כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פיתום גרפי

    ארכיון

    0

    משעול הגיגים בואכה חפירות

    21 תגובות   יום רביעי, 28/4/10, 22:21


    יש כותבים שבאופן קבוע מעוררים אותי לחשיבה.

    כזאת שמקיפה ומאגדת הרבה רעיונות שחלפו לי בתודעה בכל מיני רגעים משונים

    חשיבה שיוצרת רעיון או רצף של רעיונות שנעים לחשוב.

    מאז שנולדו הילדים, אני ממעט לשבת ולכתוב.

    עכשיו יש מן רגע כזה.

     

    אזהרת תוכן פוגעני :

    אני ממש לא כותב הרבה (בכלל לאחרונה) ועוד פחות מזה בסגנון פסאודו-אקדמי.

    זה פוסט עמוס ב'חפירות' וקישורים סתם ככה , בא לי.

    אני מבטיח לחזור לפוסטים קצרים ולתמונות של מיטב הנוער

     (כן אמא, שניהם כבר הולכים, אמיר כבר מדבר מילים בודדות, עופר מאוד מתקדם בפתרון משוואות שרדינגר....)

     

    הטריגר:

    mom.doc היא אחת מהכותבים הללו, יקרה לי מאוד.

    היא כתבה את זה http://cafe.themarker.com/view.php?t=1564070

    והעירה אצלי את האיש החושב.

     

    רעיון בסיסי:

    כל מי שקורא ב'קפה' יודע מה זה מחשב.

    כל אחד תופש אותו אחרת.

    בבסיס של הבסיס המחשב מורכב ממעגלים חשמליים שבהם בכל רגע נתון עובר או לא עובר זרם.

    אפס או אחד. זו השפה הבינארית, הבסיס של המחשב. יש זרם/אין זרם.

    כל מי שקורא ב'קפה' הוא אדם. (בהנחה שחוצנים לא ניסו/לא הצליחו לפתוח כרטיס ב'קפה')

    כל אחד תופש אנשים אחרת.

    נהוג לחשוב שבסיס התודעה של האדם הוא במוח.

    יחידת הבסיס הפונקציונלית של המוח היא תא עצב, נוירון.

    נוירון משתמש בהולכה חשמלית וכימית במשולב כדי להעביר אות

    יש לו שני מצבים: פעילות ומנוחה. (בעגה הנוירון 'יורה' או 'לא יורה')

    זו השפה הבסיסית של המוח יש זרם/אין זרם.

    למתעמקים ממש : http://www.snunit.k12.il/gifted/activities/brain/terms/tneuron.htm

    כלומר (ואני אשמח לתגובות על המסקנה) אין הבדל משמעותי בין המנגנונים.

    שניהם מורכבים ויכולים לבצע משימות מאוד מורכבות במאקרו, אבל בבסיס- אפס או אחד.

     

    תהיה :

    אם הייתי באמת משוכנע שאנחנו סוג של מחשבים מאוד מסובכים ומורכבים, סביר שהייתי מכבה את עצמי לדעת.

    משך כמה שנים למדתי כל מה שיכולתי על הגוף האנושי,

    עם דגש על מערכת העצבים המרכזית ועל התוצאות ההתנהגותיות של פעולתה.

    לא קיבלתי תשובה ברורה באשר למניע, למחולל ,למונחים של סיבה ומסובב.

    אפשר שהחיפוש עצמו הוא המהות.

    בגדול- אפשר היום למפות את המוח מהמאקרו עד המיקרו וחזרה. אפשר למדוד ברמה מולקולרית השפעות של חומרים.

    אבל אף אחד לא יודע לספר לי מדוע לחומרים מסויימים (נניח ריטלין- עוד פוסט של mom.doc) יש השפעה כזאת על X ואחרת על Y

     

    ההפרש:

    במהלך לימודי רפואה (שלא סיימתי, רק טעמתי) יצא לי להסתכל בפרצופה של גופה בתנאים מבוקרים.

    אין לי מילים טובות  לתאר את מה שכיניתי "ההפרש בין הגוף החי למת" 

     ההבדל בין פנים של אדם מת לפנים של אדם חי (נניח ישן או מחוסר הכרה.)

