שוב בית קפה, שוב צהרי היום, שיחה על עניינים שברומו של עולם וגם על כאלו שלא כל-כך. 

משתתפים: עו"ד אלדד יניב (42) אחד ממחבר מניפסט השמאל הלאומי , ודניאל הרוש (29), עורך חדשות, יו"ר אגודת סטודנטים לשעבר ושותף לדרך של השמאל הלאומי.

אספרסו לאומי

דניאל: היי אלדד. קרו כמה דברים מאז הפגישה האחרונה שלנו. כדי לפתוח את הפגישה בצורה לבבית הכנתי לך כמה ציטוטים שאספתי בנוגע אליך מהשבועיים האחרונים. קלמן ליבסקינד כתב עליך במעריב: "יניב הוא מישהו שלא הייתי לוקח ממנו מכונית משומשת, גם בחינם. מצד שני, אם הייתי רוצה להפטר מהסוסיתא שלי, יד שמינית בלי מנוע,  הייתי מבקש ממנו עזרה ונדמה לי שהוא היה חוזר כעבור שעה עם לקוח שישכנע לקחת אותה באלף מעל למחירון".

אלדד: זה כלום. תקרא מה כתב עלי אראל סג"ל: "אמנם אין לצפות לדיוק מפה להשכיר כיניב, אחד שידו בכל ויד כל בו; אך המסמך שהוא עצמו חתום עליו מעיד יותר מכל דבר אחר על בורותו ושקריו". וקינח ב"יניב והספרי, לא תהיה מלחמת אחים. אתם לא אחים שלי". ויש עוד כמה, אבל אני אחסוך ממך.

דניאל: אתה מזוכיסט?

אלדד: טוב, עכשיו ברצינות. שים לב מה קרה פה. השבוע קלמן ליבסקינד התנפל על אורלי וילנאי שחשפה את פושעי הגבעות. אז אני בחברה טובה. הטורים האלה שציטטנו מתוכם, הלחץ של מועצת יש"ע על צומת ספרים להוריד את הספרים מהמדפים, זה ששמו תמונה של החבר'ה שלנו באתרים של הימין וכינו אותנו "הקסטנרים החדשים" עם סימוני מטרה סביב ראשינו, כל זה מראה רק דבר אחד – הימין קולט שהשמאל מחזיר לעצמו את דגל ישראל וזה מחרפן אותו. אתה חושב שאם היה ספר של אורי אבנרי היה מוצע בשקל בצומת ספרים מישהו ממועצת יש"ע היה טורח לעשות משהו? ברור שלא. כי הם יודעים שהוא ידחה על-ידי רוב הישראלים. "השמאל הלאומי" מסדר את הקלפים מחדש והמתנחלים מרגישים בחושיהם החדים שזה מסכן אותם.

דניאל: ומה לגבי ההאשמות האישיות שהטיחו בך?

אלדד: עזוב, זה לא מעניין. אני רגיל לזה. ואני לא עשוי מסוכר. מי שלא רוצה לקנות ממני מכונית, שלא יקנה. מה שכן, אני אומר לקלמן ולסג"ל, אותם ציטטת, בואו תציגו אלטרנטיבה למדינה הזאת שגם אני וגם אתם אוהבים אותה, רק שבדרכיכם המשיחית מימין, אתם מטביעים אותה בים. תגידו איך להתמודד עם הבעיה הדמוגרפית, תסבירו לנו איך כיבוש מתיישב עם ערכים יהודיים וציוניים, איך להתמודד עם הפערים החברתיים המטורפים שנוצרו כאן.

דניאל: האמת, אני לא בטוח שיש להם אלטרנטיבה. אולי בגלל זה הם התמקדו בהתקפות אישיות עליך. מצד שני, יש לא מעט בטענות שלהם על השפה הבוטה שלך ושל הספרי במניפסט. אי אפשר להגיד שהתקמצנתם במילים קשות כדי לתאר את המפעל שלהם.

