לבקשתה של קרינוש....... מחשב מכל הלב - קראתי את הכותרת ותהיתי. מחשב - הברזלים החכמים האלה, ו... לב?? הצירוף היה מסקרן, ונסענו לראות.הדרך לאלפי מנשה יפה. הרב (HERB), מנהל קידום נוער באלפי מנשה, חיכה לנובחוץ. בעיניים בורקות, בחולצת פולו לבנה ור' אמריקאית מתגלגלת סיפר לנו, בעודנו הולכים למעבדה, אודות הפרוייקט: עודפי מחשבים מחברות הייטק מגיעים למעבדת המחשבים , בני נוער מ"קידום נוער", בודקים כל מחשב, משפצים אותו לפי הצורך (בניסוח שלהם - משמישים), ותורמים את המחשב התקין למשפחה נזקקת. לילדים שאין להם מחשב. עוד הוא מספר לנו - הגענו למקום, פתחנו את דלת המעבדה - ואיך אמרה נעמי שמר - "אני לא האמנתי לעיני": מחשבים מחשבים מחשבים. מחשבים על הקירות, מחשבים על הרצפה, מחשבים על מדפים, וארונות פרוצי דלתות עמוסים לעייפה במקלדות עכברים וחוטים מכל צבע וגוון. ובתוך עולם המחשבים הזה מסתובבים שלושה מתנדבים: גילה, יוסי ומאיר ותשעה בני נוער. גילה וקסמן, פנסיונרית של משרד הביטחון, פריקית מחשבים, הייתה היוזמת. היא יצרה קשר בין חברות המוכנות לתרום מחשבים לבין קבוצת קידום נוער ביישוב.איך אתם מלמדים לתקן מחשבים? שאלתי את גילהבסוודר אדום ועיניים בורקות גילה, ממהרת להסביר: הגישה שלנו הפוכה מן הגישההמקובלת. אין כאן למידה תיאורטית. אנחנו מתחילים בהיבט המעשי. מתחילים ישרלעבוד על המחשב. כאשר אנחנו נתקלים בקושי, אנחנו לומדים איך להתמודד איתו,ואז נוסף גם הרקע התיאורטי במידת הצורך". איך זה עובד? שאלתי אחד מן החבר'ה: "תמיד יש מישהו שיעזור לך, מסביר לך מההתקלה, אם אתה תראה את התקלה תוכל גם להסביר למישהו אחר."ומה רצית שגילה תעשה? "רציתי שתתחיל ללמד אותי בקטנה".ואכן הם לומדים "בקטנה" ומ"קטנה" ל"קטנה" מרחיבים את הידע.השולחנות עמוסים במחשבים חשופי קרביים. ליד מחשב אחד רשום גדול - העמדהשל ... וליד מחשב אחר פתק קטן וקרוע - כאן יש לתקן את... בזוגות וביחידים היו כולם רכונים על מחשבים מבריגים, מפרקים ומתאימים. בפינת החדר משחקים שני חבר'ה בשש בש, שקועים בשלהם.אוירה של קן נמלים טרוד והומה.איך מתנהלת כאן הפעילות?גילה מספרת: המקום מתפקד כמועדון. אין כאן שעות קבועות של פעילות, ואין חובהלהגיע. דווקא הפתיחות הזו, היא שיוצרת אצל הילדים את המחוייבות וכאשר הם לאיכולים להגיע הם מצלצלים ומתנצלים.יש ילדים שמגיעים כדי לשחק כאן שש בש, ולהנות מן החברה, וגם זה בסדר.והמחשבים התקינים?אותם תורמים בני הנוער בסיוע המתנדבים למשפחות נזקקות.על התרומה הם מספרים לי בהתרגשות רבה:" -יצאנו באוטובוס. כאשר הגענו לשם, מ-א-ה משפחות עמדו בחנייה וחיכו לנו. ראשהקהילה חילק אותם לפי משפחות. כל כמה ילדים הלכו איתנו אליהם הביתה, הם הראו לנו איפה לשים את המחשב, נתנו הדרכה קצרה וחזרנו".- "כשאנחנו נותנים להם מחשבים אנחנו עוזרים להם".- "הכרנו אנשים שחיים בתנאים קשים. כל פעם שאתה נותן למישהו אתה גם מקבל עד שאתה לא תורם אתה לא מבין".אירוע שגרם התרגשות היה כאשר התברר באחד המקומות, שהמורה הכשילה ילדים שלא הגישו עבודת "שורשים" מודפסת, למרות שלא היה ברשותם מחשב. "כעת יהיה להם מחשב, ויוכלו להגיש את העבודה שלא ייכשלו", אמרו בגאווה.חשוב להתנהג באופן שלא יעליב את המארחים, מקבלי התרומה, הם מציינים. "נסענו עם יוסי, נכנסנו לבית שהיינו צריכים לתקן בו עכבר. יוסי הלך לדבר עם מאיר ואני נשארתי, טעמתי קפה של אתיופים...."- במקום אחד אמר לנו נער בן שש עשרה לפני שיצאנו "אין לי מילים להודות לכם". וגילה מוסיפה ואומרת "נדב חזר כל הזמן אמר כל הזמן שמישהו אמר לו שאין לומילים להודות לו...".למה הגעתם הנה? שאלתי אותם."רציתי לעזור, לתרום"."רציתי לעזור לאנשים""באתי לכאן בגלל חברים, רצון לעזור לאנשים אחרים, לתרום",איך אתם עוזרים לאנשים?"אנחנו תורמים להם מחשבים". אם קודם לא האמנתי לעיני, עכשיו גם לאזני לא האמנתי... המידע שקיבלתי מהרב היה מפעים ממש: הפרויקט קיים שנתיים וחצי, מנובמבר 3002. ילדים שפרשו מבית הספר הנתינה עשתה להם סוויץ' בראש חלקם חזרו לבית הספר, וחלקם לומדים בקורסים מקצועיים למחשבים. הפעילות בפרוייקט הפכה למסלול שיש לו שלבים מוגדרים המאפשרים לבני הנוער להכיר פנים שונות של עולם ההייטק. בשלב הראשון לומדים לתקן. הרב מציין ש"המדריכים המקצועיים נדהמים איך בתוך חודשיים החברה מתקנים לבד". בשלב השני יוצאים ל"תרומות" ולאחר מכן ביקור בחברת הייטק, יום כף באינטרנט זהב.בשלב השני של הפרוייקט, הנערים עוברים השתלמויות: "אור אין" ו"מיקרוסופט"שולחים מדריכים כדי להסביר ולהציג איך ספק אינטרנט עובד, איך תראה מערכתהפעלה עם אינטרנט מוגן. בשלב מתקדם אף יוצאים ליום באינטל ויום בתדיראןבסיום מסלול בן תשעה חודשים לשנה משלימים פערים קטנים ומקבלים - לא תאמינו !!תעודה של טכנאי מחשבים.גילה, אגב, מובילה כעת את הפרוייקט במעל- 20 יישובים נוספים. מה אומר ומה אגיד -את המחשבים ראינו - את הלב - הרגשנו ועוד איך. |