-העציץ-

קול מיתרי רוטטים בתקווה 

להגיע לאיזשהו חדר עמוק 

להרטיט איתם עוד 

מיתר של כלי אחר 

לאוזני זה נשמע 

כמו כינור המנגן סולו 

כאשר כל הקהל 

יושב בתדהמה 

מרגיש כל תו. 

אני משתלב עם הקהל 

בהרמוניה,מחכה לסיום, 

למחיאות הכף,והתשואות,  

אך כאשר נגמרות המילים 

שקט כבד בחלל 

שאותו נשימותיי חותכות 

העיניים נפתחות 

מולי עומד לו עציץ 

שנראה כאילו קצוותיו 

פרחו אולי במעט. 

גם לפרחים יש חוש 

אני מעודד את עצמי. 

עם חיוך קטנטן 

אני ממשיך לשיר 

העלים זזים מעט 

נראה לי שהוא רומז לי 

דבר כלשהו 

ייתכן שהוא רוצה שאני יפסיק 

או שמא להמשיך רצונו