כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    השיטה הטבעית המוליכה מהמוחשי למופשט

    14 תגובות   יום חמישי, 29/4/10, 19:36

    זהו פוסט מתקתק ונוסטלגי, לכבוד האביב ולכבודם של דור חלוצי החינוך העברי, אשר רקמו חזון חינוכי מקסים, שנשכח ואבד אי שם עוד בשנות הארבעים של המאה הקודמת.


    הנה למשל, שמחה וילקומיץ
    (בתמונות האיש וביתו בראש פינה).

       ''       שמחה וילקומיץ 

       


     

    בשנת 1903 (ד' אלול תרס"ג) התכנסה בזכרון יעקב 'אספת המורים', כינוס ארצי לכל המורים בחינוך העברי, בו השתתפו 40 מורים, 15 מורות ואורחים אחדים.
    וילקומיץ נאם בפני האורחים נאום פרוגרמתי, לדמותו של בית הספר העברי, וכך פתח והצהיר:

     

    בבית הספר המתוקן, שאנו מדברים בו, שוררת בכל תוקפה השיטה הטבעית האמיתית המוליכה מן הפשוט אל המורכב, מן הקל אל הכבד, מן המוחש אל המופשט, מן הפרט אל הכלל.

     

    ברוח זו ניהל, ביחד עם לובה, רעייתו המורה, את בית הספר בראש פינה, שם קבעו את ביתם. קצת מרוח בית הספר אפשר למצוא בזיכרונות אחד מתלמידיו:

     

    הוספנו ללכת ונבואה עד הכפר עין זיתים הבנוי אצל מעין מפכה מים רבים, זכים וצלולים. ואצל המעין יתנשאו עצים רבים ושונים. [...] עצי התמרים אינם נמצאים במושבתנו, ועל כן השתמש מורנו במקרה הבא עתה לידו ללמדנו פרק בתולדות הטבע ויעירנו להתבונן ולראות במה יבדל עץ התמר מיתר העצים אשר מסביבו.
    - התבוננו וראיתם במה שונה גזע התמר מגזע התאנה. מי מכם יוכל לאמר לי מה הוא ההבדל ביניהם?
    עקיבא הרים את אצבעו, והמורה רמז לו לדבר:
    - מגזע התאנה יוצאים בדים ועליהם יצמחו ענפים ופארות ועלים, וגזע התמר מתנשא ערום [...]
    - טוב מאוד! ומה אתה רואה עוד בגזע התמר?
    [...]
    - מורי, אני יודעת.
    - טוב, אמרי את, טובה!
    - עץ התאנה הוא עב מלמטה והולך וצר למעלה והתמר שווה הוא בעביו בכל מקום.
    - טוב מאוד, טובה, הסתכלותך ראויה לתהלה.
    - ועתה, ילדים, הלא יודעים אתם כלכם איך קוראים בהנדסה לגוף אשר [זו תבניתו]
    מה היא איפוא תבנית התמר? – תבנית גליל.
    ותבנית התאנה? – קונוס.

     

     

     

    כמה פשוט זה יכול להיות!


    שמחה נולד בשנת 1871 בעיירה ניסוויז', למד בחדר עד שנחשף להשכלה הכללית.

    הוא עבר ללמוד בבית מדרש לרבנים ולמורים בוילנה, שהיה בית ספר תיכון שבו למדו שלוש שנים לימודים כלליים, ושנה נוספת הוקדשה להתמחות בחינוך. בית המדרש נוסד על ידי השלטונות ברוסיה, במטרה להסדיר את החינוך הכללי בקרב היהודים.

    בשנת 1896 עלה לארץ, לרחובות. הוא הביא לבית הספר של המושבה חידושים רבים, ביניהם גינה חקלאית בה עבדו הילדים. איכרי המושבה לא אהבו את הרוח החדשה (עד אז למדו הילדים בחדר המסורתי), ווילקומיץ עבר לגליל, תחילה למטולה ואחר כך לראש פינה.

     

    הרצאתו לתוכנית בית הספר, זיכרונות תלמידיו ומאמרים נוספים מובאים בספר: לוי יצחק ריקליס, (עורך), המורה, הוצאת הסתדרות המורים, תל אביב, 1959.

    בתמונות שמחה וילקומיץ, וביתו בראש פינה ("בית המורה") המשמש היום כגלריה לאומנות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/10 23:05:

      תודה אלי,

      קראתי אצלך וגם לי יש זכרונות דומים מבי"ס.

      לא רק השעמום וחוסר המשמעות, אלא יותר ההשפלה.

      הכול היה סביב כוח ושליטה.

        7/5/10 23:31:

       

      גיל יקר,

       

      תודה רבה לך על עוד פוסט חשוב הכתוב היטב ומדגים את כוחה של הלמידה הטבעית.

       

      ככל שאני קורא את המאמרים שלך מתחזקת דעתי בעניין ערכה של למידה חוויתית וכן לגבי מכתב גלוי ונוקב למחנכת הכיתה שהעליתי כאן בקפה.

       

        1/5/10 14:26:

      עמי שאלותיך שאלותיי

      אני רק מוסיף:

       

      הדוגמאות שמצויות בידי מראות, אחד לאחד, שכל מחדשי החינוך, מתמיד ובכל העולם המערבי, עוררו התנגדות רבה והוגלו ל"איים בודדים". למשל בית הספר 'קהילת ילדים' בתל אביב (פוסט זה), שאחרי שנה ההורים טענו שהילדים משחקים ואינם לומדים, ומוריו הוחלפו. גם וילקומיץ נזרק מרחובות ומצא 'מקלט' במושבה הגלילית הקטנה, חור רחוק ומנותק במושגי שנת 1900. את אפשטיין השכיחו לחלוטין. גם נגד מרדכי סגל טענו שזה לא רציני......

      על כן אני מסיק שזה לא רק עניין נוסטלגי (פעם היה רק טוב היום רק רע).

      יש בחברה המערבית כוחות חזקים מאוד, שאינם מעוניינים במחנכים מובילי דרך, ואינם זקוקים לתלמידים מבינים. 

      בית הספר הוא בית חרושת (ושוב - לא רק בעת האחרונה, ולא רק בישראל) כי הוא משרת איזה צורך בחברה המערבית.

      את זה צריך לשנות.  

        1/5/10 14:13:

      יואב היקר

      תודה על דברי השירה הקולעים

       

      התנגן לי:

      "עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים

      בשביל לראות כחול של ים ירוק של עץ"

        1/5/10 10:53:


      מכיון שאני מגדל מורה בבית, מסתבר שענין תאום האתרים ויציאה עליהם בצורה מסודרת ללא בירוקרטיה קיים על הנייר בלבד,

       

      ובכונה אני חוזר לענינים הטכניים,    המציאות היום שונה בתחלית השינוי מהמציאות בזמנים ההם,,

      השאלות שצריכות להישאל הן איך הפכנו מעם שכל חגיו הגדולים קשורים לעונות השנה, לעונות חקלאיות, ולטבע.

      שהמהות של המדינה שבדרך , שבמקום להתחבר אל האדמה ולהשריש בה,   הפכנו לטכנוקרטים, וכך אף שיטות הלימוד

      שלנו,  וצדקה המורה (ברח לי שמה,,) שאמרה שהם עסוקים במיצבים , עדכונים, וסטטיסטיקות.

       

      כיצד המורים דוגמת המורה מראש פינה, ועוד רבים וטובים, הפכו ממנהיגים ופורצי דרך למורים מגמגמים שמתקשים לעמוד בלחץ ההורים, והמפקחים להצגת סטטיסטיקות מכובדות.

       

      מדוע הורינו ידעו לתת גב למערכת בשעת הצורך ולהכיר בכך שה"תכשיטים " שלהם  עושים לפעמים שטויות וצריך להחזיר אותם לתלם, בעוד הדור שלנו מנסה להיות סחבק של הילדים שלו, והילדים מקבלים היום גב אוטומטי ללא ביקורת     ???

        1/5/10 01:12:

       

       

       

       

       

       

      שיר מדי יום

       

       

       

      אני רוצה לכתוב שיר מדי יום,

      שיר מדי יום.

      זה לא צריך להיות קשה:

      בראונינג עשה את זה ועוד.

      טרח לחפש חרוזים

      ולספור פעימות

      מתחת לשיחי גבותיו.

      אם כך,

      שיר ליום.

       

      אתה תופש פתאום משהו

      משהו קורה,

      משהו מעורר את תשומת לבך.

       

      -  אני קם כארי,

      בחוץ כבר אור,

      אני מצוייד

      בכוונות

      הכי

      טובות

      שישנן,

      ואז

      אני מבחין בעורבני

      נמלט מתוך

      הדובדבן,

      גונב לי נצנים.

