כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קנולר

    כל מה שמרגיז אותי, או מהנה ומי יודע אולי גם אי אלו הגיגים

    ארכיון

    תגובות (25)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      7/5/10 18:53:

    צטט: צביקה עמית 2010-05-05 18:24:14

    יופי של תיאור מעורר חשק

    לפחות הייתי מעלה קצת תמונות

     

    צביקה  אשמח אם תעלה, לי עוד אין כישורים לכך.

      7/5/10 18:52:

    צטט: אירה ג 2010-05-05 17:02:02

    • איך בנוף עוצר נשימה כמו אמאלפי-סורנטו הצליח להגיע חמצן למח שלך?
    • בסופר שלנו ב"ארלוזורוב" הופיע קופאי צעיר (אפילו רוסי לא היה), וכעבור ימים אחדים נעלם כלעומת שבא.
    • חשבתי שזה יהיה יופי של "סטרט-אפ" לפתוח מעון באיטליה. תמליצי?
    • "שביתה איטלקית" זו פיקציה?

    על הקופאי הצעיר בכה המשורר. מנהל סניף טיב טעם אמר לי שהן משתכרות סביבות 8 אלפים שקל ושאל אותי אם זה מעט. לא שאלתי אותו כמה שעות עבודה ואם זה כולל לילות ושבתות. התשובה לכך, מן הסתם חיובית.

     

    באשר לחמצן התשובה היא: לאט לאט בסיבובים.

     

    לפתוח מעון בסורנטו מומלץ, מה גם שהמקום אידיאלי לציירים.

     

    שביתה איטלקית והסרטים  "גנבי האופניים", ו"נס במילנו", נראה לי שהם מאותה תקופה. בזמן האחרון יצא לי לחזור שלוש פעמים לאיטליה והם בכלל לא נראים עצלים, אפילו שבעיירות הקטנות הם סוגרים את החנויות בצהריים.

     

      7/5/10 18:43:

    צטט: Annie Friedman 2010-05-05 16:29:45


    הי קנולר,

     

    עושה חיים יקירתי ...

     

    איזה יופי של פוסט!

     

    מה שמדהים אותי כל פעם מחדש מאז שאני מכירה אותך...............

    (כן מזמן)  זו זווית הראיה שלך !

     

     

    אוהבת + מצרפת כוכב ענק!

     

    נשיקות,

     

    פרידמן

     

     

    אני פרידמן

    תדמית ואופנה לחברות ופרטיים

    פרידמן אני צריכה לנסוע לאיטליה כדי לשמוע ממך?

     

      5/5/10 18:24:

    יופי של תיאור מעורר חשק

    לפחות הייתי מעלה קצת תמונות

      5/5/10 17:02:
    • איך בנוף עוצר נשימה כמו אמאלפי-סורנטו הצליח להגיע חמצן למח שלך?
    • בסופר שלנו ב"ארלוזורוב" הופיע קופאי צעיר (אפילו רוסי לא היה), וכעבור ימים אחדים נעלם כלעומת שבא.
    • חשבתי שזה יהיה יופי של "סטרט-אפ" לפתוח מעון באיטליה. תמליצי?
    • "שביתה איטלקית" זו פיקציה?
      5/5/10 16:29:


    הי קנולר,

    עושה חיים יקירתי ...

    איזה יופי של פוסט!

    מה שמדהים אותי כל פעם מחדש מאז שאני מכירה אותך...............

    (כן מזמן)  זו זווית הראיה שלך !

    אוהבת + מצרפת כוכב ענק!

    נשיקות,

    פרידמן

    אני פרידמן

    תדמית ואופנה לחברות ופרטיים

      4/5/10 08:58:
    ,תודה לבנה. יש תמונות אבל הן במצלמה ועוד לא למדתי לקשר בין שני המכשירים...
      3/5/10 18:17:

    יהודית

    מעניין הנקודה של העבודות לנשים.

