הקשר בין צמחונות לאי-אלימות ולשלום?

ביבי, איגרת זו בשבילך! 

אולי היה כדאי לשלוח גם לישי-את ליברמן.

אם תיישמו משהו מהנכתב למטה, אולי יהיה סיכוי כלשהו לשלום? 

אולי אם אתה, ביבי, האדם הלא אמין, התחמן והשקרן הפתולוגי, המושחת והנהנתן - היית מאמץ את דיאטת הצמחונות והצניעות, היית משתנה קצת והיית הופך לאמין יותר הן בארצנו והן בעולם? 

הרי שבענו מהבטחותיך ומשינוי עמדותיך חדשות לבקרים!

אתה, שממשלתך עוצמת עיניים לנוכח השתוללות המתנחלים – "אדוני הארץ".  

אתה, המאשר בניית בתים בתוך השכונות הערביות במזרח ירושלים.  

אתה, הממנה שר חוף אלים וגזעני, המאיים על שכנים שאיתם יש לנו הסכמי שלום.

אתה, העושה הכול, בכדי לטרפד את תהליך השלום. 

 ואתה, ואתה... 

עכשיו קרא נא:  

"אחיזה באמת ואי-אלימות הם האמצעים להגשמת המטרות האמיתיות בחייו של אדם".  

"שלטון צריך לשרת את העם ולא ההיפך"! 

"אפשר להשיג מטרות נעלות רק בדרך ה"אהבה" – לא באלימות"!  

מהטמה גנדי (מנהיג המאבק לחירותה של הודו (1869 עד 1948), האמין בכוחה של האי-אלימות לפתור כל מחלוקת בין בני אנוש : בני זוג, שליטים נשלטים, עניים ועשירים, אומות יריבות וכל סוג של יריבות.

גנדי נחשב בעיני רבים כאחד האנשים הדגולים בהיסטוריה, ויש הסבורים שיש בניסיון חייו בדרום אפריקה ובהודו ובהגותו בשורה לאנושות כולה. ד"ר גרינשפון פירסם בשנת 2005 ספר בשם : "על כוח ואי-אלימות" –
תזכורת על הגותו של גנדי. מאות מיליוני בני אדם ראו בו "אבא" של הודו. אנסה להציג בתמציתיות את הגותו של מנהיג ייחודי ומופלא זה, שהוכיח לעולם שאפשר להגיע להישגים פוליטיים גם ללא אלימות.  

גנדי למד משפטים בלונדון (1888), ושם גם פגש את התרבות הצמחונית טבעונית, שהפכה אותו לצמחוני המתנזר לחלוטין מאכילת בשר ומזון מן החי. 

בינואר 1948 גנדי צם בניו-דלהי למען אחדות לאומית בין המוסלמים וההינדים, ונגד הפילוג לשתי מדינות (הודו ופקיסטאן), והוא נרצח על ידי קנאי הינדי ביום ה- 30 של אותו חודש.

כך סיים את חייו מי שהטיף תמיד לאהבה ושלום.  

אהבה הוגדרה על ידי גנדי כהיעדר גמור של כוחניות וכפייה - אסור ולא כדאי להשתמש בכוח כדי לכפות על מישהו התנהגות או הסדר שאינם מקובלים עליו.  

רק פתרון הכרוך בהסכמה הדדית הוא בעל ערך ובר קיימא בכל סכסוך בו מעורבים בני אנוש המצויים במצב של עימות.

באמצעות אסטרטגיה זו הצליח גנדי כנציג האומה ההודית להביס את האנגלים ולהרחיקם מהודו. מאות מיליוני הודים נהו אחריו וקיבלו את עיקרון אי- האלימות (אהימסא) –
אמירת "לא" באמצעות התנגדות פאסיבית : דבקות בסבלנות ובסובלנות.

גנדי האמין בהתעקשות ואי-וויתור על עניינים מהותיים. האסטרטגיה משולבת באי-ויתור על עקרונות או על אינטרסים חיוניים, והימנעות מכל כפייה על הצד השני או פעילות אלימה להשגת יעדים.

גנדי לא צבר רכוש או כסף בחייו, והוא הותיר לאחר מותו מעט פריטים דלים : משקפיים, חולצה, וגלימת הבד שלו. 

 הצמחונות - האכילה הנכונה והדיאטה, הפכה לעיקרון מרכזי בחייו של גנדי.  

הוא יצר קשר הדוק בין פרישות וצמחונות ליכולת לאמץ את עיקרון אי-האלימות.  

גנדי הקדיש את חייו למען עצמאות ואחדות הודו, ושחרור המדינה מכבלי השלטון הבריטי. 

והסופר לב טולסטוי (1828-1910), נודע בתפישת העולם הפציפיסטית שלו, ובקריאתו להתנגדות לא-אלימה.

ב- 1885 בקירוב, הוא היה לצמחוני.

טולסטוי ראה בצמחונות נדבך אחד באורח חיים מוסרי, שבמרכזו התגברות על תאוות – בהנחה שאדם המסור לתאוותיו יעשה הכול לסיפוקן, על חשבון כל ערך אחר. הוא אמר זאת: "מה אפוא כוונתי בדברי? שדי לאדם לפרוש מאכילת בשר כדי לחיות חיים ישרים? לא ולא!לא התכוונתי אלא לומר שכדי לחיות חיים ישרים, יש צורך בסדר ידוע של מעשים טובים.שאם אדם שואף באמת בכל לבו לחיות חיים ישרים, הוא מוכרח לקבל עליו את הסדר הזה, ושהמידה הטובה הראשונה שבסדר זה תהיה מידת הפרישות, כיבוש היצר, וכשאדם ישאף לפרישות, עליו גם כן לקבל סדר ידוע והעניין הראשון שבסדר זה יהיה הפרישות מבשר, מפני שמאכל זה בא ע"י רציחה וגם מעורר את התאוות הרעות".