       

       

       

      אולב האוגה

       

       

       

      וגם יואב

       

       

       

       

        30/4/10 15:49:

      שושי תודה

       

      אם את יוצאת לחצר - דיינו

      אם הם מתייחסים למה שרואים - דיינו

      אם הם אפילו מתווכחים - דיינו

      אם הם מתלבטים בין חרצית לסביון - די די דיינו

       

      כל שנאשר, שתשאלי ברוח וילקומיץ: "התבוננו וראיתם במה שונה חרצית מסביון..." :)

        30/4/10 15:38:

      תודה דליה,

      אין לי אלא להזדהות ולהסכים

      עם תיקון קל - זה לא מהיום שבתי הספר הם בתי החרושת - זה כך כבר 70 שנה לדעתי אבל בהחלט מחריף.

      המיצב שהזכרת הוא באמת שיא של טומאה: פוגע במעמד המורה, מחסל תכני לימוד וחינוך הומניסטיים, מלחיץ את הילדים ומסמא את ההורים.

       

      ודווקא משום כך, יש היום הרבה מסגרות אלטרנטיביות סבירות, אם כי אני לא עובד במערכת ולא מכיר ספציפית כדי להמליץ. הקוראים מוזמנים להציע.

        30/4/10 15:36:

      היום כשאני יוצאת לחצר בית הספר עם תלמידי בכיתה י', הם מתווכחים ביניהם אם הפרח הצהוב הזה הוא חרצית או סביון. זה מה שקורה לילדי האספלט.

      תודה על פוסט נוסטלגי ומרחיב אופקים.

        30/4/10 09:19:


      בוקר טוב  ,גיל

      תודה  על  פוסט  נוסטלגי  ומרענן.

      פעם  כשהחינוך  היה  אידיאל  ודרך  חיים  יצאו  לטבע   ולמדו  בסביבה  הטבעית...

      הכל היה  טהור, נאיבי  אותנטי.

      כיום  בתי  הספר  מכווני  מטרה:הצלחה   במי"צב, במבחן  פילרס..ועוד  כהנה  וכהנה 

      בתי הספר  הפכו  לבתי  חרושת  להצלחה  במבחנים...ההורים  נטולי  סמכות  ויוצאים  נגדך,הילדים  מפונקים..

      במערכת  כזאת   כשאתה  בא  מרצון  אמיתי  לתת  ואהבה  לתלמידים  קשה לי  לשרוד...

      אולי   תוכל  להמליץ  לי  על  השתלבות  במסגרת  אלטרנטיבית   /דמוקרטית  אחרת,  כיוון  שמהמערכת  הרגילה  נקעה  נפשי.

      שבת  דלום, דליה.

        30/4/10 09:12:

      אבל הפשוט נכתב בהקשר אחר:

       

      כמה פשוט להתקדם מהמוחשי למופשט: תחילה התלמידים חווים מצב או תופעה, ואחר כך המורה ממשיג אותה.

       

      וכיום, בדרך כלל, זה הפוך: תחילה משננים הילדים בעל-פה את מאפייני הגליל והקונוס, ואחר כך מבקשים מהם לזהות גופים אלה מתוך ציור או צילום.  

        30/4/10 09:10:

      תודה, גיל, על פוסט מתקתק ואביבי.

      סופשבוע נעים

       

        30/4/10 09:07:

      אתה צודק עמי,

      אבל זאת לדעת:

      בית ספר יכול להגדיר מספר אתרים בסביבתו הקרובה מאוד כתחנות למידה. למשל גן שעשועים, שדה בור, מרכז מסחרי וכו'.

      את הרשימה מעבירים לידיעת הקב"ט ברשות המקומי בתחילת שנה, ואז ניתן לצאת אליהם עם תלמידים ללא שום מגבלות ונספחים, רק על ידי הודעה לקב"ט מהבוקר להיום (חוזר מנכ"ל). 

        29/4/10 22:05:

      כן, כמה פשוט,,,

      היום להוציא טיול מראש פינה לעין זיתים צריך-

      אישור הורים-

      שני מאבטחים חמושים

      מע,ר אחד

      תאום עם חדר מצב

      מורה שמבינה ברשיונותיהם של הנהג ורכבו

      לזכור איזה ילד צריך לקבל ומתי את הכדורים שלו

      וביכלל למה זה נחוץ אם אפשר לשבת בכיתה וללמוד?

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין