ליצור עולם טוב יותר

מרתק לפגוש אישה עוצמתית וחזקה שידעה לקחת את כל החוויות שעברה, לצרף אליהם את הכלים שרכשה ולמדה במהלך חייה ולנתב אותם למקום של נתינה ועשייה אמנותית וטיפולית.

האמנות והיצירתיות תמיד זרמו בעורקיה של חמדת אבירם-ברנדוין, בוגרת שלוחת אוניברסיטת לסלי בישראל ומטפלת באמנות. זה התחיל בצעירותה, בשירה – אשר הייתה טבועה עמוק בגנים שלה – והמשיך בתשוקה כנה ואמיתית לאמנות החזותית. "מאז שאני זוכרת את עצמי עסקתי באמנות ותמיד התחברתי לביטוי העצמי שקיים בה. את תחום הפסיכולוגיה הכרתי מהצד השני, של המטופלת, וכששמעתי על טיפול באמנות זה מיד דיבר אלי", נזכרת חמדת.

עולם אחר

את רוב שנות נעוריה העבירה חמדת בדרום אפריקה עם משפחתה וחזרה לארץ בגיל 23. המעבר בין מדינה למדינה חשף בפני חמדת את השקפת העולם כי לא רק כל תרבות היא שונה ולה נקודת מבט אחרת, אלא כי כל אדם שונה ולכל אחד/ת יש את העולם שלו/ה. "אנחנו אולי חושבים שאנחנו חולקים את אותה המציאות אבל כל אחד חי בעולם אחר לגמרי, וכדי להתחבר אליו צריך למצוא את הדרך הנכונה פנימה. זה מאוד חשוב להבין את הנקודה הזאת ולא להלביש את העולם שלנו על עולמות של אחרים". את השקפת העולם הזאת אימצה חמדת לא רק בעקבות המעבר שלה חזרה לארץ אלה גם בזכות חווית הלימודים האישית שלה בלסלי.

הדרך אל עצמי

ללימודים בשלוחת אוניברסיטת לסלי הגיעה חמדת לאחר תואר באנגלית וחינוך ונתקלה במוסד שהיווה עבורה מסגרת תומכת ומעצימה. "למדתי שם טיפול באמנות חזותית ועברתי חוויית לימודים מדהימה. מה שהקסים אותי זו ההתמקדות בפן הרגשי ופחות בשכלתני ובעיקר העובדה שמחזקים שם את יכולת האמפתיה. הלימודים שם תרמו לי לא רק ברמת ההכשרה אלא גם ברמת הנפש וההעצמה האישית".

במסגרת ההתנסות המעשית שלה עברה חמדת במרכז שקד בירושלים, שם עבדה בין השאר עם מטופלות שעברו התעללות מינית, וראתה במו עיניה את העוצמה שבכלי האמנותי. "הייתה לי מטופלת שמאוד הרשימה אותי בתהליך שהיא עברה. היא עבדה על שיקום הגבולות שלה שנפגעו וראיתי כיצד האמנות משמשת אותה ביצירת גבולות חדשים של ממש במקומות בהם היו פגועים או חסרים".

העבודה במרכז שקד והעובדה כי גם היא עברה תקיפה מינית בעברה הניעו את חמדת לחקור ולשתף, באמצעות עבודת התיזה שלה, את מגוון האפשרויות שכלי כל כך קונקרטי וזמין כמו הטיפול באמנות מציע לשיקום גבולות.

אמנות ככלי להעצמה

עם השנים גדל והתפתח אצל חמדת הרצון לפעול לקידום החברה והיא החלה לעבוד בעמותות. היום היא פעילה כמנהלת קשרי חוץ וקהילה ב" קול האישה" – מרכז נשים בירושלים המקדם מודל פמיניסטי רב-תרבותי לשינוי חברתי. "מאז ומתמיד התחברתי מאוד להעצמת נשים, בין חברותי תמיד הייתי ידועה כ'הפמיניסטית' וב"קול האישה" אני עוזרת לקדם פעילות הכוללת תעסוקת נשים באוכלוסיות חלשות והעצמת נשים בנקודות משבר".

את אנרגיות הנתינה המדהימות הללו מנתבת חמדת לא רק לנשים אלא גם לילדים מאושפזים והוריהם בפרויקט "אני בריא". הפרויקט הוקם והופעל במו ידיה, כשלצידה שלוש מתנדבות, ולמעשה השתמש בציור ככלי להעצמת ילדים מאושפזים, קידום החלמתם ואף הקלה נפשית על הוריהם. "המטרה העיקרית של הפרויקט הייתה לשחרר רגשות ולאפשר העצמה והשתתפות של הילדים בתהליך ההבראה של עצמם", מספרת חמדת. "בשבילי זאת הייתה חוויה מדהימה לראות את התהליך שעוברים הילדים ולתת מענה באמצעות הכלי האמנותי במקום שבדרך כלל מרגישים חסרי כח ואפשרות לעזור ולהקל".

השמיים הם הגבול

בימים אלו ממש עומדת חמדת בפני פתיחת פעילות עצמאית חדשה בירושלים, כמטפלת באמנות. "אני רוצה ומתכוונת לעבוד עם אנשים פרטיים ועם קבוצות בטיפול באמנות ולפתוח ימי עיון וסדנאות", היא מספרת. "כמו כן, אני מעוניינת לקדם ייעוץ ארגוני המשלב אמנות. בארגונים רבים קשה לאנשים להצהיר על בעיות בצורה גלויה ובדיוק במקומות האלה האמנות היא כלי מטאפורי מצויין".

שלא תחשבו שחמדת עוצרת כאן. במקביל לכל עיסוקיה ולשני הילדים המקסימים שהיא מגדלת היא ממשיכה לשאוף קדימה, לגלות ולהעניק כדי ליצור עולם טוב יותר.

הנתינה וההעצמה מעוררות השראה ואחרי שפוגשים את חמדת, אי אפשר שלא לשאול את עצמך – מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו.