היום היה יום חשוב במסכת האימונים עבורי, הרגשתי כמה שיפרתי את סיבולת לב הריאה שלי. לחשוב שבפגישה הראשונה הריצה הקלה **אל** מסלול הריצה היתה מאמץ כביר בשבילי היא כרגע בגדר זכרון עמום לשריריי, ריאותיי וליבי. היום, את ריצת החימום שארכה כעשרים דקות דילגתי בקלילות כאיילה ואם להתוודות, לראשונה יישמתי את הטיפ של דניאל שמנחה את קצב הריצה כקצב בו אתה יכול לשוחח עם הפרטנרים שלך. אז היום אפילו יכולתי להמשיך לייצר משפטים מורכבים ואף הגיוניים גם אחרי דקות ארוכות של ריצה שאינם מכילים רק את שתי המילים 'קשה לי'. נראה לי שלטובת רגעים כאלה בדיוק נפגשים זמרי גוספל בהארלם בימי ראשון בבוקר ושרים באקאפלה מרגשת - ה ל ל ו י ה!

חייבת להודות שבאתי לאימון במצב רוח שפוף ורק להצטרף למעגל החברים עשה לי שיפור אנרגיות ראשוני, בהמשך לשמוע שהשידך שעשיתי נושא פרי (שני פירות אם לדייק = שני דייטים) כבר ממש גרם לי לקפץ ולהתרגש וזו רק ההתחלה. בהמשך, המפגש עם הדופק שלי חזק ברכות בשלב כה מתקדם של האימון היה מלבב ולסיום הקבוצה, מה אומר, כל כך תורמת ליכולת שלי להתמודד עם הרגעים הקשים - חבורה של אנשים כל כך שונים ויחד עם זאת כל כך מגוייסים למשימה ברמה האישית ולא פחות ולקבוצה - ת ע נ ו ג!

במהלך האימון, כשרצנו במעלה הגבעה (וחזרה... ושוב...) איכשהו קוץ שובב מצא את דרכו לתוך הנעל שלי, לאחר כיבוש הגבעה (כמה פעמים????) עצרנו להסדיר נשימה, אז ניצלתי את הפאוזה לחלוץ את הנעל ולשחרר את הקוץ. שחררתי אותו והחזרתי אותו בחזרה לסביבתו הטבעית בטבע מבלי לפגוע בו כלל. זה עשה לי הרגשה מאוד טובה להתמזג כך עם הטבע ולהיות ידידותית לסביבה, ירוקה או לא ירוקה???