אמצע הלילה. אני קוראת מאמרים ומחרפנת לאיטי. ממרקרת בצבעים שונים, כדי שיהיה לי שמח. עבודה רודפת עבודה, מבחן רודף מבחן.. אלה הם חיי הסטודנטים. מדי פעם העיניים בורחות באימה מהמאמרים ויוצאות לשוטט ברחבי האינטרנט. פתאום הן נתקלות במחקר חדש מאנגליה שמספר כי נשים משכילות שותות יותר אלכוהול. העיניים הקטנות נפתחות לרווחה. אני חשה הזדהות ורצון קל לבירה קרה. אני כבר לא יכולה לספור על יד אחת את הפעמים שהתייאשתי לרגע מהלימודים ויצאתי להתנחם בכוס בירה / צ'יסר של ויסקי/ בקבוק יין. והכל סביב אותה אמירה – היה לי יום קשה, לא בא לי לדבר על זה. רק לשכוח לרגע. לחיות לכמה שעות בעולם מקביל – ורוד יותר. למה זה קורה? האם אלו הן באמת צרות?? או לפי המחקר, הדרך להצלחה?. הרי בסופו של דבר זה סוג של רמייה, מחר בבוקר אני אתעורר לאותה מציאות, אולי עם האנג אובר קל. הרצון לברוח לפעמים חזק ממני, מין תקווה כזאת שאחר כך יהיה יותר טוב רק תיתנו לי לכמה שעות לטשטש את כל המחשבות, להימנע מהתמודדויות ולהתעלם מכל הפחדים. לאבד שליטה בלי להסביר יותר מדי. רק להסתפק באותה אמירה שמסתירה בחובה באמת יום קשה או לא.אז לרוב אני מעדיפה לברוח לרגע, לצאת ו"לקרוע" את העמק עם המשקפיים הוורודים והמיוחדים שלי. הרי בסופו של דבר זה יסתכם באותו פאב, אותה כוס בירה וככל הנראה אותו כסא. אז אולי אני בעצם לא בורחת, אלא פשוט מעדיפה לחזור אל השגרה המוכרת והאהובה שלי. זאת שברחתי ממנה בקריאת מאמרים אקדמיים. בכל זאת, לימודים זה דבר מחייב.. |