הרב מרדכי אליהו, שמו הולך לפניו. ידוע בגדולתו , פשטותו , חוכמתו והשפעתו. מאושפז ביחידת טיפול נמרץ תקופה ארוכה, לאחר אירוע מוחי ולבבי רב מספרי. את נשמתו כמעט והשיב לבוראו מספר פעמים, אך זה האחרון סבר שעדיין לא סיים את ייעודו עלי אדמות. לא אחת חפצתי להכירו, לחוש את תוכנו ואופיו לצערי נבצר ממני הדבר מאחר והיה נתון בסכנת חיים, לאחר ניתוח, מונשם ומורדם. שאפתי לקבל ממנו ברכה, כך סתם. ברכה, כידוע טרם הזיקה לאיש. הבוקר הסתננתי לבקרו בעזרתו של אסי המקורב אליו נפשית ורוחנית . לידו באופן קבוע נמצא יהודה, שומר עליו מכל משמר, למען לא יוטרד. מסנן, קולט, מחליט וקובע את האחד אשר ייקרב לרב. יהדה, הסב תשומת ליבי לכך, שהרב מניד ראשו לי לשלום הדבר נראה לי טבעי לחלוטין , אך לא ליהודה ואסי קרבתי במעט, ברכתי אותו ב"רפואה שלמה, זכותך תגן עלינו" הוא מצמץ והישיר אליי מבט, את שפתיו הניע קמעה כמו רצה לאמר הישארי!! שרוע הוא, פשוט איברים , מחובר לצנרת רבת זרועות פתלתלות ועקלקלות לרוב אינו מגיב לאיש , אך אליי מצמץ והנהן– אשריי!! "בכניסתך חש את השכינה". העיר יהודה והוסיף "הארה היתה בחדר". אני לא חשתי במאום "לרב זכות שהגעת לבקרו" הביע אסי דעתו. "מה"? תמהתי "עזוב שטויות" !! נרגשתי ודמעתי, לא האמנתי, אך יהודה ואסי היו החלטיים. קם ונפל דבר!! בנוסף להיותי אשת צדיק הוכרזתי היום צדיקה לכל דבר ועניין יהודה ביקש שאפקוד מידי בוקר את מיטת חוליו, להאיר את פני כבודו . באם אעלה חיוך על פניו, דייני כל הדורש ממני ברכה , תבוא עליו הברכה את הצדיק יידעתי - שלא יקבול, לא ידעתי ! אותו כבר ברכתי . |