    יש מיני נסיונות לתאר את ה'הפרש' הזה

    רובם לקוחים מתחומים שנויים מאוד במחלוקת ומדברים במונחי נשמות אנרגיה וכדומה. חלקם האחר מדבר במונחי אמונה ואלוהות

    קשה לי מאוד להתייחס אליהם, כי הורגלתי לחשוב במונחים של מדע ופורמליזציה. 

     

    (ויש אחד רמצ'נדראן היושב בהיכלי UCLA וגילה את הנקודה במוח שפעילה מאוד כשעוסקים בעניינים כאלה,

    ואפילו כינה אותה 'נקודת האלוהים' למתעמקים http://en.wikipedia.org/wiki/Vilayanur_S._Ramachandran

    אבל זה דומה למרגל שמדווח "מצאתי איפה מתקיימת הישיבה החשובה, אבל אין לי מושג על מה דיברו")

     

    בגדול- 'ההפרש' הוא מה שחסר לאנשי הביואינפורמטיקה בדרך ליצירת בינה מלאכותית.

    משהו שמרגיש/חושב/רוצה/יוצר

     

    התסכול:

    חלק ניכר מהתצפיות ההתנהגותיות שקראתי/חויתי מראה שכן יש לנו מנגנונים אוטומטיים ואנחנו מתנהגים הרבה פעמים לפי "תוכנה" למעשה, אני חושב שהרבה מהגאונים הכלכליים נשענים על זה,כל המיתוג והפרסום (קישור לא כבד בכלל לכותבת משעשעת במיוחד)למשל הם בעיני סוג של תוכנות ספאם שאנחנו אוספים שלא מרצון לתודעה שלנו ושמכתיבות בקטן כל מיני התנהגויות. כל "התניה" היא בעצם תוכנה קטנה. ונוח לנו לתת לתוכנות האלה לעשות את העבודה עבורנו, ככה מאבדים מעורבות בחיים של עצמנו בדרגות שונות.

    כמובן, רוצים להגן על עצמכם מתכנות זדוניות, ספאם וכו' ? אפשר לייצר פייר וול (חומת אש- מערך הגנתי ממוחשב שאינו מאפשר את רוב השינויים שנעשים מהרשת למחשב הפרטי) באמצעות מעבר למצפה מבודד בגליל למשל +הוצאת הטלויזיה מהבית, המנעות מקריאת עיתונים וחסימת הפרסומות בערוצי הרדיו. (אגב- בעיני לא בהכרח רעיון רע, אבל דברו עם זוגתי)

    שורה תחתונה- כולנו יכולים להיות יותר מעורבים בחיים של עצמנו, אבל זה גוזל המון אנרגיה, והתוצאות לא מיידיות, אז למה לנו? האוטומציה של העדר נוחה בהרבה.

     

    ניו אייג':

    אולי בגלל שהאוטומציה של העדר לא באמת לגמרי נוחה, אנחנו מחפשים כחברה אלטרנטיבות, ככה נולדות אוטומציות מסוג חדש של שאנטי-באנטי. אני מעריך שעל כל ניו-אייג'ר שבאמת מאמין ומחפש לחולל שינוי חיובי עבור החברה, יש כמה עשרות שרלטנים שמייצרים שינוי חיובי כלכלי ופרטי מאוד.

     

    למה אני חופר? (פראפרזה ל'למה אני חותר")

    הקשב שלי הגיע לקצה קצהו של הגבול, ואני בעצם בעיקר מחפש שיח אינטילגנטי עם הקוראים שהגיעו עד הלום (בהנחה שיש) תגיבו, תנו רעיונות, תעוררו שאלות. משעמם לי בעולם האוטומטי!!

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/6/10 23:06:

       

       

      מכיוון שאני מנוע באופן זמני מלפרסם פוסטים בבלוג שלי, חשבתי שהפוסט שלך הוא מקום מתאים להגיג הבא, שנוח לי יותר לבטא באנגלית:

       

       

       The paradox of the self

       

      The moon is what you know about the moon.

      The soul is what you know about the soul.

      I am what you know about me (including what you know you don't).

      But you are not what you know about yourself.

      What you know about yourself is your knowledge, not you.

