כתיבה הבנתית
לכתוב כדי להבין, לכתוב כדי להיות מובן, לכתוב כדי ליצור הבנה.
פוסטים אחרונים
- להציל את הים 10/8/11
- להתנדב ולעשות לטובת השכונה: נעמי רמתי למען כפר שלם 2/3/11
- כוח להרוס 17/2/11
- החוק אושר, המימוש מתעכב 17/2/11
- מי כורת את העצים ביער מיר? 17/2/11
- סיפורו המרתק של איש הציפורים 13/10/10
ארכיון
לקרב את המכשירים
שני מחשבים ניידים על שולחן ברכבת. וגודלו של השולחן כגודל אחד מהם. ברגע שהבחור השני הגיע, הבחור הראשון שישב ממול פינה לו את מרבית השולחן. "תודה, לא צריך. אני אסתדר", אמר השני. אבל הוא לא הסתדר. אז הוא שם את קצה המחשב שלו על השולחן, תומך בידו בשארית המכשיר כדי שלא ייפול. וכך גם הבחור הראשון.
והיה שם רווח; באמצע, בין שני המחשבים. ושני הבחורים לא הסתכלו מעבר לשני המחשבים הניידים המתנדנדים שלהם.
"יש לכם עוד מקום", אמרתי להם ומשכתי את כל אחד מהמחשבים כלפי האמצע. וזה הספיק בדיוק. שני המחשבים הניידים הונחו במחציתם על השולחן ולא היה צורך לתמוך בהם ביד. "תודה", אמרו לי שניהם. "אין בעד מה", עניתי.
רק קירבתי את המכשירים, זה הכל. הרווח כבר היה שם.
*
לא יעזור לכל אלה המחפשים את השלילי אצל אחרים. עמוק בפנים הם יודעים שכל הפוסל - במומו פוסל. בפסיכולוגיה זה נקרא "השלכה" (projection). כן, בכל מקום יש רע. וזה שהרע קיים - זה לא מוכיח שום דבר. ובטח שזה לא מצדיק הכללות שמעוררות רק עוד ועוד כעס ושנאה.
כולנו יכולים לקרב מכשירים; כל אחד מאתנו. חילוניים או דתיים, נשים או גברים, אנשים פשוטים או אנשים שהגיעו לעמדות כוח (שלטון / מנהיגות / קריירה / השכלה וכיוצא באלה).
אנחנו מנצלים רק את הקצה שלנו בחיים, תומכים בעצמנו באמצעות האנוכיוּת והמאווים הסמויים, כדי שלא ניפול. אפשר להפסיק להיתמך על ידם, אם רק נסתכל קצת מעבר למה שנראֶה על פני השטח, ושרק גורם לנו להתנדנד. האגו המפריד בינינו לבין אלה שלידנו - הוא זה שמונע מאתנו את האושר שאליו אנו שואפים, ולא מושא הכעס או השנאה שלנו. אם נמשיך לשמור על האגו כמו שהוא - לא נוכל "להסתדר". אנחנו יכולים להמשיך לנסות.
כי הרווח נמצא שם כדי שנגשר עליו. רק צריך לקרב את המכשירים. |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את מבורכת בעצמך, חברה יקרה! :)
♥
ברוך אתה מבורך.
הילוש!
ד'רבההה! ;)
ערן יקירי,
אתה כ"כ צודק, והלוואי שכולם היו רואים כמוך.
כי ברווח הזה שקיים, אנחנו כולנו חיים.
כתבת נהדר!
בדיוק!
תודה רבה, ענת יקרה.
יופי של מילים כתבת
רק לקרב בין אחד לשני
והשאר כבר יסתדר מעצמו
מה שמונע מאיתנו להתקרב.
זה האגו שכביכול שומר עלינו
אבל בעצם מרחיק אותנו.
צריך להפסיק להקשיב לאגו
להגיד לו תודה ששירת אותנו
ועכשיו אנחנו יכולים כבר להסתדר
לבד ,להתחבר לתבונת הלב
ולתת לו להוביל במקום לאגו
שבוע טוב שיהיה לנו
ענת
דבורה'לה מקסימה!
את המלאכית האמיתית!!!
מלאת אור שכמוך, תודה :)
♥
אתה נשמה מיוחדת!!!
מלאך !!!
מתחילים מהתבוננות. לפני שממהרים לשפוט - לנסות להבין את הצד השני.
לדון לכף זכות.
עבודת המידות. מידות מלשון מידה, מינון. כל תכונה שלנו היא לגיטימית (גם כעס, קנאה וכיו"ב) - אבל במינון ובסיטואציה הנכונה (מה שכן, במציאות היום-יומית שלנו - התכונות הנ"ל הורסות כמעט בכל מצב).
גם לכאב יש תפקיד; הרי אם לא היה כואב לנו - היינו מגיעים למצב של מוות מבלי להרגיש...
לסבל ולצער יש תפקיד. וגם לנו יש. והתפקיד הוא לשלוט בכל המכלול הזה.
האגו הוא הרווח שבין המכשירים.
אילו רק נסתכל מעבר ל"מחשב הנייד" שלנו (המוח, התבונה, ההיגיון) וננסה להקטין את אותו רווח...
הבעיה היא שאנחנו רגילים "ללכת עם הלב". וכשהולכים עם הרגש ומנתקים את השכל - נוטים להתמכרויות ולכאב בלתי פוסק. ככה זה עובד אצל נרקומנים ואצל אנשים שהתמכרו למציאות של להרוס לעצמם בכל פעם מחדש.
תודה על התגובה, יעל יקרה.נוית!!!
תודה רבההה! :)
צו פיוס לגמרי:)
אהבתי.
תודה לך, סוזן יקרה!
כיף לראות שותפים לתחושות.
תודה, אורלי מקסימה :)
זה נכתב בדרך חזרה מהלימודים אתמול.
איזה יופי של פוסט !
הלואי שעוד ועוד אנשים יבינו את מה שכבר הפנמת מזמן....
תודה !
סוזן
מקסים...איזה יופי של פוסט! :)