לקום בבוקר סתם..להשתיק את השעון 5 פעמים עד שהאיחור הצפוי לעבודה כבר לא נעים.. לנסוע שוב באותו מסלול לאותו בנין, להחנות שוב בקומה 4- , ולהתחיל את היום שוב באותו משרד..

לשבת בפגישות שמרגשות אנשים, להתעסק בדברים "כאילו חשובים" ובטמטום לא ברור להתרגש בעצמי.. לכתוב תזכורות, לא לשכוח אף פרט, כדי שהכלום הזה שאני עושה יהיה מושלם.. לקבל אישורים.. כל הזמן אישורים.. רק שכולם יהיו מרוצים – האנשים שיושבים בכיסאות הגדולים והאנשים שיושבים בכיסאות הקטנים, רק שיהיו מרוצים. לנסח ברגישות ולהשקיע מחשבה כפולה את מי לכתב בכל שורה.. רק שכל האגו מסביב לא יצא משליטה. ולהזכיר לעצמי מעת לעת – לשים גם את האגו שלי בצד.. למרות שלפעמים הוא קצת נדרש כדי לשחק במגרש, שלא אכניס בטעות גול עצמי אלא אשאיר קצת מהשליטה בידיים שלי.

כמה נדרש הניקיון הפנימי, השלמות והענווה.. חייכי לפעמים, ספרי בדיחה שיהיה נעים, שהיום יהפוך לנסבל יותר ואולי יצוץ איזה רגע נעים.. תשמחי בשמחתם שקורים דברים חשובים.. השפעה גדולה תהיה פה, הרבה כסאות גדולים מעורבים. קחי את זה קדימה, תעזרי להם להצליח.. ותרשמי לך, שלא תשכחי, את חלק מרכזי בלהפוך את הכלום הזה לממש אפשרי. תשבי ותקשיבי לאלפי מילים כואבות שיוצאות כשמחה לאיד, ריכול או סתם סיפור סתום, תחייכי בנימוס, תהנהני בהבנה, ורק תשמרי, תשמרי על עצמך, שלא יכנס לך הלכלוך לנשמה..

ובסוף היום, כשתגיעי הביתה, תפתחי אתרים תגלשי לך, חפשי לך חתן.. כי אומרים שהגיע כבר הזמן.. שימי בצד מחשבות על לחיות את הרגע, טיולים בעולם ועיסוק עם נשמה.. כי עכשיו זה הזמן להניע את הגלגל ולחסוך כסף לעת זקנה.

אם תטיילי בעולם לא תמצאי חתן ולא תהיה לך פרנסה לעוד 30 שנה ואז כשתגיעי לגיל 60 תצטערי שלא חסכת אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי להחליף את כל החוויות המדהימות שצברת, בשנים של עבודה פרקטית וימים של שעמום וסתם..