       

       

       

      המממ...  שלושה פוסטים ברצף זה גובל בחוסר נימוס... אבל המחשבות שהעלית הן כנראה טריגר שהניצרה שלו יושבת על "אוטומט" אז אני יורה בצרורות   :^)

        24/5/10 08:46:

      צטט: גילעד שי 2010-05-19 10:25:41

       

       

      אם אני מחשב משוכלל כלשהו, וכל האמת על פעולותי נובעת ממערכת מורכבת של התניות -

      הרי שאין כל בחירה וכל ה'תחושות' הן מזויפות.

       

      ושוב נשאלת השאלה: למה?

       

      בקשר לבחירה, דברתי בתגובה הקודמת שלי.  מה "באמת" מניע אותך, ממה נובעות פעולותיך ואפילו רצונותיך ותחושותיך וכן הלאה, בין אם זה ה"אני האמיתי והחופשי" שלך ובין אם זאת מערכת התניות מולדות שנוצרו ע"י אבולוציה או תוכנתו ע"י עכברים לבנים לצרכיהם העלומים, כל זה אינו רלוונטי לאוטנטיות התחושות והבחירות שלך. בדיוק כמו שהשאלה אם "כל זה" הוא אמיתי או חלום של מישהו או משהו אינה רלוונטית. משום שחוץ מסטירת לחי לאגו, מה שלא מזיק,במינונים סבירים, איך התשובה לשאלות הנ"ל משנה במשהו לגביך, תחושותיך, ההחלטות שאתה לוקח והבחירות שאתה עושה?

       

      כן, החיוך הזהוב של בנך הוא פעולת תגובה שרירית בלתי רצונית (כשהיא רצונית אנחנו קוראים לזה "משחק" ומחלקים על זה אוסקרים) לסיפוק איזשהו צורך\הפגת מתח\שחרור לחץ, שהיא תוצר של ביליוני שנות אבולוציה של טריליוני מולקולות כאלה ואחרות, ואולי יד המקרה בדבר או ידה של אינטליגנציה עליונה כלשהי. השמחה והעונג שהחיוך הזה מביאים לך, הם שלך בכל מקרה.  ואם השמחה כמו החיוך שגרם לה הם בסך הכל התניה וחלק באיזה תגובת שרשרת קוסמית, האם יש בזה כדי להפחית ממנה כהוא זה?

       

       

       

       

        24/5/10 05:08:

       צטט: גילעד שי 2010-05-19 10:25:41


      אני יודע שתחושת ה 'אני' שלי מלווה בצורך חזק בתחושת עצמאות ובחירה חפשית.

      לא יודע לגבי 'הכל צפוי' אבל חשוב לי מאוד שהרשות תהיה נתונה.


      .

       

      הכל צפוי והרשות נתונה - איך אפשר שלא להתפעל מהתמצות החז"לי?

      המשפט הנ"ל מתייחס לשתי פרספקטיבות שונות.

       

      נתחיל מאיתנו.  מתי צריך לקבל החלטה ( = לבחור)?  כיש לנו מטרה ואין לנו את כל המידע הרלוונטי לגביה.  למשל,  אם היו לנו את כל הנתונים לגבי מניות מסוימות בזמן נתון, כולל כל ההשלכות העתידיות והתוצאות הישירות והעקיפות (כמות נתונים אינסופית לכאורה) הרי שההכרעה אם וכמה מניות לקנות היתה מצטמצמת לעיבוד הנתונים והפקת המסקנה המתבקשת.

       

      עכשיו, מה שמאפיין את הוויה של ה"אני" זה שהוא "תקוע" בהווה.  אתה יכול לקפוץ לתל אביב לראות מה קורה ולחזור.  אבל אתה לא יכול לחזור לעבר, להרוג את סבא שלך ולשוב להווה לבדוק איך זה משפיע עליך (או יותר מעניין, להכניס את סבתא-רבה שלך להריון ולהיות סבא-רבה של עצמך :).  או מה שיותר רלוונטי לדיוננו, לקפוץ לעתיד ולוודא שקיבלת החלטות נכונות בהווה. מקסימום אתה יכול לערוך סימולציה.

       

      במילים אחרות, הצורך בבחירה, עומד ביחס הפוך לקיבולת ויכולת עיבוד הנתונים ( = חיזוי העתיד) שלנו.  במובן זה, היכולת והצורך לבחור היא קללה, לא ברכה. ואכן כל השאיפה לידע, וכל הפרוייקט האנושי של צבירת ידע, מכוון לצמצום הצורך בקבלת החלטות.  ברור שרופא יעדיף שניתוח הנתונים יספק לו תשובה חותכת אם צריך ניתוח או לא, מאשר להיאלץ להחליט, לא?

