ימימה אביטל מורתי אומרת :

"לב שחוזר לכוחו,לא נפגע בקלות,מבין לב אחר, שנושא גם הוא עומס מילדות. מבין את אותו לב ,את הנפש הנאבקת להתקיים".

אתמול בערב, תלמידותי בקשו שנדבר בנושא:" בגידות במערכת זוגית".

כששבתי הביתה ,ביתי צפתה בתוכנית על בגידות.

כנראה שהנושא חם ...

..אז... 

הגדרה :בגידה – מעילה,הפרה חמורה של אמון.

מסתכלת השורש ב,ג,ד...

ובעצם מה שנשכח הוא הא' שלפניהם ,שהוא הראשית .

הא' ביחסים ראשית עם עצמי ,אחר עם אחרים.

הא' של אמת, אמון, אמונה, אלוהים, אהבה...

כי ביחסים שהם א'א' אין ב,ג,ד. 

ובכל זאת  מאין מגיעה הבגידה?

מהו המקום שמדיח אדם, לבגוד

בעצמו

ביושרו

באמינותו

בנאמנותו

בשלוותו

 בשמחתו

למעול באמון בת זוגו?

 תחושת החסר.

כשאני מזדהה ,עם הבגד, המלבוש(ראה פוסט קודם מלבושים)

 שוכחת את נשמתי וכוונתה בעולם,

אז אני,חווה חסר.

מנסה למלא את תחושת החסר בנשמתי, במזון של חומר...

והיא הרי ניזונה ,מרוח. 

כשמרגישה חסרה ומדמיינת שיכולה למלא את החסר מבחוץ,מחפשת מקורות מילוי.

אחת מהן ,ההתרגשות מפירות אסורים.

תחושת החסר בנשמתנו ,תתמלא ,ממקור של רוח, כל נסיון להזין אותה בגשמי, ינחל מפח נפש.

(כמו שכל מכונית שנזין אותה בקש,תסרב לנוע.) 

כש"נבגדת" זוכרת שה"בוגד" ראשית בוגד בעצמו בנשמתו.

הבגידה אינה בשבילי,בגללי,בגלל חסרונותי או מי שאני.

התנהגותו נובעת מתחושת החסר שבו, הקשורה לרישומים הרשומים בו. 

כשרואה את ההתרחשות מתוך התחזקות(לב שחוזר לכוחו),

מתוך הבנתי שנשמתו נפרדת מנשמתי,

תיקונו נפרד מתיקוני.

ז.א נמצאת בתפיסה רחבה של ההתרחשות,

אז,יכולה לבחור בפעולה שמדוייקת לקיומי,מתוך הבנה.

ולא להיות בתגובה מתוך פגיעות.