אלדד: שמע, "השמאל הלאומי" הוא טקסט בן 83 עמודים. זאת שיחה בין שני גברים שרואים את המדינה הולכת לאבדון ומוציאים המון תסכול. ובשיחה על פוליטיקה, כמו בשיחה על פוליטיקה, לפעמים מתלהטות הרוחות ונאמרים דברים קשים. אני מודה, השפה שלנו לא פשוטה. יכול להיות שבדיעבד על חלק מהביטויים אני אפילו קצת מצטער, אבל בסופו של דבר רצינו להיות שעון מעורר. ושעון מעורר הוא דבר שלא נעים לשמוע, זה מציק, זה מטריד, ודווקא בגלל זה הוא מעורר. עכשיו אחרי שהערנו לא מעט אנשים הגיע הזמן לבנות מהות.

דניאל: אני באופן עקרוני נגד תרבות הפוליטיקלי קורטקט. בפוליטיקה הישראלית מדברים בשנים האחרונות בצורה מעורפלת, מטשטשים עמדות, מחביאים את האמת, העיקר לא לפגוע באף אחד. אני לא שונא אף מתנחל באופן אישי, אפילו להפך. אבל אם נשתמש במתק שפתיים כדי לא לפגוע בהם אז הציבור לא יבין את גודל הצרה שאנחנו נמצאים בה. צריך לומר כל יום, גם אם אנחנו חוזרים על עצמנו: מפעל ההתנחלויות מטביע אותנו בים דו-לאומי. מי שלא מבין את זה לא מבין איפה הוא חי.

אלדד: תרשה לי להציג את זה בצורה מעט שונה. נניח, חס וחלילה כמובן, שאתה הולך לבקר אצל רופא והוא אומר לך בצורה בוטה 'חביבי, אתה במצב לא טוב בכלל. יש לך שתי אפשרויות, או שיש לך שנה לחיות או שאנחנו כורתים לך את הרגל ואז תוכל לחיות חיים בריאים ושלמים עד גיל מבוגר' מה אתה היית עושה?

דניאל: מחכה שחיים הכט ייכנס לחדר ויגיד לי שהכול מבויים?

אלדד: נו, תהיה רציני.

דניאל: ברור שלכרות, מה השאלה.

אלדד: אז בעיניי זה בדיוק המצב של מדינת ישראל. ולכן דיברנו ב"שמאל הלאומי" ברור ולא מטשטש, חד ולא מתלקק. ישראל גוססת לאיטה. כדי להמשיך לחיות במדינה יהודית ודמוקרטית אנחנו חייבים לוותר על חלק ממנה. זה כואב, זה לא פשוט וזה מגביל את התנועה אבל זה ייתן לנו חיים ארוכים וטובים.

דניאל: מעניין, אף פעם לא חשבתי על זה ככה. אגב, אדון יניב הנכבד, ביום שבת פתחתי את הטלוויזיה כדי לראות את מועצת החכמים וחשכו עיניי. שוב החליפה הזאת? למה אתה לא מקשיב לאנשים שרוצים בטובתך? דחילק, תיפטר ממנה כבר, למה אתה עקשן? יכול להיות שהתאהבת בתדמית העורך-דין הערמומי שלך?

אלדד: יכול להיות שאתה קרצייה? אני לא אומר לך איך להתלבש, אז אל תגיד לי.

דניאל: ידעתי שתגיב ככה, והאמת ידעתי שגם לא תקשיב לי אז דיברתי עם ליאור אשתך על הנושא. מסתבר שגם היא לא ממש מתה על החליפות דלה-שמטע שלך. היא אפילו אמרה, ואני מצטט: "כשהוא היה עיתונאי הוא לא התלבש ככה. רק מאז שהוא הידרדר להיות עורך-דין זה קרה. בוקר אחד קמתי ופתאום ראיתי חליפה". פשוט מזעזע.

אלדד: טוב, אני ממהר, יש לי סוסיתא יד שמינית בלי מנוע למכור. וקלמן ליבסקינד לא מעוניין. ביי. ניפגש בשמחות.

דניאל: להית' לך קסטנר החדש. ותזהר שלא תחטוף מכות ממתנחלים.

שבוע טוב.