       

      בניגוד לנו, קח הוויה שבה הזמן הוא מרחב (כמו שהחלל הוא בשבילנו) שאפשר לנוע בו הלוך וחזור או להיות סימולטנית בכמה נקודות (כמו אצבע אחת על ניו-יורק ואחרת על איסטנבול, על גבי מפה או גלובוס), ושקיבולת הנתונים בה אינסופית.   בהוויה על-זמנית כזאת (אלוהים למי שמעוניין) ההווה, שבו עוד לא קבלת הכרעה, והעתיד, שבו הכרעתך היא כבר עובדה, נמצאים ברצף אחד, או למעשה בנקודה אחת בלתי נחלקת. 

      מבחינתו הכל צפוי. מבחינתך לא, ולכן הרשות (ויש אומרים החובה) לקבל הכרעות ולבחור, נתונה.

      הפסוק הנ"ל גם טוען, שלמרות שהכל גלוי וידוע, הוא אינו מתערב בהחלטותיך, הן לחלוטין שלך.

       

      ויש עוד היבט. אפילו אם היו לך כל הנתונים ויכולת לצפות בוודאות את תוצאות בחירתך, עדיין היית צריך לבחור, משום שיש דברים שאינם ניתנים לכימות. או על כל פנים עד שלא תכמת אותם לא תוכל לקבל "הכרעה אוטומטית". לדוגמה, האם היית הורג או משאיר בחיים רועה צאן אילו יכולת לחזות בוודאות שהשארתו בחיים תוביל למותך, מות האנשים תחת פיקודך, ונפילת הישובים שנשלחת לעזור בהגנתם?

       

      אני חושב שפה ההבדל בין מחשב לאדם מתבהר.  אם תכמת  למחשב את "לא תרצח" ואת "רק השמר לך ושמור נפשך" הוא יוכל לעבד את הנתונים ולחשב לך מה עליך לעשות. לחילופין הוא יכול להגיד לך: אם תכמת כך, הפעולה העדיפה היא זאת ואם תכמת אחרת, המסקנה תשתנה בהתאם.  בחיים אנחנו אכן מכמתים רצח (רצח כזה בנסיבות כאלה –  20 שנות מאסר; רצח אחר בנסיבות כאלה ואחרות – עיטור העוז, וכיו"ב).  אבל הכימות הוא בחירה שלנו.  המממ... מוזר שדווקא בחירה ערכית , כלומר ערכים, הם מה שאי אפשר להצמיד להם ערך נקוב, כלומר לכמת אותם.

       

      טוב, הארכתי כמעט מעבר לגבולות הטעם הטוב, אז אעצור פה. המשך (אולי, מי יודע?) יבוא.

        19/5/10 10:25:

      צטט: Raindrop 2010-05-19 09:42:55

      בוקר טוב גילעד,

       

      ראשית, תמונת הפרופיל שלך פשוט מקסימה. רוך אבהי מתומצת ומזוקק. היא משכה אותי להקליק אותך. ועכשיו שאני כבר כאן....

       

       "תהיה : אם הייתי באמת משוכנע שאנחנו סוג של מחשבים מאוד מסובכים ומורכבים, סביר שהייתי מכבה את עצמי לדעת."

       

       

      למה?

       

      רביב

       

       

      שלום רביב, ותודה על המחמאות ועל השאלה המצויינת.

       

      למען הגילוי הנאות- את הרעיון שמעתי לראשונה בגיל 12 בערך, מפיו של מורה למחשבים.

      לשאלה האם קודם אימצתי את הרעיון כאמת ואח"כ בניתי סביבו אידיאולוגיה תואמת, או האם תוך כדי בדיקת הרעיון נבנתה אידיאולוגיה שאימצה אותו כאמת - אין לי תשובה. אני לא יודע לשחזר את התהליך שארך כמה שנים טובות.

       

      אני יודע שתחושת ה 'אני' שלי מלווה בצורך חזק בתחושת עצמאות ובחירה חפשית.

      לא יודע לגבי 'הכל צפוי' אבל חשוב לי מאוד שהרשות תהיה נתונה.

