מה היה בהם, ברוח שנות ה-70 שאני כל כך אוהב? רגע לפני האייטיז, ארבע השנים האחרונות של העשור, מ-76' ועד 79', הן המרתקות ביותר ולכן בחרתי להתרכז בהן. החלק הראשון תיאר את הרקע הפוליטי-חברתי-כלכלי, להלן מובא החלק השני: היפות לצד מיס עולם 76' רינה מור, עוד אחת שעשתה הסטוריה, כיכבו במדורי האופנה והרכילות נערות זוהר יפהפהיות כמו שרונה מארש אהובתו של אלכס גלעדי, חני פרי הרבה לפני הניתוחים, קרין דונסקי שהביאה שארם אירופאי מעודן , פנינה רוזנבלום, הבייב הציונית הראשונה, בעלת הבלונד והחזה השופע, וכמובן תמי בן עמי, הדוגמנית המקצוענית הראשונה בישראל. דוגמנית -העל הראשונה, דיווה, דראג קווין - איך שתרצו, שהופיעה בכל האירועים הנוצצים כשלצידה בן זוגה אולסי פרי, כדורסלנה שחום העור של מכבי תל אביב. עוד יפות של התקופה: ענת עצמון, חלי גולדנברג, מונה זילברשטיין, פינצ'י מור, עדנה לב, ירדנה ארזי, אופירה נבון, איריס דוידסקו, בתיה דיסנצ'יק. אופנה
לקראת סוף שנות ה-70 גדלה בהדרגה השפעתה של האופנה מחו"ל על תרבות הלבוש הישראלית - בעיקר על זו של הצעירים החילוניים. על הבגדים - שלל דוגמאות צבעים בעיקר גוונים של ירוק, כתום, לבן, קווים עיצוביים ואפליקציות מצועצעות. מכנסי הפדאלפון המתרחבים בקצה החלו אט אט להיעלם, וכך גם שמלות המקסי המקסימות. במחצית העשור החל יבוא הג'ינסים ה”משופשפים” המקוריים של Lee ושל Levi’s לארץ. לראשונה נעשתה גם הדוגמנית לגיבורת תקשורת – בעיקר בעיתוני הנשים "את" ו"לאישה" שהפכו את מדורי האופנה לפופולאריים במיוחד. השחקנית פארה פוסט, שהופיעה ב-76' בסדרה "המלאכים של צ'רלי", השפיעה על עיצוב התסרוקת של בנות ישראל, שגילו את הפן.
בילוי וחיי לילה
ב-'76 הכריז העיתון "העולם הזה" כי "תל אביב תתחיל להתעורר, ונחדש ימינו כקדם", וניבא כי הדיסקוטקים עומדים לקום מקברם. רפי שאולי, מלך חיי הלילה של תל אביב בסיקסטיז, שהקים בתחילת העשור מסעדות כמו "המסבאה", "סינגינג באמבו" (שהביאה את אופנת האוכל הסיני) ואת ההודית של ירמיהו, חזר לחיי הלילה והקים ב-77' דיסקוטק חדש בשם "המועדון", ברחוב יורדי הסירה בת"א פינת הירקון. היה זה מתחם מפואר שהשתרע על פני ארבע קומות, וכלל פיאנו-בר, מסעדה צרפתית ודיסקוטק. לראשונה מועדון אקסלוסיבי סגור לחברים, שאיכלס רק אנשי עסקים, בעלי הון, סלבריטאים, נשים יפות ובוהמיינים נבחרים שראו במקום מפגש חברתי. שנה וחצי אחר כך, שאולי היה בין מקימיו של מגזין חדש בשם "מוניטין" - מגזין כרומו מהודר בעריכתו של אדם ברוך, שהכיל תצלומי צבע בולטים וייבא ארצה את בשורת הניאו-ז'ורנליזם האמריקאי, סגנון כתיבה אישי-חוויתי. בערך מה שאנחנו עושים פה בבלוגים...
במקביל באותן שנים נכנס המטבח הסיני לישראל, והחלו להיפתח מסעדות סיניות. סגנון הבילוי של "אוכל מחוץ לבית" תפס תאוצה. השינוי בבתי הקפה בת"א היה לא רק כמותי אלה גם איכותי וסמלי,עם סגנון ואווירה יפיים, ששיקפו את מגמת הלעז והחיקוי שפשטה בארץ.
אדריכלות ועיצוב
השוני העמוק בסגנון החיים הביא איתו גם שוני בסגנון הבנייה והעיצוב. האופי המיוחד של אסתטיקה, המבוססת על גישה של צמצום ואפילו של עוני, פינה מקומו לאדריכלות של ראוותנות ועושר. בנייני וילות מפוארות, בנייני "בנה ביתך" בערי פיתוח (קטנים אך ראוותנים למדי) וכמו כן מבני ציבור ומסחר שנבנו לגובה, ביטאו את השוני בגישה של האדם לדימויו החיצוני. האדריכל האמריקאי פול רודולף השפיע רבות על אדריכלים בארץ של אותן שנים, שיצרו בהשראתו מבני בטון חשופים ומיוחדים, המאופיינים בצורות גיאומטריות זוויתית, מפלסים וחללים גדולים. מוזיאון ת"א נבנה ב-77', בית אסיה ב-79', וכך גם דיזינגוף סנטר נפתח ב-77' (הקניון הראשון אולי), וסימן את תחילת דעיכתו של רחוב דיזינגוף המיתולוגי של "כסית" ו"רוול". הצביון אמריקאי פשט בבתים רבים. הבתים צמודי הקרקע נבנו עם מטבחים רחבי ידיים, בהם המטבח מרווח במיוחד והינו חלק אינטגרלי מהסלון. השאיפה הייתה לשפר את איכות החיים וכן לרכוש סמל סטטוס מעמדי, דבר שלא דיבר עד אז כלל לאזרחים. העיצוב הושפע מסגנון אירופאי מערבי. מכשירי חשמל מודרניים החלו להיות משווקים לחנויות בסופרמרקטים וכן החל עידן המשקאות המשפחתיים והאריזות המשפחתיות. בתוך הבתים בלטו טפטים צבעונים (במיוחד של עצי קוקוס), שטיחים מקיר לקיר (איזו המצאה!), גופי תאורה חלליים בצורת מנורות גדולות וקפוסליות, הפלסטיק, שעדיין לא הומצא כלל בעשורים הקודמים, נראה בכל מקום, וגם ידידתו הפורמייקה, מי שעתידה לכסות את המטבח כולו בשנים הבאות, החלה להיות בשימוש. |