השנאה 2 ■ מיא עשת

לצפייה במסך מלא

השנאה 2 ■ מיא עשת

‎64

בריאות ומדע

172 תגובות יום שישי , 30/4/10, 09:52

מורה פאריזאית לוקחת תלמידים מופרעים בני ערובה כדי ללמד אותם מחזה של מולייר ■ בקרוב אצלנו?

מורה שמלמדת את תלמידיה מחזה של מולייר באיומי אקדח היא לא סצינה שכיחה, לא במציאות ואפילו לא בקולנוע, אבל חכו... תנו לנו עוד קצת זמן. הסרט יום החצאית (La journee de la jupe) אמנם מתרחש בצרפת, באחת משכונות המהגרים של פאריז, אבל איכשהו, לנוכח האלימות הגואה בחברה הישראלית ובייחוד בקרב הילדים והנוער, הקיטוב החברתי, הניכור של הפריפריה מהמרכז, תת התרבויות שמטפחות את נבדלותן, כמובן הסכסוך היהודי-ערבי, הניכור של ערביי ישראל (אני כבר לא מדברת על הפלשתינים), גורמים לכך שלצופים הישראליים בסרט יש יותר משניים-שלושה רגעים של הזדהות במהלכו.

אז מי את, סוניה ברז'רק? מורה לספרות צרפתית, שמלמדת בבית ספר ציבורי - בעוד שבצרפת היום, כל מי שיש לו קצת אמצעים שולח את ילדיו לבית ספר פרטי - כי על הציבוריים השתלטו הערבים - האלג'יראים, הטוניסאים, המרוקאים - וגם האפריקאים, המלוכסנים, בליל מטורף ונחשל, שנאחז בנחשלותו כאילו היא איזו מדליה. "ההורים שלכם עזבו את בתיהם ובאו לכאן כדי להעניק להם סיכוי לעתיד טוב יותר", אומרת להם המורה, "ומה אתם עושים עם זה?". הם דווקא עושים הרבה: עושים סמים, פשעים ועבירות קלות, אלימות, כבושה ומתפרצת, ועל הכל מכסה איזה ממבו-ג'מבו דתי שנועד לסתום את הפה לכל מי שמעבירים ביקורת על 'העדה' המוסלמית. ישר פותחים לו ת'קוראן ומצטטים איזה פסוק שלא קשור לסבתא של גיסתו של התחת של הנושא המדובר. אבל הקוראן זה השוס, זה הכבוד של העדה. בכלל, הכבוד זה העניין שם. כבוד המשפחה, כבוד האשה. זה שאין השכלה ואין פרנסה והאבטלה והפשע גואים - אלה עובדות משניות. העיקר הם הדת והכבוד. מה שנקרא, פושעים עם כבוד.

ובואו לא נשכח שמדובר בצרפת, שהמהפכה שלה הביאה לעולם את מושג האזרח, שהיתה הראשונה שהפרידה את הדת מהמדינה והגדירה את אמונתו של אדם עניין פרטי השייך לד' אמות ובכך ביטלה באחת את כוחה ואת עוצמתה האדירה ורבת השנים של הכנסייה הקתולית. המדינה שקבעה שמושג האזרח מקפל בתוכו לא רק חובות כלפי השליט, אלא גם חובות של המדינה כלפי הפרט. מדינה שקבעה כי כל אזרחיה יהיו שווים זה לזה ללא הבדל דת, אמונה ומוצא. מדינה שקבעה שכל מוסדות הציבור שלה יהיו ניטרליים מבחינה דתית, כולל מערכת החינוך, וכי ישררו בהם עקרונות רציונליים, מדעיים, של שכל ישר. היום צרפת משלמת על החטא הקדמון שלה, היוהרה הקולוניאליסטית, העיניים הגדולות, תאוות הכיבוש. העמים שבהם ביקשה לשלוט לא גדלו על ז'אן ז'אק רוסו ועל מונטסקייה. הם פרימיטיביים, פרדון מיי פרנץ', הם מדוכאים, והם נבערים. והדת? - הדת תמיד טיפחה בערות. קראו את 'שם הוורד' של אומברטו אקו.

אז יום אחד נמאס למאדאם ברז'רק מחבורת הבהמות הגסות, המכות והמקללות, והיא לוקחת אותם בני ערובה כדי שתוכל להעביר שיעור. על הפרק: 'גם הוא באצילים' (Le Bourgeois gentilhomme) של מולייר - שזה מצחיק וסמלי, כי כל הפארסה הזאת היא על פשוט-עם ששואף להשתדרג לאצולה, ועל בתו שעובדת עליו וארוסה מתחפש לנסיך טורקי ודובר ג'יבריש טורקי. כלומר יש כאן איזו הכנסה קטנה (ורמיזה לערבים, לדעתי), כמה קשה להיות מי שאתה לא. בינתיים כמובן היחידה ללוחמה בטרור מקיפה את הבצפר, שרת הפנים נכנסת לפעולה, שואלים את המורה מהן דרישותיה (השם, 'יום החצאית', קשור לזה), התקשורת נערכת מחוץ לבניין, בקיצור - שמח.