      בהפשטה : אני שמח כשאני מרגיש שבחרתי בכוחות עצמי, ואני פחות שמח כשאני מרגיש שכוח חיצוני לי תמרן אותי לבחור. (לדוגמה מניפולציות הפרסום השונות ,שעל אף עירנותי הרבה, בודאי מגיעות גם אלי ומנחילות לי תרבות צריכה שעומדת בסתירה לעקרונות שלי.

       

      אם אני מחשב משוכלל כלשהו, וכל האמת על פעולותי נובעת ממערכת מורכבת של התניות -

      הרי שאין כל בחירה וכל ה'תחושות' הן מזויפות.

       

      אם אין זה כך- הרי שיש חלק מסויים שממנו נובעות ההנעה, הרצון והבחירה.  החלק הזה בהגדרה אינו אנלוגי למחשב ולכן כנראה אינו נובע מהתיאור הפיזיולוגי שהזכרתי. (אולי אותה פיזיולוגיה עובדת באופן שאיננו מבינים או יודעים)

      זה גם החלק שאומר היפוטטית את האמירה לגבי כיבוי עצמי. אם הוא לא היה קיים- בלאו הכי לא הייתה אמירה (ולכן היפוטטית)

       

      לסיכום- האמירה נובעת מצורך בתחושת הבחירה החפשית.

       

       

       

        19/5/10 09:42:

      בוקר טוב גילעד,

       

      ראשית, תמונת הפרופיל שלך פשוט מקסימה. רוך אבהי מתומצת ומזוקק. היא משכה אותי להקליק אותך. ועכשיו שאני כבר כאן....

       

       "תהיה : אם הייתי באמת משוכנע שאנחנו סוג של מחשבים מאוד מסובכים ומורכבים, סביר שהייתי מכבה את עצמי לדעת."

       

       

      למה?

       

      רביב

        17/5/10 08:52:

      צטט: גילעד שי 2010-05-17 01:35:00

      (ולגבי mom.doc , אני אעיר את תשומת לבה - לא ידעתי שהיא הפכה למועדון חברים סגור)

       

       

      בינתיים כבר התחברנו והכל גלוי לי (-:

       

        17/5/10 01:35:

      צטט: ענת** 2010-05-14 08:21:14


      חבל שחברתך, אליה שלחת אותנו פעמיים סגרה את הכרטיס לחברים בלבד, ובעקבות כך נבצר ממני לקרוא את מה שעורר בך את הפוסט הזה.

      ולעניינינו- כולם מתוכנתים, לרובם הגדול אין תוכנות הגנה ולכן מתאפשרת תופעת העדר.

      לשמחתי, תוכנתתי באופן כזה שמטיל ספק בכל התוכנות האחרות, עקב כך חיברתי לעצמי במשך השנים תוכנות הגנה וזיהוי אשר מסוגלות לתת לי את האפשרות להתנתק מהעדר וללכת לצידו. נקודות ההשקה היחידות שלי עם כל מה שקורה למתוכנתים, קשורות רק בהכרחי ביותר.

      לשמחתי ולמזלי הרב ביותר, גם האיש שאיתי הולך בצד, אחרת לעולם לא היינו נפגשים.

      החיים שלנו כוללים אותנו בלבד ואת החוג המצומצם ביותר של בני המשפחה הקרובה ביותר. אורח החיים שלנו נתון לשליטת הרצונות שלנו בלבד ואינו מושפע כלל מרצונות העדר, התנהלות "מתבקשת" וכד'.

      בהתחלה זה לא היה קל העניין הזה, אבל עכשיו אני שומעת מדי פעם מהמכירים אותנו שגם הם היו רוצים לעשות שינוי, אבל אף אחד מהם לא מסוגל להתנתק ממערכת ההפעלה המוכרת ולהתחבר לעצמו.

      אשרי הענת שיכולה ומצליחה לסלול לה שביל משלה, חרף מחאותיה הסוציולוגיות של תורת דורקהיים.

      כיף לקרוא אותך בין השורות שלך.

       

      (ולגבי mom.doc , אני אעיר את תשומת לבה - לא ידעתי שהיא הפכה למועדון חברים סגור)

       

        17/5/10 01:28:

      צטט: Storyli 2010-05-14 03:23:13

      מכיוון שבחפירות עסקינן, אשמח גם להוסיף חפירות משלי ואסוציאטיביות.

