| נעים מאוד, דניאל. דניאל הוא ידיד שלי ללימודים מהלימודים. כן אני יודעת, כתבתי את המילה לימודים פעמיים. הכוונה היא שהוא ידיד שהכרתי בלימודים וגם אנחנו לומדים הרבה למבחנים ועושים עבודות ביחד. היופי בלמידה איתו שהיא גם מהנה וגם מועילה, כפי שהוכיח הניסיון עד כה. אני גם ממש נהנית איתו ומצחיק לי וכיף, וגם אנחנו מגיעים להישגים לא רעים ומסתדרים טוב ביחד. וכמובן, כצפוי, לא פה נגמר הסיפור. דניאל בנוסף גם בחור מוכשר, מצחיק, עמוק ואינטליגנט ואף נראה לא רע. ויותר מזה, הוא אפילו די פלרטטן. ומסתבר שהוא די טוב בלהיות פלרטטן, כי הוא פועל בערך בקצב של דייט חדש לשבוע (בטוענה שהוא מחפש מישהי שסוף סוף תמצא חן בעיניו כי הוא רוצה חברה). והפלא ופלא, הפלירטוט שלו עובד גם עליי. וכנראה שלא סתם. אמנם הוא לא איזה עוז זהבי, אבל היופי בפלירטוט שלו הוא שהוא לא סליזי, אלא טבעי כזה. בכל מקרה, בערך מאז שאנחנו מכירים ריחף לי שם איזה סימן שאלה תוהה לגביו, שהולך ומתחזק עקב בילוי של זמן רב יחסית יחדיו לאחרונה. לקח לי זמן להודות בזה או להגיע למסקנה הזו אבל אני בהחלט רואה בו פוטנציאל לקשר כי יש בו הרבה דברים שאני מחפשת. נכון, לא חסרים לו פגמים. הוא קצת מעופף, נירוטי ונוטה לפלצנות ולקשקשנות יתר לפעמים, אבל בגדול בהחלט פוטנציאל לא רע.איך שאני רואה את זה, יכול להיות לנו ממש כיף ביחד. כמובן שגם ההתנהגות שלו היא גורם די משמעותי בהרגשה הזאת שלי.הוא מחמיא לי הרבה, מפנק אותי, מבשל לי, מחבק אותי וכו'. לאחרונה, ככל שאני מבלה איתו יותר זמן, ככה אני יותר מרגישה שאני רוצה לנסות. ולא, לא לנסות לשכב איתו. לנסות להיכנס איתו לזוגיות. להלן, תסמונת ה"ידיד הבעייתי". בכל מקרה, ברור לי ב-99% ודאות שהמתח באוויר הוא דו כיווני. אבל, מה לעשות שהאחוז האחד הנותר הוא משמעותי יותר מכל האחרים.. וכאן מתחילה הסאגה. שלב האי-ודאות והניסיון להבין כל משפט, הברה, תנועה, טלפון, הודעה,חיבוק, מגע, מחמאה, כרמז או כסימן. ומשום מה דווקא בסיטואציות המוזרות האלו קורות בוזמנית 2 תופעות הפוכות אחת לשנייה: מצד אחד- יש נטייה לפרש כל דבר שהוא אומר כסימן לכך שגם הוא רוצה, אפילו אם האמירה היא ידידותית נטו. הרי קשה שלא. גם כי רוצים לחשוב שזה באמת ככה,וגם- אין מה לעשות. כשגבר מחמיא, מתחיל לעשות קצת מסאז', מחבק, ובאופן כללי כיף איתו, אז אוטומטית כל דבר ייראה ככה. מצד שני- יש תמיד נטייה ברגע שאנחנו מעוניינים במישהו, מעין להעצים אותו לעומתנו. תמיד מתחילות לצוץ מחשבות של חוסר ביטחון כגון "הוא בטוח לא ירצה" "אבל הוא שחקן כזה" "אבל היא כוסית כזאת" "אבל היא יוצאת רק עם חתיכים". מה גם, שהפחד מכוויה במקרים האלה הוא משמעותית יותר גדול מסתם מישהו שיזרוק אותך אחרי איזה דייט. והרבה פעמים, הידידויות האלה נגמרות בבכי. גם אני כבר נכוויתי בעבר מכמה ידידים כאלה שהתחלתי להרגיש אליהם,הייתי בטוחה שזה הכי מתאים בעולם, וזה נגמר באיזו שיחת וידוי בה הם ניפצו לי את האשליה. והכי קשה, שזה כל המכות ביחד בו זמנית. זה גם לאבד ידיד, שלפעמים הוא גם חלק מהחברה' או מחיי היומיום, גם לקבל מכה חזקה לאגו, גם לקבל מכה חזקה ללב, ובמקרה שלי זה גם לראות אותו אחר כך כל יום וגם לפגוע בלימודים שלנו ביחד. ביום ראשון יש לנו בוחן במקצוע זוועתי כך שאנחנו לומדים עכשיו ביחד במשך 3 ימים ברציפות.
היום היה הראשון מביניהם ויש עכשיו עוד יומיים בפתח. היום כבר הרגשתי שאני על סף לנשק אותו. בכל מקרה..מה שלא יהיה, העניין קרוב לפיצוץ לפחות מצדי. ובינתיים, אני רק מושכת ומחכה לרגע מתאים. כנראה שבסופש הזה לא יקרה כלום כי אין כל כך זמן, אבל המשך בהחלט יבוא.. סופש נעים לכולם!
|