את המכתב הבא שלחתי לרשימת התפוצה של הרשת למדעי החברה, בה התפתח דיון על הצעתה של ווילף:

נראה שהצעה לביטול חוק שיווי זכויות האישה לא היתה זוכה לדיון רציני ברשימת התפוצה. כך גם לא הצעה לביטול הבטחת השוויון ללא הבדל דת גזע ומין שבמגילת העצמאות. אף על פי כן, גזענותה הגלויה של עינת ווילף נגד ילדים זוכה כאן לתמיכת מה. הגזענות של עינת ווילף נגד ילדים איננה חדשה. היא מעוגנת באמונות פרימיטיביות שגם קאנט, שראה בילד חצי אדם, לא השתחרר מהן. עינת וילף משתמשת בטיעונים שהעלו בשעתו בעלי עבדים, האנטישמים והשוביניסטים נגד הענקת זכויות אדם - בכלל למדוכא עדיף שלא תינתנה לו זכויות. עינת ווילף נאחזת בטענה שיש לבטל את זכויות התלמידים כדי להגן על תלמידים חלשים מפני אלימות. אכן, מדובר במטרה ראויה. למעשה, מערכת החינוך הפקירה במשך שנים את התלמידים החלשים לחסדי הביריונים עד אשר התחולל השינוי המבורך - התלמידים האלימים התחילו, למרבה השמחה, לא להבחין בין מורים לתלמידים. או אז נזעקו המורים להלין על הנגע שהם במשך שנים נתנו לו יד. אבל, התרופה לאלימות אינה בכך שבתי הספר יהיו בתי כלא ושהמורים יהיו דיקטטורים. התרופה היא דווקא דמוקרטיזציה. יש להחיל בבית הספר בדיוק את אותם כללים שמחילים באקדמיה דמוקרטית. למרבה הפלא, באקדמיה אלימות של ביריון תהיה בגדר בל ייראה ובל יימצא. ברור לכל שאלימות של סטודנט היא העבירה החמורה ביותר שהוא יכול לנקוט בה, והוא מתומרץ שלא לנקוט באלימות. זה לא עומד על אותו מישור כמו אי הכנת שיעורי בית. לעומת זאת, הדיקטטורה של בתי הספר נשענת מחד על הקלת ראש באלימות ומאידך בהשתלטות פטרנליסטית ושרירותית על התלמידים ובהכרחתם להכין שיעורי בית, למשל. אי ציות לכללים פטרנלסיטים ושרירותיים ועבירות אלימות מועמדים על אותו מישור. יש להטעים, כי ווילף עצמה במאמרה ערבבה בין שת צורות ההתנהגות האלה. ווילף גם נזעקת מכך שנגיעה קלה בכתף תלמידה כדי להסות אותה או  בדיקת מחברות מובילה למחאות. אכן, מדובר בצעדים שיש למחות עליהם. האם בחברת המבוגרים מרצה יעלה על דעתו לגעת בכתפה של סטודנטית - בלי הסכמתה - כדי להסותה? האם כך יו"ר הכנסת יהסה חברת כנסת? האם מרצה באוניברסיטה רשאי לבקש מתלמיד לעיין במחברתו?
ווילף נזעקת על המשפטיזציה. היא טוענת שבוועדות הערר המורים דווקא הפסידו. אדרבא ואדרבא, מכך שהחלטות המורים נפסלות במנגנוני הבקרה, אנו יכולים ללמוד על הפסול שבהן. אם כשהם כפופים לביקורת, הם מפרים את זכויות התלמיד, כיצד הם ינהגו בהיעדר ביקורת? זכות הטיעון, יוזכר לווילף, היא זכות שהמשפט האנגלי ראה אותו כזכות משחר הבריאה, שכן גם הקב"ה עצמו, יודע כל צפונות ונסתרות, העניק אותה בסיפור גן העדן.
במקום לנסות לרמוס עוד את זכויות הילדים, יש לחוקק בחקיקה ראשית את אמנת זכויות הילד, אותה אמנה שלאחרונה משרד החינוך כה נבהל מלימודה בהתנחלות אריאל. אגב, הסעיף המאושר ביותר באמנה הוא הסעיף האוסר על גיוס קטינים לצבא. זהו סעיף שלהוציא סומליה כל המדינות קיבלו אותו עליהן. גם את הסעיף הזה ישראל רומסת, כאשר היא מגייסת קטינים לגדנ"ע.