      התחלתי לקרוא אותך, אחרי פיסקה עברתי לסוף ואז קראתי את התגובה הראשונה שעשתה אותו הדבר, אז לא רציתי להיות בעדר וחזרתי לקרוא אבל בפסקאות מהסוף להתחלה.

      יצאתי מהעדר?

      מצד שני בכלל הגעתי לקרוא אותך כי הגבת לפוסט שלי שבכלל הגיע לכאן כדי לקדם את העסק שלי. אבל נשארתי כי פתחת לי דלת לחפירות שאני אוהבת.

       צביעות?

      וזה מתחבר לי לניו-איג'יות שנעה בין הרצון לטוב כללי לבין הרצון, כמו שאמרת, לטוב כלכלי. נראה לי שאכן יש שם הרבה טוב ונחשפתי למבורכים וטובים, אבל אצל רבים הוא עטוף בהרבה סיסמאות יקומיות שכבר קשה לשמוע מרוב שהן הפכו לנבובות. וזו קצת בעייה שזו יציאה מהעדר כשזה הפך לעדר.

      ודבר אחרון ולא יודעת למה, כשקראתי את פוסטך בחוסר לינאריות ואולי בגלל שקצת נאבדתי בו, קפץ לי למוח הסרט "כביש אבוד" של דיויד לינץ'. אני אפילו לא זוכרת אותו ממש (רק שמאוד אהבתי אותו ושקרה משהו בחיים האמיתיים שהפך את חיי בזמן שראיתי אותו), ממליצה לך אולי הוא יוביל לרגע קטן של יציאה מהאוטומט.

      אשמח להשתתף בחפירות נוספות אז תמשיך לכתוב בבקשה.

       

       

      שלום.

      ותודה רבה

      על המחמאות

      גם על הרעיון של קריאה לא ליניארית-

      אני אנסה בעצמי.

       

      האתר שלך, הוא פשוט רעיון ענק!!

      גם למבוגרים (אם כי יותר מאתגר אותך)

      הבנים שלי הם כבר לקוחות פוטנציאליים (רק שיגדלו טיפה לגיל המתאים)

      שוב תודה שבאת

      ושביקשת עוד.

        14/5/10 08:21:


      חבל שחברתך, אליה שלחת אותנו פעמיים סגרה את הכרטיס לחברים בלבד, ובעקבות כך נבצר ממני לקרוא את מה שעורר בך את הפוסט הזה.

      ולעניינינו- כולם מתוכנתים, לרובם הגדול אין תוכנות הגנה ולכן מתאפשרת תופעת העדר.

      לשמחתי, תוכנתתי באופן כזה שמטיל ספק בכל התוכנות האחרות, עקב כך חיברתי לעצמי במשך השנים תוכנות הגנה וזיהוי אשר מסוגלות לתת לי את האפשרות להתנתק מהעדר וללכת לצידו. נקודות ההשקה היחידות שלי עם כל מה שקורה למתוכנתים, קשורות רק בהכרחי ביותר.

      לשמחתי ולמזלי הרב ביותר, גם האיש שאיתי הולך בצד, אחרת לעולם לא היינו נפגשים.

      החיים שלנו כוללים אותנו בלבד ואת החוג המצומצם ביותר של בני המשפחה הקרובה ביותר. אורח החיים שלנו נתון לשליטת הרצונות שלנו בלבד ואינו מושפע כלל מרצונות העדר, התנהלות "מתבקשת" וכד'.

      בהתחלה זה לא היה קל העניין הזה, אבל עכשיו אני שומעת מדי פעם מהמכירים אותנו שגם הם היו רוצים לעשות שינוי, אבל אף אחד מהם לא מסוגל להתנתק ממערכת ההפעלה המוכרת ולהתחבר לעצמו.

        14/5/10 03:23:

      מכיוון שבחפירות עסקינן, אשמח גם להוסיף חפירות משלי ואסוציאטיביות.

      התחלתי לקרוא אותך, אחרי פיסקה עברתי לסוף ואז קראתי את התגובה הראשונה שעשתה אותו הדבר, אז לא רציתי להיות בעדר וחזרתי לקרוא אבל בפסקאות מהסוף להתחלה.

      יצאתי מהעדר?

