כלומר, לסרס את המרכז ולשלוט במפלגתו שלטון יחיד ללא מצרים. ברק עשה את אותו המעשה באבחת חרב שנתמכה בתחבולות. עד שחברי המרכז הבינו מה ברק עושה, הוא הביא את שירי ויצמן נאמנו המוחלט ואז היה מאוחר למרכז העבודה ולמי מחבריו להגיד מילה: הכל נעשה שם על פי רצונו של ברק ובביצוע שירי ויצמן.

ביבי מנסה לעשות כעת את אותו מהלך אבל בצרה מגושמת, מסורבלת, גמלונית ונטולת חן. כמו בכל דבר שנגע מאז שהתיישב על כיסאו של ראש הממשלה בבניין ברחוב בלפור בירושלים, גם מהלך זה עלה לו בהרבה זיעה וסופו מי יישורנו. 

לי הקטן מתחוור כעת (אולי אני טועה ואשמח להיווכח שאני טועה) כי ביבי וברק רקמו ביניהם קנוניה להחזיק בשלטון, שניהם בלבד ובאופן בלעדי, מבלי להתחשב בחברי מפלגותיהם ורצונותיהם והשרים שהם מינו, בזמן הארוך ביותר שהחוק יאפשר להם. לאהוד (נפוליאון) ברק זה מתאים. לביבי הלחיץ והמבוהל תמיד - קצת פחות. על כן הם שילמו לשותפיהם בקואליציה כל מה שביקשו (על חשבון משלם המסים, כמובן) - דבר שציפי לבני סרבה לעשותו. מכאן בא גם רעיון העוועים של תקציב דו שנתי בכל פעם, דבר שינטרל את הכנסת מתפקידה כגוף שמבקר את מעשי הממשלה ויאפשר להם להאריך את זמן שלטונם. זהו גם הגיונה של הקמת "השביעייה", גוף שאין לו שום מעמד סטטוטורי אך חבריו משלים את עצמם שהם מפקחים על ביבי וברק. אבל הדבר המעניין ביותר שעלה במוחי הרשע הוא, ששם נעשים רק רצונותיו של אהוד ברק שיודע כיצד לתמרן את ביבי כך שביבי יחשוב שזה באמת רצונו ולא רצונו של אהוד ברק, הגאון, מפרק השעונים ומרכיבם צ'יק-צ'אק. אין כמובן שום אפשרות לדעת כיצד ברק שולט בביבי. אבל זה שקוף וטריוויאלי להבין שביבי הוא אדם שמתפעל מגאוניותו של ברק וקל לזה האחרון לשלוט בביבי ולכוונו כחומר בידי היוצר. על כן אני חושב שברק הוא זה ששלח את ביבי לשנות את חוקת מפלגתו כך שהוא ישלוט בה שלטון יחיד על פי רצונו והכוונתו של ברק.

יום אחד, במוקדם או במאוחר נדע גם אנחנו הפלבאים מה רצו שני הפטריקים הללו לעשות בגורלנו מבלי לשאול אותנו. מה שנשאר לנו הוא לקוות שזה לא יהיה כל כך רע שלא ניתן יהיה לתקן את מעשיהם הידועים רק להם.

כן, לא לשכוח שעל פי החוק אנחנו דמוקרטיה, כזה כאילו.