רקוד האהבה
לפעמים יש מפגשים כאלה.
לא מובנת התחושה הכל כך חזקה של קירבה ואהבה כלפי אדם שלא פגשת מאודך.
היכולת המידית הזאת, לדבר ככה עמוק ומהלב עם אותו זר/ה.
רגע כזה הוא נדיר. זה קורה עם בני אותו המין וזה קורה גם עם בן המין השני.
זה לא תמיד מתפתח לאהבה רומנטית. יותר אהבה של נשמות.
כמו תחושה של קירבה משפחתית אבל רוחנית.
יש הקוראים לזה :"מפגש מגלגול קודם" ויש המפרשים זאת בדרכים יותר לוגיות. אני לא מפרשת עכשיו. רק משתפת.
ככה בדיוק הרגשתי עם מיכל שמעוני ואופירה אוריאל(אפרופו מיכל הכירה לי את אופירה למרות שלא נפגשה איתה במציאות עדיין). שתי ציירות מיוחדות. שתי נשים מיוחדות.
ליום הולדתי קיבלתי ציור מרגש עד דמעות, שהגיע מירושלים, ביום העצמאות, בידיה היפות של אופירה. "משהו קטן בשבילך" אמרה האשה היפה ברכות. פתחתי את העטיפה המושקעת, וזוג ברבורים אוהבים התגלה לפני. מרגש עד עמקי נשמתי. :" שתגיע אהבה גדולה לביתך החדש, "ברכה אותי בעיניים נוצצות וחיוך קסום.
תודה לך אופירה אהובה, על הציור המקסים, על הדיוק הכל כך גדול(איך ידעת להביא לי בדיוק את שאני אוהבת).
וכן רקוד האהבה היפה הזה תלוי לו על קיר מיוחד בביתי.
וכמובן על לוח ליבי
|