילה הסבוכה עלולה להתגלות אדמה יבשה שם באופק הנצפה, יציבה, מזמינה, כזו שאפשר לדרוך עלייה בבטחה ולהרגיש בבית. כמה פסיעות ראשונות, גישושים, אמנם אייפון עוד אין לי, אבל השמיים בהירים והכוכבים קצת עוזרים לך בניווט. ת'כלס - תמיד העדפתי שזה יהיה כמה שיותר טבעי. אכן זה מקום עם לא מעט "פוטנציאל" וכאן ממש כאן האדמה רכה דיו על מנת לתקוע את היתד הראשון של המאהל, ואם התמזל מזלך, אז עם אור ראשון יפתיע פתאום איזה פרפר לבן ורך שכזה, ינחת שם ממש על כף ידך, ואז יעוף בחזרה כלעומת שבא. אך אז בחלוף אותו רגע, השמיים יתקדרו לפתע, מן הוריקן פתאום שמפתיע מבלי להירשם, מוריד כמה עצים והרבה גשם - או במילים אחרות פרפר מניאק! זמן לפרק את המחנה הארעי ולנדוד שוב אל עבר מקומות מבטיחים יותר.
אז איך אתם מגיעים לדייטים שלכם? חופן של ציפיות ביד אחת ותקוות ביד השנייה? אני? לי כבר יש ארגז כלים משופצר ורק הכבלים של ההתנעה קצת חסרים לי. יש לי שם כמה יתדות, שק שינה עם כרית, קצת שימורים, נעלי הליכה, רשת שיודעת לתפוס פרפרים וגם לשחרר כשצריך, ותעודת אחריות יצרן למעט ריקול אחד לא מזמן, שפגע קלות ביחסי הציבור, אבל הנה שוב משדר עסקים כרגיל. כן אני אדפטיבי וזה מאוד תלוי סיטואציה, אבל עד היום ארגז הכלים לא ממש איכזב ותמיד נתן מענה בזמן הנכון ובמקום שנבחר.
שקול, מחושב, קר, חם, ריאלי, רציונאלי או סצם בנאלי - אין על הפנטזיה! הפנטוז הזה שעוטף בחמימות יתרה של "מצאתי" ויש פה לא רק עץ תאנה אחד אלא יער שלם של כאלה שאין עליו שום מחלוקת וזה אפילו כולל את ימי המנדט. הרי בסך הכל זה המקום המיוחל לאותה "אהבת אמת" טהורה ויפה שכולנו חפצים בה? תקנו אותי אם אני טועה, מה לא? רגע אבל המחלקה של הסינגלים זה גם פה או שמא היא עברה לעונה הבאה בלווין? "בוא בוא שנייה מישהו לוחש, כאן זה המקום לפנטז, אם אין לך יכולת כזו אז נסה בחניון שליד בסדר?
נעים להכיר - ללה לאנד. ארץ הפנטזיות הבלתי מעורערת שיש לכל אחד אי שם באיזה תא רדום כזה או לא כזה בכלל. כל אחד מגיע לללה לאנד לפחות פעם אחת במהלך חייו כך לפחות אני מקווה בשביל כולם ופייר - גם בשבילי. יש רק עניין אחד זעום עם הפנטזיה המיוחלת, והוא שהסוללות שלה לא באמת כאלה חזקות ובפעם האחרונה שניסיתי להטעין אותן זה לא ממש הצליח. להיות מאוהב על כלות, הליכות רומנטיות בשקיעה על איזה חוף נידח, יין אדום סמוק, סונטות שמתנגנות ברקע או סתם איזה שיר מזרחי אבל כזה עם עומק, והתמונה שווה אכן הרבה יותר מאלף מילים. כן מה רע בלפנטז? תקראו לי נאיבי אבל בינינו זה לא תמיד עומד במבחן המציאות.
מדד הראציונליות שלי תמיד מנצח בקרב לא משנה מה, והסיפור שמתחיל ככזה שאינו נגמר נקטע בבלעדיות, דברו עם הסוכן שלי. זה נדמה כי לא באמת ניתנת הזדמנות ראוייה לאותה אהבה אלא אם אנחנו מאוהבים בפנטזיה, תכונה די שכיחה בנוף הסינגלים בימינו. לא עוד שגרת זוגיות בריאה ובנייתה על כלונסאות בטון מזוין, אלא ניסיון אינפנטילי של ממש לבנות מחדש את מגדל אייפל בבירת הרומנטיקה על יסודות של קלקר. העיקר שטעמנו קלות מטעמה של הפנטזיה כי זה באמת מה שחשוב לא?
הציפיות? להנמיך רבותיי להנמיך. כן קצת זה בסדר אבל בתור מוטיב גורף תעשו לעצמכם טובה ותעבירו לערוץ הספורט. את רומא לא בנו ביום וחלק מהדרכים עדיין חסומות שלא לדבר על אפר וולקני אז למה לא לתת צ'אנס אמיתי ולהשאיר את הפנטזיה על אש קטנה. "מה, אתה כאילו טוען למחסור חמור של פרופורציות? תגיד אתה בסדר? ועוד לא לשמוע את זה ממך?" ומה עם הטוטאליות, הפרפרים והחוף עם השקיעה ממקודם.
פעם, בתחילת דרכי כסינגל, דייט היה קצת אחרת, הייתה שם מן התמימות היפה והחסודה. ככה נקי, מבלי לקבל מנילה אחת מטורפת של ציפיות ממסופרות, מקוטלגות, מתועדפות ועוד עם תחקיר בסופו ואגב, זה עובד לשני המינים. היום? היום זה מעין "לא פנטזיה, לא קונה!". כן, זה לא קל לאלף סינגל סדרתי עכשיו אולי זה קצת יותר ברור. אני אולי לא מחשיב את עצמי כרומנטיקן חסר תקנה אבל את הפנטזיות אני דואג בהתחלה לפחות, להשאיר לעצמי, ואחר כך נראה.
עמית
|