גם הוא באצילים, עאלק

ז'אן פול לילינפלד, 47, במאי הסרט (יהודי, וכמובן הערבים בסרט גם אנטישמים), היה מועמד לפרס הסזאר על התסריט, הבימוי והסרט הטוב ביותר, אבל את הסזאר היחיד קטפה הכוכבת, איזבל אדג'אני בת ה-54, שזה סרטה הראשון מזה שש שנים. הצפייה בסרט היא חוויה מטלטלת - לא מעט בזכותה - חוויה, שהוכיחה לי שוב את כוחה של האמנות לתמצת את מרכיבי המציאות לכדי אמירה אחת, משכנעת וסוחפת.

הסרט הזה הזכיר לי את סרטו הדחוס בשחור-לבן של מתייה קאסוביץ' מ-1995, השנאה (La Haine),

על שלושה חברים משכונת עוני בפאריז - ערבי, יהודי ואפריקאי, שבורחים מהמשטרה, שגם הוא מתרחש במשך יממה בלבד וגם בו מככב אקדח שנמצא במקום שהוא לא צריך להיות. גם הסרט ההוא זרק בפני החברה הצרפתית את בעיית המהגרים ואת החפיפה הבלתי נסבלת בין המוצא האתני לבין חוסר ההשכלה, העוני והפשע, וכמובן - השנאה, וגם הוא זכה בפרסים: שלושה פרסי סזאר ופרס הבמאי בפסטיבל קאן, אבל כנראה שקולנוע לא יכול לשנות הרבה, והמצב מאז רק החריף. מצד שלישי, לצופים, בכל הסרטים האלה, יש הרגשה של נבואה שאו-טו-טו הולכת להגשים את עצמה גם כאן, בישראל.

■ ■ ■

השבוע הלכתי לשחק בגן העצמאות עם אחי מיקי ועם הכלבים לילו ואנזו. לילו היא הפיטבולית של אחי, מאולפת למשעי ומאמי של כלבה, ואנזו הוא הפיטבול החבר שלה, בחור שרמנט שמבין רק פקודות בצרפתית. כשהתחלנו לזרוק להם כדור, הגיחה כלבה זרה וחטפה את הכדור. בעליה, גבר צעיר ועצל, ששיזף בשמש את גופו הרופס (סליחה), לא זז. הוא ניסה לקרוא לה, אבל היא לא היתה מאולפת ולא באה. פניו של אחי, מאמן האגרוף הנודע, האדימו. אחרי חמש דקות של ניסיונות עקרים הוא פצח בנאום. הנה הוא, כלשונו:

"החברה הישראלית התמלאה בשילוש הקדוש - אגוצנטריות, גסות רוח ואלימות. את שלושת המאפיינים האלה תמצאי היום כמעט אצל כולם. אנשים נוסעים באופנועים על מדרכות באין כניסה, דוחפים בתור בכל מקום, וכמובן מדברים בטלפון בקולנוע. וזה קרב אבוד. ברגע שהערת לבנאדם על ההתנהגות שלו - ונניח שהוא יפסיק - שזה התסריט הכי טוב, יש רק דרגות של הפסד מבחינתך, אין כבר לנצח במלחמה הזאת. אומרים לי: אתה שונא אנשים, אבל זה לא נכון. אני לא מת על בני אדם כי הם זבלים.

מיקי ניומן

"ההתנהגות האהובה עליי בתל אביב היא שמירת חניה. אני חוזר מהעבודה בעשר בלילה, רוצה לחנות - עומדת פצלוחה ושומרת חניה - it's a battlefield! - עושה סיבוב - היא עדיין שם. עוד סיבוב - עדיין שם. מאיפה בא הבחור? מחיפה? אני חונה - עליה. צועקת עליי: זה לא חוקי! אומר לה: תתקשרי למשטרה. אומרת לי: תתקשר אתה. מתקשר. השוטר מדקלם לי: 'בכל תוקף אדוני, אסור לשמור חניה!' מפנה אליה את הנייד. אומרת לי: שתהיה בריא! נותנת בי מבט כאילו הוצאתי אוכל מהפה של הבן שלה.

"הישראלי הממוצע הוא הבנאדם הכי קומבינטור בעולם. כל מערכת שקיימת, הוא ינסה לזיין אותה. מצד שני, דברים שמגיעים לו, אף אחד לא ישים לב שהוא בכלל לא מקבל. הפעם היחידה שישראלי עומד מול ההתנהגות שלו וקולט איזה ערס הוא, זה כשהוא חי תקופה בחו"ל והוא פתאום רואה ששם מתייחסים אל הישראלים כמו אל מטורפים. חברה שלי למשל למדה בארה"ב בקורס יועצי מס. כשהמרצה הסביר על התקנות, היא הפסיקה אותו, ואמרה: 'שים לב, אם נעשה ככה וככה, נוכל להרוויח ככה וככה'. המרצה לא הגיב, והמשיך להסביר. עוד פעם - היא הפסיקה אותו והציעה עוד איזו קומבינה. לא הגיב. בפעם השלישית הוא הפסיק את השיעור ואמר לה: Galit, we study here how to obey the law, not how to break it".

לכו, לכו לראות את הסרט. שיעור לא קל, אבל שיעור. ■

דרג את התוכן:

תגובות (171)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

שמש וים

21/6/10 08:50:

פוסט מאוד מעניין.

חן הקוקייה

\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"ז'אן ז'אק רוסו

פוסטים אחרונים

ארכיון