    כמו קופאיות, מורות ופקידות בדואר.

    פועל יוצא של שכר נמוך...

     

    פוסט מעניין

    ואיפה התמונות?

     

    אם אין לך את חייבת לנסוע עוד פעם (-:

      3/5/10 13:35:

    צטט: power to the pilpel 2010-05-02 12:45:27

    תובנות מעמיקות

    השוואה מעניינת מאוד.

     

    אני חושדת שהעובדה שהגברים

    מזבנים ומלמדים וכו

    זה כי הנשים תקועות בבית

    באין מסגרות לילדים.

     

    אם זה כך אז זה גם לא משהו.

    כי כשמתגרשים וזה קורה מספיק-

    עדיף להיות קופאית ממובטלת.

    נדמה לי.

    ועוד תשובה. את רואה את הדעות הקדומות שלנו? זבנים ומורים אם הם משתכרים טוב מדוע שלא יעשו את העבודות שלנו - זה לא מוכיח שהנשים בבית.

     זה ששלושים אחוז מהנשים עושות זאת ב"שחור" זה מוכיח כי הן כנראה מטפלות בילדים בשכר בצורה זו או אחרת. הסיבה שיש צורך ב"שחור" זה כמו בארץ, שכן לא מכירים בהוצאות מטפלת. בהחלט חומר למחשבה.

      3/5/10 13:31:

    צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-05-03 00:57:01

    אני מרימה את הכפפה ואני מסבירה איך. אם תרצי בלייב ואם תרצי בטלפון.

     

    קיבלתי אבל זו צריכה להיות עיסקה משולבת עם בעלי. וואלה הגיע הזמן לא להיות מפגרת.

    אני מרימה את הכפפה ואני מסבירה איך. אם תרצי בלייב ואם תרצי בטלפון.
      2/5/10 19:11:

    צטט: power to the pilpel 2010-05-02 12:45:27

    תובנות מעמיקות

    השוואה מעניינת מאוד.

     

    אני חושדת שהעובדה שהגברים

    מזבנים ומלמדים וכו

    זה כי הנשים תקועות בבית

    באין מסגרות לילדים.

     

    אם זה כך אז זה גם לא משהו.

    כי כשמתגרשים וזה קורה מספיק-

    עדיף להיות קופאית ממובטלת.

    נדמה לי.

    כאמור מחצית מהנשים עובדות והן יותר תקועות בבית בדרום. שכנותי חיות בחמולה בתוך פרדס לימונים נראו נהנות.

     

      2/5/10 19:08:

    צטט: ~בועז22~ 2010-05-02 08:14:54


    מחכים לעילא!

    .

    אהבתי את מחיאות הכפיים לטייס...

    הוא לא היה תאילנדי, מן הסתם...

    חיוך

     

    הטיסה הייתה קופצנית אז הטייס חייב להיות ישראליקריצה

      2/5/10 19:07:

    צטט: הדב מהיער 2010-05-02 05:36:45

    פוסט מעניין, אבל איפה התמונות?

     

    אצלנו זה כמו שני השוטרים האחדג יודע לכתוב והשני יודע לקרוא. אני יודעת לכתוב ובעלי יודע לצלם. עוד לא למדנו איך לאחד את הידע הזה לאינטרנט.

     

      2/5/10 19:05:

    צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-05-02 02:52:38


     הייי, ברוכה השווה. לא יצא ארוך. יצא מעניין ומחכים. זה בעצם היה סיור עבודה משולב בחופשה? או חופשה משולבת בסיור עבודה?

    בכל מקרה, את מתבקשת לשים תמונה או משהו שיעיד שלא נעלמת לנו סתם.

