כאשר האדם שמולך יודע בברור שאתה מאמין בו וסומך עליו

נפתח חלון האפשרויות לשיתוף פעולה מוצלח התעצמות הדדית ועמידה ביעדים שתציבו לעצמכם.

חשוב מאוד להיזהר לא ליפול למלכודת הדבש ולתת לו/ה לסמוך עליך כאשר את/ה גם סומך בעצם על עצמך.

סיפור אישי שלי:

לפני תשע שנים עבדתי עם נער שהיה מכור לאלכוהול באופן הרסני במיוחד,

אין זה מן העניין לפרט כמה הרסני היה מימד האלכוהול בחייו, והוא היה.

בשיחה הראשונה שניהלנו הוא ניסה כל הזמן לדבר על ההתמכרות שלו

למה, מי, מה וכמה.

אני בחרתי להתעלם, אמרתי לו תשמע זה לא מעניין אותי אין לי כל אפשרות לעזור לך בנושא זה

כבר היית אצל פסיכולוגים, עובדות סוציאליות, מדיריכם, מחנכים ומאמן

אין לי לא יכולת ולא כוונה לעזור לך בנושא זה כשתרצה תעשה עם זה מה משהו והמשהו הזה מאוד פשוט - להתמודד

כשתחליט להתמודד תתמודד. 

"אותי מעניין" אמרתי לו "אתה"

שוחחנו על התחביבים, על משפחות, על העדפות שלו במוזיקה ובספורט ועל אנשים שהוא מעריץ

אנקודוטה מעניינת בעניין הערצה הוא העריץ במיוחד את אמו (שאגב גם הייתה מרבה לשתות ולא פטל)

לשאלתי למה אתה מעריץ אותה

ענה וזו תשובתו שחקוקה לי בראש עד היום: "אתה יודע מה זה שאישה שמאמינה באלו' הולכת לגנוב"

כן חברים הוא העריץ את אימו בגלל שהייתה מתגברת על האמונה שלה וגונבת עבורו ועבור אחיו ואחותו לחם מהסופר... 

כך היינו נפגשים מידי פעם ומשוחחים ואני השתדלתי מאוד ללחוץ עליו ולא לוותר לו בכלום

דרשתי ממנו לעמוד בכל המטלות שנדרשו באותה מסגרת בה היינו (הוא כחניך ואני כמנהל צוות).

לאחר כמה חודשים בהם עמד כל הזמן בסכנת סילוק

היגיע הרגע הגדול

הבחור שתה השתלול הגעיל את כולם והוחלט על ידי כל חברי ההנהלה והצוות לסלק אותו כיוון שהוא מקרה אבוד.

נסעתי לביתו

פגשתי אותו ואת אמו את אחותו החמודה ואת אחיו המאוד מוכשר שסימני כריכת חבל נראו על צווארו.

אמרתי לו שאני מוכן לעשות מאמץ ושהוא יחזור למסגרת שלנו

אבל אני לא ערב בשבילו הוא לעצמו צריך להתמודד.

חזר כעבור כמה ימים ונכנס אלי, התנאי לחזרה היה חוזה שהצעתי לו שנחתום

הייתה אווירה מאוד טובה של התחלה חדשה ופתיחת דף חלק נקי ושיהיה יפה במיוחד

נערים ונערות יודעים לתת לאנשי חינוך את ההרגשה הזו שהכול יהיה טוב מהיום זו סוציאליזציה שלהם כיצד לרצות את איש החינוך. 

לאחר שעברנו על הסעיפים השונים הצעתי לו להוסיף סעיף

הנער היציע את הסעיף הבא "עמיחי אחראי עלי שיהיה בסדר"

ואני

קימטתי בדרמטיות את הנייר עליו כתבנו את החוזה

השלכתי אותו לפח ואמרתי לו שהוא יכול לעזוב כבר עכשיו אין טעם לכלום. 

אתה יכול לחזור הבייתה.

הוא הביט בי בהלם

"לא עשינו כלום" אמרתי "אם אתה מבקש שאני אהיה אחראי עליך לא עשינו כלום"

אתה חושב שיש לי זמן רק אליך? אין לי חיים? אין נעריןם נוספים שאני עובד איתם? אין לי צוות לנהל? אין לי בילויים חברות?

רק אתה בראש שלי? "אין טעם אם זה מה שאתה מבקש הכול אבוד"

יש רק אחד שיכול לעזור לך וזה בטח לא אני.

"אתה יודע מי זה?" "כן אני" "נכון אתה"

בסך הכול להתמודד.

הוא כתב את כל החוזה מחדש והוסיף סעיף בסוף "עמיחי ילמד איתי שעה בשבוע" לזה הסכמתי.

מאותו יום הוא לא שתה, סיים כמו שצריך, עשה שירות צבאי כמו שצריך וכיום לומד לתואר.

ולמה כי ידע שאני סומך עליו והוא סמך עלי שאני סומך עליו שיתמודד.

ולמה כי ידע שהוא מעניין ושווה ויש לו הזדמנות בחיים האלו הרבה מעבר לבריחה לאלכוהול ועברינות. 

אנקודטה באותו סיפור

באחד הטיולים שעשינו ניגש אלי הנער וסיפר לי שבשבת היה בקניון

וגנב שרשרת לאחיו מתנה ליום ההולדת

וכל הדרך הבייתה שמע אותי לוחש לו באוזן תתמודד תתמודד תתמודד

וביום ראשון קודם שחזר אלינו הלך לקניון והחזיר את השרשרת לדוכן.

הוא לימד אותי את אחד השיעורים החשובים בחיי

ואני רוצה להודות לנער המדהים הרגיש והמיוחד על מה שלימד אותי.