אני אוהבת להסתכל להם על הרגליים. אני לא רואה ראש או ידיים. רק רגליים והכי, נעליים. מהנעליים אני מנחשת בדיוק לאן כל אחד הולך. הספסל בתחנה מלא ואני נדחקת בין זקן שילדי ומנוקד לאישה צבעונית שמזמזמת לעצמה את מנגינה שאני כמעט מכירה.

זוג נעלי עור חומות וישנות חוצה לי את העיניים. אלו נעליים שהולכות כל יום לאותו מקום. בטח לא איש צעיר. אולי פקיד בדואר. אם אני אהיה כאן מחר באותה שעה, הזוג הזה יהיה פה. אני בטוחה. החריקה שלהן מושלמת ואני מזמינה אותן לבוא גם מחר.

זו הנסיעה הראשונה שלי לבד באוטובוס. יש לי מטבעות ביד והן קצת לחות. הרגליים שלי לא מגיעות עד הרצפה וזה קצת מדאיג אותי. אולי כדאי לי לעמוד.

זוג נעלי עקב אדומות מטופפות מולי ואני נשארת לשבת. הן לא ממהרות. הקצב שלהן מושלם. הנקישה נעימה לי ונותנת קצב לעולם. היא בטח יפה והזמן הוא שלה ויש לה מקום נחמד ללכת אליו. השיער שלה יהיה בהיר אם אני אביט מעלה ויהיה לה תיק קטן. היא לא צריכה לקחת הרבה. העולם נותן לה את מה שחסר.

הנעליים שלי צועדות באוויר שביני ובין המדרכה. כמה זמן יש לי עד לרצפה? עוד שנה? שנתיים? איזה נעליים יהיו לי אז? לזקן המנוקד יש סנדלים מצחיקים שבסופם ציצית של גרב. לצבעונית יש כפכפים והבהונות שלה צבועות סגול. זה יפה. אני מסתכלת על חוסר הסבלנות שלהן. עולות ויורדות, מלטפות זו את זו. סגול יישאר אצלי בראש צבע בכלל לא סבלני. היא רוצה כבר להגיע. רואים לה ברגליים.

לי יש נעלי התעמלות צהובות עם פסים כחולים. משופשפות והשרוכים כבר אפורים. הן נוחות אבל אני לא אוהבת. לא אוהבת נעליים בכלל. אני אוהבת יחפה. אבל אי אפשר להיכנס יחפה לספריה או לקונסרבטוריון. אני חייבת לבחור נעליים ליום שאני אהיה גדולה כדי שהרגליים שלי יהיו שמחות וייקחו אותי למקומות טובים.

גלית אוהבת נעליים. ורודות ומצחיקות. היא לובשת אותן גם בבית. גם כשמשחקים. היא קופצת איתם מול כל הבנים כאילו שהן נעלי גברת כי כולם מסתכלים. קוראים לה לבוא לכאן או לכאן והנעליים לוקחות אותה לשם ולשם.

הנעליים שלהם רודפות אחרי שלה וכשכולם נופלים איתה לדשא כבר קשה לדעת איזו נעל היא מי.

הבהונות שלה סודיים וכולם רוצים לדעת. הבהונות שלי בחוץ ויש קצת בוץ מתחת לציפורן הקטנה. פעם היינו כולנו מנדנדים רגליים מעל החומה הגבוהה.

עכשיו נעליים רודפות אחרי נעליים. בייחוד אם מגיעות נעליים חדשות.

יום אחד אני אצטרך לבחור נעליים. אבל היום הדשא נעים והחול בדרך לבית של רז רך ונעים. רז שונא נעליים ואוהב אותי. הנעליים של גלית מצחיקות אותו. הוא מדגדג רק את שלי.

כשהוא יהיה גדול אני אתן לו הכל רק לא נעליים בצבע סגול ואולי הוא ייקח אותי שק קמח עד התחנה כי בטח גם אז אני אהיה יחפה.