      מצד שני בכלל הגעתי לקרוא אותך כי הגבת לפוסט שלי שבכלל הגיע לכאן כדי לקדם את העסק שלי. אבל נשארתי כי פתחת לי דלת לחפירות שאני אוהבת.

       צביעות?

      וזה מתחבר לי לניו-איג'יות שנעה בין הרצון לטוב כללי לבין הרצון, כמו שאמרת, לטוב כלכלי. נראה לי שאכן יש שם הרבה טוב ונחשפתי למבורכים וטובים, אבל אצל רבים הוא עטוף בהרבה סיסמאות יקומיות שכבר קשה לשמוע מרוב שהן הפכו לנבובות. וזו קצת בעייה שזו יציאה מהעדר כשזה הפך לעדר.

      ודבר אחרון ולא יודעת למה, כשקראתי את פוסטך בחוסר לינאריות ואולי בגלל שקצת נאבדתי בו, קפץ לי למוח הסרט "כביש אבוד" של דיויד לינץ'. אני אפילו לא זוכרת אותו ממש (רק שמאוד אהבתי אותו ושקרה משהו בחיים האמיתיים שהפך את חיי בזמן שראיתי אותו), ממליצה לך אולי הוא יוביל לרגע קטן של יציאה מהאוטומט.

      אשמח להשתתף בחפירות נוספות אז תמשיך לכתוב בבקשה.

       

        5/5/10 00:12:

      צטט: g.a 2010-05-04 23:48:19


      הבל הבלים ונויירון...

       

      בנתיים כל הידוע מראש נאמר ונכתב ומפרנס הרבה פיות-

      מערכת הידרונויירונית שנראה שמקצרת עצמה כל הזמן.

      מאידך ,האם לא אלה היו החומרים של המפץ הגדול?

       

      הפוסט שלך הצית עוד משהו. תודה. 

       

       

       

       

       

      או-אה, איזו תשובה כיפית...

       

      המפץ הגדול והאבולוציה ליוו אותי מינקות ועיצבו את דעתי.

      (ובסיכמו של דבר, אכן מדובר בפרנסת פיות רוב הזמן)

      אבל אם את מספרת לי שניסוי וטעיה (או מוטציה והשרדות) משך פרק זמן בלתי נתפס

      הם שהביאו בסוף לחיוכים הקורנים של הבנים שלי...

      אורם של הנרות לרגלי הועם.

      ההסבר לא מספק.

       

      קוהלת (והסופיסטים, והסטלנים למיניהם) בחרו דרך נוחה:

      עזוב, הכל שטויות, שב בבית ותהיה מבסוט.

      אפשר שבזה ניכרת עדיפות חכמתם על זו שלי.

       

      ובאשר לתגובת שרשרת (ורצוי שרשרת דטונציה)- הן ברכה בעיני.

       

      תכתבי תכתבי

      כולי צפייה.

        4/5/10 23:48:


      הבל הבלים ונויירון...

       

      בנתיים כל הידוע מראש נאמר ונכתב ומפרנס הרבה פיות-

      מערכת הידרונויירונית שנראה שמקצרת עצמה כל הזמן.

      מאידך ,האם לא אלה היו החומרים של המפץ הגדול?

       

      הפוסט שלך הצית עוד משהו. תודה. 

       

       

       

       

        1/5/10 12:21:

      צטט: mom.doc 2010-04-30 06:47:49

      גם אני קראתי, מההתחלה ועד הסוף, כל מילה (על אף הפרעת הקשב המובנית)

      וזה אחד הפוסטים המעניינים מחכימים והטובים (ולא מחנפנות או כי הוחמאתי).

      קראתי לא מזמן ספר - "רעש" (כתבתי אפילו פוסט)

      ובאמת, המשפט שתפס אותי הוא זה:

      "שורה תחתונה- כולנו יכולים להיות יותר מעורבים בחיים של עצמנו, אבל זה גוזל המון אנרגיה, והתוצאות לא מיידיות, אז למה לנו? האוטומציה של העדר נוחה בהרבה".

      ומה שבאמת יש לי להגיד כטיפוס בועתי למדי, שמשתדל בכל כוחותיו להדוף רעש מחייו (ולא בהכרח מצליח)-

      שאני גם לא תמיד מצליחה להיות מעורבת מספיק בחיים של עצמי. האוטומציה מנהלת גם אותי.

