Jaya The Cat
פוסטים אחרונים
- זהו שיר פרידה #2 16/10/10
- זה שיר פרידה #1 9/10/10
- ויוה נתנייה! 19/6/10
- הופ הופ טרללה? 23/5/10
- שלח מוזתך על פני המים... 14/5/10
- הג'ננה של ג'איה-חלק א' 1/5/10
ארכיון
הג'ננה של ג'איה-חלק א'
כל מי שמכיר אותי, יוכל להעיד שאני נמנית בין הטיפוסים הרגועים, דואגת לשמור על מצב רוח חיובי ומרומם, לא נוטה להיעלב מזוטות ובעיקר, מעט מאוד דברים יכולים לעצבן אותי. מאחר וגם אני נמנית מזן "בני האדם", אשר מגרעות רבות לו, גם לי יש כמה כפתורים אשר לחיצה עליהם גורמת לי לצאת משלוותי ומכלי וגורמת לי לרשוף ולהעלות את דופק ליבי בצורה שאינה בריאה. ולהלן מקבץ קטן של גורמי הג'ננות: אנשים שלא נעים להם: זהו תת גזע של בני האדם, אשר מסיבות שאינן ברורות מתעורר בהם הצורך לבצע שימוש יתר במילות נימוסים כגון "סליחה" "בבקשה" "תודה" "אם לא קשה לך" "אם לא אכפת לך" ועוד. מקור הבעיה של אנשים אלו כנראה טמונה בילדותם, אשר עיצבה את אישיותם כילדי כאפות חסרי ביטחון,וגרמה להם לגדול להיות אנשי כאפות חסרי ביטחון. משום מה אנשים אלו בטוחים שהם משוללי זכויות בעולם וכל דבר שהם מבקשים או שזולתם עושה למענם הוא בגדר פריווילגיית על! על פניו נשמע כמו תכונה שכל אדם בעל דרך ארץ צריך לאמץ לעצמו, בפועל, אם כולנו היינו כאלו, היה לוקח לנו פי 5 בזמן לסיים משפט. אנשים אלו נוטים לבצע שימוש מוגזם עד בלתי נסבל בתדירות השימוש במילים שנרשמו מעלה ולהתיש את חבריהם, האנשים הנורמאלים. ולהלן דוגמא: "סליחה טלי, את יכולה בבקשה, אם לא קשה לך, רק אם זו לא טרחה עבורך ורק אם זה לא מפריע לך, זה פשוט ממש טיפ טיפה, קצת קצת, לא כל כך נוח לי, להוציא את הסכין שתקעת לי כרגע בלב?תודה, אני ממש מעריכה את זה, באמת לא היית צריכה, סליחה שביקשתי ממך לעשות את זה..."
מדבקות על תפוחים:
לא ברור לי למה עושים את זה, אבל זו תופעה אמיתי ואפילו נפוצה, של הדבקת מדבקות על תפוחים (נכון גם לגבי שזיפים, אגסים, קרמבולות ועוד). לא ברור לי מה תכלית העניין, אבל אני בטוחה שדבק נמנה מאחד החומרים האסורים בפקודת הסמים. חוץ מזה, אם זה לצורך מיתוג, אין מספיק מקום על קופסת הפלסטיק המעופשת שהתפוחים באים בתוכה? יש שם לפחות 40 ס"מ של שטח פרסום/ יחסי ציבור/ קידום מכירות או כל מדיה שיווקית אחרת למה להסתפק בעיגול בקוטר חצי ס"מ? אני יכולה להבין הדבקת מדבקות על פירות עם קליפה שיורדת, אבל בשם האל, למה להדביק את המדבקה עם דבק 3 שניות, שובר ציפורניים על התפוח התמים שלי? מה הצעד הבא? הצמדת מסך LCD עם ג'ינגל על כל ענב וענב?
כשבסרטים צועקים "Taxi" כשמרימים יד לעצור מונית:
נו באמת, בהמולה הניו יורקית, בג'ונגל האורבני, הם באמת חושבים שנהג המונית המתחבא בתוך המקלט הצהוב שלו מנזקי מזג וזיהום האוויר, בחלונות סגורים שומע את קריאתם?מישהו אי פעם ראה בתל אביב אדם מרים יד לתפוס מונית ומוסיף קריאה "מונית!"?ואם מישהו היה רואה, הוא לא היה סוקל אותו באבנים?נראה שבתוך תא מבודד כגון רכב, יש צורך בהפעלת חוש אחר, שבניגוד לשמיעה, כן אפקטיבי.אולי פעם הבאה שנטלפן לשירות לקוחות, נתקשר בשפת הסימנים...
ללכת/לרוץ מאחורי אנשים שהולכים באלכסון:
אמנם אני טיפוס רגוע, אבל אני הולכת מאוד מהר. גם אם אני לא ממהרת לשום מקום, אני עפה ברחוב. נראה לי שזה קשור לפחד שלי להראות ווירדית חסרת תכלית, אז אני הולכת מהר, כאילו מאחרת למקום בו נוכחותי ממש נדרשת כרגע. לתכונה זו שלי, יש הרבה סוכנים שעלולים להפריע, כגון: רמזורים שממאנים להתחלף לירוק, רוכבי אופניים שמגיחים מולי ועד השנייה האחרונה אני לא יודעת לאיזה צד לפנות בשביל למנוע התנגשות, חלונות ראווה שמציגים את השמלה-הכי- יפה- בעולם- שאני- חיבת-אבל- ממש- חייבת- למדוד! אבל הגרועים מכל הם אנשים שהולכים באלכסון. מה נסגר אתכם אנשים? למה ללכת בזיזג? זה בכוונה נכון? יצאתם במסע צלב נגד הגעתי בזמן ליעד כלשהו, אני חותכת שמאלה, פתאום השיכור שלפני מטה הליכתו לכיוון השמאל, אני מנסה לאגוף מימין, השעון מטוטלת מתקן את עקמימותו לימין.זה הזמן לנקוט באחת מהפעולות הבאות: או להפסיק עם הסמים/אלכוהול/ הימורים או לעשות בדיקה דחופה לאוזן הפנימית!
כש"עדי יהווה" מידפקים על דלתי:
נשמע הזוי ומנותק מהמציאות? גם אני חשבתי ככה עד שיום אחד, חזרתי הביתה מריצה, התקלחתי, התארגנתי, הסתדרתי, הכנתי לעצמי ארוחת ערב ובלב שמח אך מורעב כילד אפריקאי, פתחתי פה גדול גדול בשביל לתת ביס בכריך המופלא שהכנתי לעצמי, כאשר לפתע, צלצול בדלת. הצלחתי לדחות את הסיפוק במספר שניות והלכתי לבדוק מי משהה את שבעוני. פתחתי את הדלת ומולי, עמדו שני נשים, לבושות סחבות. אחת מהן שהתהדרה במבטא רוסי כבד, הציגה עצמן כנציגות של עדי יהווה והחלה מגוללות את משנתן לפני, תוך כדי תיבול מילותיה בפסוקים מהתנ"ך, מהמשנה או מהתלמוד (באמת שאני לא מבדילה ביניהם). למזלן אני אדם מנומס ונוח לבריות, לא טרקתי את הדלת בפניהן (בניגוד מוחלט להוראת בטני המגרגרת). דקות ארוכות עמדתי בפתח דלתי וחייכתי חיוך מאולץ, עד האירוע שגרם לפקיעת סבלנותי. הנציגה בעלת המבטא השבור הציבה בפני קושיה מתוך החומר הנלמד "מי הוא אדם עניו?" אני לתומי חשבתי שמדובר בשאלה רטורית וחיכיתי שתספר לי על מנת שאוכל לחזור לעיסקי הלעיסה, אבל כאשר האישה בהתה בי בעיניים התרות אחר תשובתי עניתי לה: "אני לא מבינה, מה זה פה? שיעור תנ"ך?" תוך כדי צחוק שתי עלמות החן מהבדיחה הנהדרת שלי, אמרתי יפה תודה וסגרתי את הדלת. הסנדוויץ', אגב, היה משכנע בהרבה מהשתיים האלו...
בעודי רושמת מילים אלו,עלו בי עיצבונים נוספים, כנראה שאני קצת פחות רגועה ממה שחשבתי.
המשך יבוא... עד אז, Relax, Take it easy! Jaya the cat ^-^ |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טלי..יפה ומקסים....הקטע הזה של הליכה מהירה ממש נוגע לי...ועולה אצלי מספר פעמים במקרים שונים בחיי ...תמיד פיללתי לבת זוג בהליכה שתלך מהר כמוני גם אם לא ממש ממהרים..לחסוך לעצמי את שאלת הרקע "לאן אתה ממהר" או "אני לא עומדת בקצב שלך"...כן זה נורא מפריע ואפילו צפוי..גם שאני מהלך בגפי "לסידורים" אני מוצא את עצמי בהליכה מהירה כאילו הכל הולך להסגר ממש עוד כמה דקות ...ממש חבל לבזבז את הזמן בהליכה ? או שמה אני רוצה תמיד להספיק יותר ?...אכן תופעה לא מובנת אך מובנת...
רוב הזמן של תנועה בחיי זה או ברכיבה או בנהיגה ...אז עם כבר יוצא לי ללכת למה שאני לא אהנה ואלך בצורה נורמלית ..?
בייי חתולי..
הבעיה של אותה אמריאית לא הייתה שכלה הרופס.
מקור המצוקה היה נעוץ בעובדה שנולדה בארצות הברית.
רובם לוקים באותה תסמונת. הגם שבכמה מקרים הסממנים מחריפים.
אנשים כמוך לא צריכים לנהוג במכוניות רגילות.
את כישרון מבוזבז.
דרוש לך רכב ההולם את הצורך הבוער בעצמותייך לעשות צדק.
שנאמר, צדק, צדק תרדוף.
ואם כבר לרדוף, רצוי בלפחות 150 קמ"ש.
אחרת איך תורידי את האנטישמים מהכביש?
לא רק נושאי צלב. יש גם את "הדת הקרובה ביותר ליהדות". אלו שטוענים שהמשיח אמנם התפגר לא מזמן בברוקלין.. אבל הוא לא באמת מת, הוא רק... החבר'ה שלהם באים לבקר אותי בכל יום שישי. אני מתנחם בידיעה, שבוודאות מאוד חם להם בתוך התחפושת השחורה. אתם מתעקשים לאמץ אל שיא האופנה של פולין במאה ה-17. אל תבואו אלי בטענות.
רוצים להשקיע עוד דקה למען הניסיון להראות לי את האור הגנוז?
בכיף.
אתם מזיעים ואני משועשע.
טעמי זה בסדר. בתור ילד הייתי חולה על רוזמרי. שליחי משיח צדקנו מחלקים קמעות עם ממתקים של חברות עלומות. מאלו שרק מבשרי גאולה מוכנים לרכוש ולהפיץ את תוצרתן.
וטוב שכך.
למה לקלף את התפוח?
לא חבל?
יש איזו שמועה שכל הויטמינים נמצאים שם
ממש לצד כל הכימיכלים מהריסוס...
או או אני יודעת את התשובה לחידה.....
וואי הייתי רוצחת את אותה אמריקאית רפת שכל.
לגבי נהיגה, כן אני מאבדת את זה לחלוטין
מפיקה משפתי הענוגות קללות שלא היו מביישות נהג משאית
בעיקר אני חסרת סבלנות לזוחלי הנתיב השמאלי
הם קצת מזכירים לי את ההולכים באלכסון....
ידעתי שאתה חזק יותר מנושאי הצלב
אבל מה יש לך נגד עלית?
אני מוצאת שטעמי זה החטיף הטעים ביותר בעולם כולו!
(טוב נו, מקום שני אחרי מולטיזרז)
הבאת פה דברים שמעצבנים גם אותי.
לגבי תפוחים ודברים אחרים - אני תמיד מקלף את הקליפה.
ועדי ה' - המסיונרים האלה מעצבנים. גם הם וגם החרדים שמציעים להניח תפילין או מבקשים תרומות.
אחת מהעבודות הראשונות שלי בניו יורק הייתה בחנות של The Body Shop. נכנסתי לעבודה בדיוק כשפתחו חנות חדשה באיזה קניון. את ימי ההיכרות עם הסגל העברתי בהעמסת קופסאות קרטון, סידורן במחסן והתוודעות אל הפילוסופיה השיווקית שעל גבי המדפים. זוכר אחד שידע בעל פה את מחירי כל המוצרים. אבל הוא פחות רלוונטי לענייננו. התכוונתי לכתוב על אחת. העברנו ביחד ערימה של עשרות ארגזים מחלק אחד של החנות לחלק אחר. בעצם, אולי מאות ארגזים. האמריקאית המשוקצת פונה אלי במתק שפתיים: "סלח לי, אתה יכול בבקשה להעביר אלי את הקופסה הזו?.. תודה!" המשימה הושלמה. שיתוף פעולה. כמו ברחוב סומסום! או אולי בעצם, בפרפר נחמד?! רק מה, יש עוד 786 קופסאות בערימה. ראו איזה פלא. היא פונה אלי שוב. "סלח לי, אתה יכול בבקשה להעביר אלי את הקופסה הזו?.. תודה!" ביצעתי בנאמנות את חלקי. 785 קופסאות למנייאק. יש למישהו ניחוש מה היה המשפט הבא של הגיברת? בין הפותרים נכונה תוגרל שעה איתה על אי בודד.
וערימה של 87687532 קוקוסים שצריך להעמיס ביחד.
בכל אחד יש מטורף חבוי. שמתגלה ולעיתים נחבט...
תני לי לנחש:
נהיגה מוציאה מתוכך אדולף היטלר קטן?
לא זוכר בדיוק איפה זה קרה.
אולי בפרו.
בתקופה שטיילתי לבד.
חדר מלון מעופש וקודר.
בכיכר הסמוכה התקיימה עצרת המונים מבהילה של אוונגליסטים. החוויה האנתרופלוגית הייתה פחות מזעזעת, אילולי ידעתי שהם באמת מאמינים בזה באמונה שלמה. אין דבר מדאיג יותר מאמונה שלמה.
מלבד מתמטיקה.
זה קרה בשלב בו חשבתי שאני נכנס לחדרי והולך לישון עם הבדידות.
מצאתי עצמי תקוע בשיחה עם פרח כמורה נלהב.
סביר שהידיעה שאני יהודי מארץ הקודש רק מילאה אותו תשוקה עזה יותר להעביר אותי לצד השני של הכביש.
חבר, גרתי שנה בדירה עם שני הומוסקסואלים ונשארתי בצד שהתאים לי. איזה סיכוי אתה חושב שיש לך?
הדבר המעניין ביותר בכל השיחה היה העובדה שהיא התנהלה בספרדית. באותו שלב ארסנל המילים שלי בשפה ההיא הסתכם באולי מאתיים. לא משהו שהעיב על תשוקתו להמיר את רוצחו של המשיח הצלוב.
מאז אני מחושל.
בכל שישי בצהרים פושטים זוגות של מבשרי משיח על הקהילה שלי. זוג חבלי גאולה מתייצב באופן קבוע על מפתן דלתי. באחד מהחגים השאירו אריזה זולה עם ממתקים דלוחים. לא חשבתי שאתגעגע לעלית. הנרות דווקא בסדר. מתאימים להפסקות חשמל. כשאני נמצא, אנו מנהלים שיחה בטלה.
עד שהם מפנימים שהם ישברו קודם.
שניים כאלה כל לילה
או אחד כזה
והכל יסתדר
זה שבא לי לירות בזקנות הולכות באלכסון עושה אותי עצבנית?
זה שבא לי לעשות רצח עם למדביקי מדבקות על פירות הופך אותי ללא רגועה?
זה שבא לי למשוך את הלשון ולהפוך מבפנים החוצה את המתנצלים הסדרתיים גורם לי להיות לא שנטי?
אז כן, אני כל אלה
ועוד!
ואם עוד מישהו יגיד לי שאני מאותגרת שלוותית אני אראה לו מה זה!
בואי נבדיל בין נימוס לטרחנות
אני בטוחה שגם אם את, שאת רגועה הרבה פחות ממני, תיתקלי במתנצל יתר על המידה,
תאבדי את אשתונותייך ותעופי עליו!
אולי במקום נצרות, איסלם, בודהיזם, מורמוניזם
פשוט נלך להרגע באיזה חוף כלבים?
לא יאומן!
טוב ליבי כנראה נשפך ממני החוצה, מחוץ לדלת
עד כדי כך שכל ארחי פרחי יכול לנצל זאת...
ואתה, תפסיק להפשיט כבר כל נקבה שאתה נתקל בה...
אם היית זורקת קרמבולה, בטוח שאת לא היית יוצאת בזול..
עם או בלי מדבקה, הקרמבולות האלה יקרות טילים!
שאת ממש רגועה כמו ארווין
שאין מה להגיד
את מאד רגועה
מאד...
ממש...
כאילו ברור
שיא הרוגע
גנדי לידך הולך לסדנת עצבים
:-)
סליחה, אבל מה קרה לקצת נימוס???
מה, אי אפשר להגיד "סליחה, תודה, בבקשה"???
לא נעים לי להפריע, אבל בבקשה, במיתותא, אם אתם יכולים, להוריד את המדבקות מהתפוח שלי!!!!
אל תיקחי ללב :-)
אם את טורקת את הדלק בפני הנצרות, תמיד אפשר להירגע עם קצת אום שנטי
:-)
1. בתור מישהו שאוהב להפשיט לחלוטין את קופסת הסיגריות שלי, תמיד משגע אותי הצורך בכל כך הרבה שכבות להסיר עד שאני מגיע לעירום מלא של הקופסה. ניילון עליון, ניילון תחתון, מדבקה עם פרטי המפעל המרתקים, פיסת נייר כסף נתלשת... ראבאק, כולה סיגריות.
2. לא ייאמן הסיפור הזה של עדי יהווה. לא שמעתי מעולם על מישהו בת"א שהם דפקו על דלתו. יש לי הרגשה שאת היחידה. הייתה להם תחושה טובה לגבי הדלת הספציפית הזו שלך, הם בחרו אותה מתוך ים של דלתות תל אביביות אנונימיות, הייתה להם הרבה תקווה. כל הזין, איכזבת אותם והעדפת סנדוויץ' על פני גאולה.
אל תלכי אחרי ברחוב. רוב הסיכויים שאחת מאיתנו לא תשרוד את זה.
-ובטח לטרוק להן את הדלת בפנים! ושיגידו תודה, זה נקרא לצאת בזול, אני הייתי זורקת עליהן קרמבולה-