כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הנה אני באה!

    רשימות של ירושלמית בגוש דן

    ארכיון

    הבלדה לראש-פינה

    6 תגובות   יום חמישי, 29/4/10, 01:59

    בהתחלה סר חינם של הזיונים

    אחר כך של המועדונים

    ואז האלכוהול כבר לא עזר אף הוא

    דיאטת הבריאות שלי הסירה את הקסם מעל בתי הקפה

    באמת שלא נותרה עוד סיבה

    להישאר בתל אביב

     

    בעת שהתחברו לי המילים שלעיל תוך כדי פיזוז עייף בגוסיפ, נזכרתי בסיטואציה אחרת, לפני חצי חיים כמעט. נערה מהפריפריה הצפונית מגיעה לסמינר של נוער מרצ בתל-אביב. בערב יוצאים. היא מתבוננת (בחוסר הבנה? בחוסר השתלבות, ללא ספק). מילים מתחברות.

     

    שארית ימיכם

    נלהבים כל-כך לשלם כל-כך ביוקר,

    בּֽקשים, ובַרכים שבנימי נפשכם השבעה.

    בעיניים שיודעות לעקוב רק אחרי העשן

    עד חיוכה המתנשא של המלצרית,

    או אחוריה המעוררים עוד זיק

    של שארית ההתלהבות

    שאיבדתם מרוב זיונים.

    מדשדשים בבוץ האפר האלכוהולי,

    יודעים שצעירים אמורים לשמוח

    ואין מה לומר - אתם באמת מנסים

    ולפעמים גם מצליחים לחייך חיוך-שיכורים אווילי מהלב.

    איזה חיבוק שנושא חום מצפיפות

    הבאר המצועצע, והמפתה כ"כ בתקווה הפאתטית

    שהוא נושא בקרבו,

    עד שהוא מעוור את עיניכם, ומסתם את החלק המנוצל של מוחכם.

    אין לי מה לומר עוד.

    גיחי גיחי גיחי.

    שארית הימים.

    (נביאת זעם או לא?!לשון בחוץ)

     

    בדרך חזרה הביתה מהגוסיפ הבנתי משהו: לא אכלתי ארוחת ערב. וגם במהלך היום לא ממש. הלכתי לשיעור בלט, לא אכלתי אחר-כך, ואז הגעתי לגוסיפ והרגשתי חוסר אנרגיה וחוסר רצון. כמה מפתיע.

    אלהים, איזו דרמה קווין!

     

    פחחח!

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: דה וידי 2010-04-30 16:09:43

      המון בעיות היו נפתרות אם רק היו יושבים קודם לארוחה טובה.

       

       הממ... אולי בגלל זה אצלנו במשפחה לא לוקחים סיכונים ונפגשים רק סביב השולחן?לשון בחוץ

      צטט: דיא 2010-04-30 12:35:51


      שום דבר לא השתנה.. ויחד עם זאת הכל השתנה.

      והכתיבה משתבחת ומתעלה.

       

       תודיא, שומרת-נפשי-הבריאה-בגוף-בריא

        30/4/10 16:09:
      המון בעיות היו נפתרות אם רק היו יושבים קודם לארוחה טובה.
        30/4/10 12:35:


      שום דבר לא השתנה.. ויחד עם זאת הכל השתנה.

      והכתיבה משתבחת ומתעלה.

      צטט: משהלביא 2010-04-29 15:34:52


      בירור קטן, אם אפשר, בחיפוש אחרי החוויה שברקע כתיבת הפוסט הזה.

      שיר שכתבה הנערה ההיא, לפני כל כך הרבה שנים, נשמר כל הזמן, כך אני מבין, במגירות ההארד-דיסק,

      ויוצא עכשיו פתאום החוצה, במבט רפלקטיבי.

      כל השנים הללו, השיר הזה נמצא אצלך לא רק במגירות ההארד-דיסק, אלא, משתמע, גם בתודעתך, את זוכרת אותו?

      האם זה כך?

       

       

       אני אמנם מסתכנת בכך שקוראיי יחשבו שאני בת מאתיים, אבל חייבת לציין שהשיר לא נשמר בהארד-דיסק, אלא בהארד-קופי. כן כן, אמיתי כזה, מחברת כרוכה יפה שקיבלתי במתנה :). וכן, זכרתי אותו, אני חושבת שאני זוכרת את כולם (כלומר, את קיומם. לא זכרתי בע"פ. למרות שיש יוצאי דופן). הם לא היו רבים עד כדי כך. נראה לי שבקרוב אעלה נוספים. אז לא העליתי בדעתי אפילו.

        29/4/10 15:34:


      בירור קטן, אם אפשר, בחיפוש אחרי החוויה שברקע כתיבת הפוסט הזה.

      שיר שכתבה הנערה ההיא, לפני כל כך הרבה שנים, נשמר כל הזמן, כך אני מבין, במגירות ההארד-דיסק,

      ויוצא עכשיו פתאום החוצה, במבט רפלקטיבי.

      כל השנים הללו, השיר הזה נמצא אצלך לא רק במגירות ההארד-דיסק, אלא, משתמע, גם בתודעתך, את זוכרת אותו?

      האם זה כך?