עתודות רצוננו
וַעַד הַפְּעוּלָה דּוֹרֵשׁ לְהַבִּיעַ עֶמְדָה בְּרוּרָה עַל דַעַת הַמָּקוֹם וְהַזְּמָן. וַעַד הַפְּעוּלָה דּוֹאֵג לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְכֶם.
הֲרֵי רְצוֹנֵנוּ, כְּבוֹדוֹ, יָדוּעַ וּמְתוֹעָד: פַּרְלָמֶנְטָרִים חָקְקוּ, שׁוֹפְטִים דִּקְדְּקוּ לְמַהּ זֶה נוֹעָד. עַל דַעַת הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן יָצַא לָאוֹר גִּלּוּי דַעַת וַכְּחָנִי מַשֶּׁהוּ, יֵש אוֹמְרִים קוֹנְטְרוֹבֶרְסַלִי, לֹא מִתְפַּשֵּׁר אֲבָל רְחַב אֳפָקִים - מִטְרִיַּת הִתָּכְנֻיּוֹת נִפְרֶשֶּׂת לִבְחִירָתֵנוּ עַל פִּי רְצוֹנֵנוּ.
דָּא עָקָא, שׁוּבַל מוּעָקָה נִשְׂרָךְ מֵאֲחוֹרֵי הַגִּלּוּי, וְהוּא לֹא זְנַב לְטָאָה מוֹדוּלָרִי, הוּא זְנַב שָׁבִיט רָתוּם, חוֹצֶה תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵיהַּ בַּמְּרוֹמִים, סוֹבֵב אוֹתָנוּ דְּמָמָה שְׁבָבֵי אֲבָנִים שְׁחוֹרוֹת נִקְרָעִים מִמֶּנּוּ וְקוֹרְעִים מַכְתֵּשִׁים בַּאֲדָמָה
מְשֻׁתָּקִים – הַמַּחֲזֶה. כַּך בַּקֻנְטְרֵס. וְאֵד זָהִיר שַׁבְרִירִי עוֹבֵר בַּגַּרְגֵּרִים הַחוֹל זָהָב, כְּתַפּוּחַ בְּיַד אַפְרוֹדִיטָה הוּא מַכְרִיעַ מִי לְקַרְקָעִית הַאֲגָן וּמִי יַמְרִיא, מִי יֹאהַב כָּל כַּךְ, בְּגַעֲגוּעִים אַסְטְמַטִיִּים, בְּעֵינַיִּים כַּלָּהּ וְחַתָּן, בִּרְעַדָּהּ, וּמִי יֵאֲהֵב עַד כְּלוֹת וְלֹא יֵדַע. תַּלְתַּל הַזְּמָן נִפְרַע וַאֲנִיצָיו פּוֹרְחִים בְּכָל רוּחוֹת בֻּבָּה שֶׁל סְמַרְטוּטִים אֵם וַאֲחוֹת פּוֹרֶשֶׂת זְרוֹעוֹתֵיהַ. יַחְדָּיו בְּאַחְוַת הַלֵּב הַנִּבְנֶה מִשְּׁבָרָיו אֲנַחְנוּ בּוֹכִים מְיַלֵּל עִמָּנוּ נוֹף מוֹלֶדֶּת וְגַם מִצְטָרְפִים תּוֹלְדוֹת שְׁלֹא עָצְרוּ בִּשְּׁכוֹל.
לְהָבִים בְּסִחְרוּר מְדֻיָּק וּמָדוּד סוֹבְבִים סְבִיב צִירָם הַרְחֵק מִשָּׁם, לִבָּתָם מַגִּירָהּ גְּרִיז בִּסְמִיכוּת רְאוּיָהּ בּוֹנָהּ שִׁכְבַת שׁוּמָן עַל הַגּוּף, גּוֹלֶשֶׁת עִם הַנְּסִיבּוֹת, יוֹרֶדֶת אֶל הַכְּנָפַיִּם וְשָׁם נִקְרֶשֶׁת, לִפְנֵי אֲזוֹר הַנּוֹחוּת הַחַם שֶׁל הַמָּנוֹעַ. עַל דַעַת הַמָּקוֹם וְהַזְּמָן, אֶת זֶה לֹא נִתַּן לִמְנוֹעַ.
עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְהַזְּמָן עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְהַזְּמָן עַל דַּעַת מִנְיָן הַשָּׁעוֹת וְהַקִּילוֹמֶטְרָז', מִתְלַקֶּקֶת לְשׁוֹן הַמֹּאזְנַיִּם בְּצַדִּיקוּת, דֶּלֶּק לְגַלְגְּלֵי הַמַּהְפֵּכָהּ אֵין כָּאן, אֲבָל בּוֹשֶׂם לְשֵרוּת הַבְדָלָהּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל אֶפְשָׁר בְּקַלּוּת לְמַצּוֹת. סִכּוּם בֵּינַיִּם:
בַּנְק הַדָּם, בַּנְק הַזֶּרַע וְהַבַּנְק הַלְּאֻמִּי יַחְזִיקוּ בַּעֲתוּדוֹת רְצוֹנֵנוּ. רְבָב לֹא יִדְבַּק בְּשִׁרְיוֹנָם הֶחָלָק. רַק תּוֹכְנִים מְחוּרְפָנִים יַעַמְדוּ וּפְנֵיהֵם לַשָּׁמַיִּם, בּוֹהִים בְּצִפִּיָּה לְזִקּוּקִין דִי-נוּר, רִבְבוֹת פֵּרוּרֵי אֵשׁ-סַסְגוֹן קָרָה שֶׁמְּצַיְּנִים בָּעוֹלָם חֲגִיגָה. הֲרֵי רַק כַּך נוּכַל לַדַּעַת שֶׁסוֹף סוֹף טֵהַרְנוּ אֶת גֵיא הַהֲרֵגָה.
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 15 באפריל 2010 |
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כהרגלך יקירה.
כתבת נפלא.
שבת שלום מלאה בחיוכים ואהבה!
מונולוג רטורי וחד לשון.
לקריאתי, התרסה נגד סטריאוטיפ העדר והשאיפה להשביע את רצונו של הקהל הרחב, התרסה נגד גונבי הדעת.
תודה,
לולה
שושי יקרה..
שיר יפיפה עם מסר.
תודה לשיתוף. אהבתי.
*
איזו כתיבה מרהיבה שושי.
כתיבה חכמה ועמוקה.
בְּלִילה משובחת של מחאה,רגשות שבירים
ומציאויות עגומות , ובעיקר גודש מעולה של
צירופי לשון טובים ומרגשים שהם עיקר
העיקרים, בעיניי.
ובתוך כל זה שוכב לו ה"וּמִי יֵאֲהֵב עַד כְּלוֹת וְלֹא יֵדַע".
תודה !
שיר מורכב לעיכול
מה שבטוח אקטואלי
ועשיר כמו כל הבנקים
בישראל
שושי יקרה
גם אם לא בדיוק הבנתי הכל, הרי שצלילי המלים, העברית הכל-כך יפה, פשוט משמחים את הלב.
שבוע טוב
שישו איזה תיאור מדהים
על מציאות של החיים!
איזו כתיבה משובחת ומתאתר את עולמינו
שאנו האנשים הקטנים בעולם זה חיים
עם כל הכאב שבדבר יש אישה כמוך
היודעת לכתוב על כל המצבים של החיים
תודה לך שושי
שבוע מבורך לכולנו.
יפה וכואב ומיוחד מאין כמוהו.
אהבתי את הזעם הקדוש
את דימויי המכונה האימתנית הטורפת
כוכבת
הֲרֵי רַק כַּך נוּכַל לַדַּעַת שֶׁסוֹף סוֹף טֵהַרְנוּ אֶת גֵיא הַהֲרֵגָה.
ואווווו,
שושי יקרה ,
קראתי פעמיים ואני נפעמת מהיכולת שלך לתאר
את המציאות הקשה בה אנו חיים,
נפלא!
חיבוק לשבוע נהדר
שלך,גרטה*
תוכחה בשופרותייך עד כלות.
כתיבה ייחודית!
היי חומד
בשניה שאני מקבלת דמי כיס מקפה
אני ששה Delighted לפזרו
*
בַּנְק הַדָּם, בַּנְק הַזֶּרַע וְהַבַּנְק הַלְּאֻמִּי יַחְזִיקוּ בַּעֲתוּדוֹת רְצוֹנֵנוּ.
רְבָב לֹא יִדְבַּק בְּשִׁרְיוֹנָם הֶחָלָק. רַק תּוֹכְנִים מְחוּרְפָנִים יַעַמְדוּ
וּפְנֵיהֵם לַשָּׁמַיִּם, בּוֹהִים בְּצִפִּיָּה לְזִקּוּקִין דִי-נוּר,
רִבְבוֹת פֵּרוּרֵי אֵשׁ-סַסְגוֹן קָרָה שֶׁמְּצַיְּנִים בָּעוֹלָם חֲגִיגָה.
הֲרֵי רַק כַּך נוּכַל לַדַּעַת שֶׁסוֹף סוֹף טֵהַרְנוּ אֶת גֵיא הַהֲרֵגָה
שיר מחאה אקטואלי על המתרחש בחברה שלנו. הון ושלטון, סחר בבני אדם, בנק הדם שאינו משמש כבנק המציל חיים, גם בו יש מנות נגועות באיידס, במקום להקים מעבדת בנק דם עוברי להצלת חיי ילדים במחלות סופניות מתעסקים בחומריות השיר מבטא זאת מצויין. הכבישים הפכו לגיא ההריגה. לא יודעת אם טהרנו את גיא ההריגה, הגיא קיים תדיר כל יום שעה שעה*
שוש !
קראתי .
שושי היקרה
שיר מורכב
יֵאֲהֵב עַד כְּלוֹת וְלֹא יֵדַע.
ואני מתחברת לזה!!
שושי יקרה
כתיבתך מיוחדת במינה
הדרך שלך בהעברת המסר
כוכב לכוכבת...
וועד הפעולה יוצא בקול גדול ונורא ונכון*
חזק!
שיר מחאה חזק מאד וכתוב לעילא.
יכולתי לשמוע את הקצב האסרטיבי של הקלדת המילים.
השורה הזו, כמו עוד כמוה, חזקה מאד-
מְיַלֵּל עִמָּנוּ נוֹף מוֹלֶדֶּת וְגַם מִצְטָרְפִים תּוֹלְדוֹת שְׁלֹא עָצְרוּ בִּשְּׁכוֹל.
אוהבת מאד את השיר הזה.
מומלץ בחום.
שושי,
שיר חזק ונוקב.
על מציאות ישראלית שקשה לשנותה. כתיבה יפה.
איזה יופי חברה יקרה. כל כך מעורר מחשבה
במיוחד השורות האלה תפסו אותי
מִי לְקַרְקָעִית הַאֲגָן וּמִי יַמְרִיא, מִי יֹאהַב
כָּל כַּךְ, בְּגַעֲגוּעִים אַסְטְמַטִיִּים, בְּעֵינַיִּים כַּלָּהּ וְחַתָּן, בִּרְעַדָּהּ,
וּמִי יֵאֲהֵב עַד כְּלוֹת וְלֹא יֵדַע.
אחד השירים העשירים שלך.
נושא הנדון על המדוכה,
פותח אצלך קשת רחבה של הקשים
ודמיונך מערים פלחי אבן חסרים בבנין הגבוה הזה
כהנה וכהנה
המשלים את הנדרש
*אזלו הזהובים ליום זה
קֻנְטְרֵס
תודה
לאה
בַּנְק הַדָּם, בַּנְק הַזֶּרַע וְהַבַּנְק הַלְּאֻמִּי יַחְזִיקוּ בַּעֲתוּדוֹת רְצוֹנֵנוּ
מדוייק לחלוטין! פוזית* (אשמח לביקורך גם)
בַּנְק הַדָּם, בַּנְק הַזֶּרַע וְהַבַּנְק הַלְּאֻמִּי יַחְזִיקוּ בַּעֲתוּדוֹת רְצוֹנֵנוּ.
רְבָב לֹא יִדְבַּק בְּשִׁרְיוֹנָם הֶחָלָק. רַק תּוֹכְנִים מְחוּרְפָנִים יַעַמְדוּ
וּפְנֵיהֵם לַשָּׁמַיִּם, בּוֹהִים בְּצִפִּיָּה לְזִקּוּקִין דִי-נוּר,
רִבְבוֹת פֵּרוּרֵי אֵשׁ-סַסְגוֹן קָרָה שֶׁמְּצַיְּנִים בָּעוֹלָם חֲגִיגָה.
הֲרֵי רַק כַּך נוּכַל לַדַּעַת שֶׁסוֹף סוֹף טֵהַרְנוּ אֶת גֵיא הַהֲרֵגָה.
התחברתי אל הנושאים העולים מהשיר. הכתיבה שלך מיוחדת שושי. אשוב. שבת שלום.
מחוזות מפחדים. הצצה לדיונים שאני לא רוצה לשמוע.
ואת צינור להכול.
את זה צריכה לבלוע כל פעם במנות קטנות קטנות
בתחושה שעוד לא אמרת הכל.......
מירה
שושי יקרה,
תוכן קשה ונוקב.
אך זו המציאות...
כתיבתך משובחת..
שבת טובה !
סאלינה
שושי.
עתודות היא מילה מן העבר שזמנה עבר
גיא ההריגה יישמר לנצח כאתר תיירות לגזירת קופון.
צר לי אך זאת המציאות העגומה? העקומה?
בא אנו חיים.
שבת נפלאה
שוקי
שיר עם מסר אקטואלי בו
והכתיבה כתמיד משובחת
שבת נעימה
זהבית