       

      שמחה על הפוסט ה"חופר" מבית היוצר שלך. עוד. רוצה עוד.

      חיכיתי לך :-)

      תודה אילנה.

       

        1/5/10 12:20:

      צטט: גרייס ל 2010-04-30 04:29:44

      תחלום כחול עמוק,זה משחרר הרבה מחשבות

      שבשורה האחרונה

      אף אחת לא תביא  לריק המוחלט

      שם הכל זורם כמו

      הכחול של וואן גוך

      והמנוחה גדולה,,

      שבוע טוב,

       

       

      הכתיבה האסוציאטיבית שלך קלעה למטרה הפעם

      כמעט ברמת המילה היחידה.

      תודה על התגובה.

        1/5/10 12:19:

      צטט: Malie123 2010-04-30 00:11:45

      כל כך הרבה אמיתות מנוסחות בחוכמה.

       

       

       


      תודה דוקטור :-) משמעותי לי
        30/4/10 06:47:

      גם אני קראתי, מההתחלה ועד הסוף, כל מילה (על אף הפרעת הקשב המובנית)

      וזה אחד הפוסטים המעניינים מחכימים והטובים (ולא מחנפנות או כי הוחמאתי).

      קראתי לא מזמן ספר - "רעש" (כתבתי אפילו פוסט)

      ובאמת, המשפט שתפס אותי הוא זה:

      "שורה תחתונה- כולנו יכולים להיות יותר מעורבים בחיים של עצמנו, אבל זה גוזל המון אנרגיה, והתוצאות לא מיידיות, אז למה לנו? האוטומציה של העדר נוחה בהרבה".

      ומה שבאמת יש לי להגיד כטיפוס בועתי למדי, שמשתדל בכל כוחותיו להדוף רעש מחייו (ולא בהכרח מצליח)-

      שאני גם לא תמיד מצליחה להיות מעורבת מספיק בחיים של עצמי. האוטומציה מנהלת גם אותי.

       

      שמחה על הפוסט ה"חופר" מבית היוצר שלך. עוד. רוצה עוד.

        30/4/10 04:29:

      תחלום כחול עמוק,זה משחרר הרבה מחשבות

      שבשורה האחרונה

      אף אחת לא תביא  לריק המוחלט

      שם הכל זורם כמו

      הכחול של וואן גוך

      והמנוחה גדולה,,

      שבוע טוב,

        30/4/10 00:11:

      כל כך הרבה אמיתות מנוסחות בחוכמה.

       

        29/4/10 23:25:

      צטט: ~s~ 2010-04-29 13:51:10

      (אני טראקבק!!)

      אילנה היא אחת הטובות ביותר. המון עדינות, אנושיות, אולי חמלה.... וצלמת משובחת.

      חיפשתי איפה הקישור אלי וכמעט נחנקתי כשגיליתי את עניין הפרסום.

      עוד אחזור לקרוא לעומק ולחכוך בדעתי כמו שצריך.

      בינתיים אל תכבה את עצמך בשום צורה, כן?

      ואם אתה אומר שהם הולכים... איך אין דיווח שוטף? אני מכלה את ימי בהמתנה

       

       


      אח אח... יקרה מפז. את היחידה (למעט הכותב) שקראת את הגיבוב הנ"ל וגם התייחסת, ועוד הבטחת לעשות זאת שוב.

      קראתי גם אני שוב, יממה אחרי. אני חלוד. ביותר מדי מובנים.

      הולך להשתמן ותיכף חוזר.

       

      ותודה לך!

        29/4/10 13:51:

      (אני טראקבק!!)

      אילנה היא אחת הטובות ביותר. המון עדינות, אנושיות, אולי חמלה.... וצלמת משובחת.

      חיפשתי איפה הקישור אלי וכמעט נחנקתי כשגיליתי את עניין הפרסום.

      עוד אחזור לקרוא לעומק ולחכוך בדעתי כמו שצריך.

      בינתיים אל תכבה את עצמך בשום צורה, כן?

      ואם אתה אומר שהם הולכים... איך אין דיווח שוטף? אני מכלה את ימי בהמתנה

        28/4/10 23:31:


      קוראת לרוב את הפסקה הראשונה והאחרונה וכמובן את התגובה הראשונה - סורי

      ובכל זאת כוכב על הסובלנות לכתוב ...

       

      פרופיל

      גילעד שי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין