אנשים שלא נעים להם:

זהו תת גזע של בני האדם, אשר מסיבות שאינן ברורות מתעורר בהם הצורך לבצע שימוש יתר במילות נימוסים כגון "סליחה" "בבקשה" "תודה" "אם לא קשה לך" "אם לא אכפת לך" ועוד. מקור הבעיה של אנשים אלו כנראה טמונה בילדותם, אשר עיצבה את אישיותם כילדי כאפות חסרי ביטחון,וגרמה להם לגדול להיות אנשי כאפות חסרי ביטחון.

משום מה אנשים אלו בטוחים שהם משוללי זכויות בעולם וכל דבר שהם מבקשים או שזולתם עושה למענם הוא בגדר פריווילגיית על! על פניו נשמע כמו תכונה שכל אדם בעל דרך ארץ צריך לאמץ לעצמו, בפועל, אם כולנו היינו כאלו, היה לוקח לנו פי 5 בזמן לסיים משפט.

אנשים אלו נוטים לבצע שימוש מוגזם עד בלתי נסבל בתדירות השימוש במילים שנרשמו מעלה ולהתיש את חבריהם, האנשים הנורמאלים. ולהלן דוגמא: "סליחה טלי, את יכולה בבקשה, אם לא קשה לך, רק אם זו לא טרחה עבורך ורק אם זה לא מפריע לך, זה פשוט ממש טיפ טיפה, קצת קצת, לא כל כך נוח לי, להוציא את הסכין שתקעת לי כרגע בלב?תודה, אני ממש מעריכה את זה, באמת לא היית צריכה, סליחה שביקשתי ממך לעשות את זה..." 

מדבקות על תפוחים:

לא ברור לי למה עושים את זה, אבל זו תופעה אמיתי ואפילו נפוצה, של הדבקת מדבקות על תפוחים (נכון גם לגבי שזיפים, אגסים, קרמבולות ועוד). לא ברור לי מה תכלית העניין, אבל אני בטוחה שדבק נמנה מאחד החומרים האסורים בפקודת הסמים. חוץ מזה, אם זה לצורך מיתוג, אין מספיק מקום על קופסת הפלסטיק המעופשת שהתפוחים באים בתוכה? יש שם לפחות 40 ס"מ של שטח פרסום/ יחסי ציבור/ קידום מכירות או כל מדיה שיווקית אחרת למה להסתפק בעיגול בקוטר חצי ס"מ? אני יכולה להבין הדבקת מדבקות על פירות עם קליפה שיורדת, אבל בשם האל, למה להדביק את המדבקה עם דבק 3 שניות, שובר ציפורניים  על התפוח התמים שלי? מה הצעד הבא? הצמדת מסך LCD עם ג'ינגל על כל ענב וענב? 

כשבסרטים צועקים "Taxi" כשמרימים יד לעצור מונית:

נו באמת, בהמולה הניו יורקית, בג'ונגל האורבני, הם באמת חושבים שנהג המונית המתחבא בתוך המקלט הצהוב שלו מנזקי מזג וזיהום האוויר, בחלונות סגורים שומע את קריאתם?מישהו אי פעם ראה בתל אביב אדם מרים יד לתפוס מונית ומוסיף קריאה  "מונית!"?ואם מישהו היה רואה, הוא לא היה סוקל אותו באבנים?נראה שבתוך תא מבודד כגון רכב, יש צורך בהפעלת חוש אחר, שבניגוד לשמיעה, כן אפקטיבי.אולי פעם הבאה שנטלפן לשירות לקוחות, נתקשר בשפת הסימנים... 

ללכת/לרוץ מאחורי אנשים שהולכים באלכסון:

אמנם אני טיפוס רגוע, אבל אני הולכת מאוד מהר. גם אם אני לא ממהרת לשום מקום, אני עפה ברחוב. נראה לי שזה קשור לפחד שלי להראות ווירדית חסרת תכלית, אז אני הולכת מהר, כאילו מאחרת למקום בו נוכחותי ממש נדרשת כרגע.

לתכונה זו שלי, יש הרבה סוכנים שעלולים להפריע, כגון: רמזורים שממאנים להתחלף לירוק, רוכבי אופניים שמגיחים מולי ועד השנייה האחרונה אני לא יודעת לאיזה צד  לפנות בשביל למנוע התנגשות, חלונות ראווה שמציגים את השמלה-הכי- יפה- בעולם- שאני- חיבת-אבל- ממש- חייבת- למדוד! אבל הגרועים מכל הם אנשים שהולכים באלכסון. מה נסגר אתכם אנשים? למה ללכת בזיזג? זה בכוונה נכון? יצאתם במסע צלב נגד הגעתי בזמן ליעד כלשהו, אני חותכת שמאלה, פתאום השיכור שלפני מטה הליכתו לכיוון השמאל, אני מנסה לאגוף מימין, השעון מטוטלת מתקן את עקמימותו לימין.זה הזמן לנקוט באחת מהפעולות הבאות: או להפסיק עם הסמים/אלכוהול/ הימורים או לעשות בדיקה דחופה לאוזן הפנימית! 

כש"עדי יהווה" מידפקים על דלתי:

נשמע הזוי ומנותק מהמציאות? גם אני חשבתי ככה עד שיום אחד, חזרתי הביתה מריצה, התקלחתי, התארגנתי, הסתדרתי, הכנתי לעצמי ארוחת ערב ובלב שמח אך מורעב כילד אפריקאי, פתחתי פה גדול גדול בשביל לתת ביס בכריך המופלא שהכנתי לעצמי, כאשר לפתע, צלצול בדלת. הצלחתי לדחות את הסיפוק במספר שניות והלכתי לבדוק מי משהה את שבעוני. פתחתי את הדלת ומולי, עמדו שני נשים, לבושות סחבות. אחת מהן שהתהדרה במבטא רוסי כבד, הציגה עצמן כנציגות של עדי יהווה והחלה מגוללות את משנתן לפני, תוך כדי תיבול מילותיה בפסוקים מהתנ"ך, מהמשנה או מהתלמוד (באמת שאני לא מבדילה ביניהם). למזלן אני אדם מנומס ונוח לבריות, לא טרקתי את הדלת בפניהן (בניגוד מוחלט להוראת בטני המגרגרת). דקות ארוכות עמדתי בפתח דלתי וחייכתי חיוך מאולץ, עד האירוע שגרם לפקיעת סבלנותי. הנציגה בעלת המבטא השבור הציבה בפני קושיה מתוך החומר הנלמד "מי הוא אדם עניו?" אני לתומי חשבתי שמדובר בשאלה רטורית וחיכיתי שתספר לי על מנת שאוכל לחזור לעיסקי הלעיסה, אבל כאשר האישה בהתה בי בעיניים התרות אחר תשובתי עניתי לה: "אני לא מבינה, מה זה פה?  שיעור תנ"ך?" תוך כדי  צחוק שתי עלמות החן מהבדיחה הנהדרת שלי, אמרתי יפה תודה וסגרתי את הדלת.

הסנדוויץ', אגב, היה משכנע בהרבה מהשתיים האלו... 

בעודי רושמת מילים אלו,עלו בי עיצבונים נוספים, כנראה שאני קצת פחות רגועה ממה שחשבתי. 

המשך יבוא... עד אז,

Relax, Take it easy!