    העניין של העובדים בעבודות השונות - מקומיים כפי שציינת - עשה עלי רושם גם בזמנו בביקורי באיטליה ובכלל באירופה ועכשיו גם בארצות הברית. רק אצלנו כנראה התפתח סוג של עבדים או מלאכות שנעשות בידי אזרחים נחותים / נשים/ פלשתינאים, סינים, תאילנדים וכו'.  עם זאת, בנושא המעונות, עולה השאלה, מדוע אם זה המצב, לא נפתחים מעונות פרטיים? הרי זה מתבקש.

    שמחה לקרוא שנהנית וחזרת עם חוויות ותובנות.

    חיבוק

    זאת התבוננות כפייתית וראיית דברים מהזווית שלי. אם הייתי יודעת לשים תמונה, הייתי מחליפה את שלי ליותר עדכנית כי כבר החיוך שלי נמאס עלי. נשיקות

     

      2/5/10 12:45:

    תובנות מעמיקות

    השוואה מעניינת מאוד.

     

    אני חושדת שהעובדה שהגברים

    מזבנים ומלמדים וכו

    זה כי הנשים תקועות בבית

    באין מסגרות לילדים.

     

    אם זה כך אז זה גם לא משהו.

    כי כשמתגרשים וזה קורה מספיק-

    עדיף להיות קופאית ממובטלת.

    נדמה לי.

      2/5/10 08:14:


    מחכים לעילא!

    .

    אהבתי את מחיאות הכפיים לטייס...

    הוא לא היה תאילנדי, מן הסתם...

    חיוך

      2/5/10 05:36:

    פוסט מעניין, אבל איפה התמונות?

     


     הייי, ברוכה השווה. לא יצא ארוך. יצא מעניין ומחכים. זה בעצם היה סיור עבודה משולב בחופשה? או חופשה משולבת בסיור עבודה?

    בכל מקרה, את מתבקשת לשים תמונה או משהו שיעיד שלא נעלמת לנו סתם.

    העניין של העובדים בעבודות השונות - מקומיים כפי שציינת - עשה עלי רושם גם בזמנו בביקורי באיטליה ובכלל באירופה ועכשיו גם בארצות הברית. רק אצלנו כנראה התפתח סוג של עבדים או מלאכות שנעשות בידי אזרחים נחותים / נשים/ פלשתינאים, סינים, תאילנדים וכו'.  עם זאת, בנושא המעונות, עולה השאלה, מדוע אם זה המצב, לא נפתחים מעונות פרטיים? הרי זה מתבקש.

    שמחה לקרוא שנהנית וחזרת עם חוויות ותובנות.

    חיבוק

      1/5/10 23:11:

    צטט: mom.doc 2010-05-01 22:57:41

    מעניין מאוד (בפרט כל הקטע עם הנשים-גברים).

     

    תןדה, לאופי

      1/5/10 23:11:

    צטט: גלילה ונגרוב 2010-05-01 22:55:23


    תודה על הסיור המודרך

    סיור זה לא אולי התרשמויות על קצה המזלג.

      1/5/10 22:57:
    מעניין מאוד (בפרט כל הקטע עם הנשים-גברים).
      1/5/10 22:55:

    תודה על הסיור המודרך
      1/5/10 17:48:
    יצא קצת ארוך - לא?
      1/5/10 17:20:


    איזו חופשה נהדרת.

    קראתי בעניין.

    מסורנטו לסלרנו

    25 תגובות   יום שבת, 1/5/10, 16:47

    בדרך מסורנטו לסלרנו בכביש אמלפי, לא מצוקי הענק שהשתפלו לתוך הים,  לא עצי האורן הרומאי רחבי הצמרת, בסגנון תסרוקת של נשים משנות השלושים שנעשו שוב אופנתיות אצל דוגמניות, זה לא המבט המרהיב הנפתח בכל פיתול של הדרך אלא מעשה האדם בתוך הנוף. זה מה שמרשים אותי. כמו אותו כבל המחזק משטח חנייה המחובר לצוק ותלוי באוויר,  הבית המתחבא מאחורי הסבך, שנבנה על משטח מזדמן בתוך המצוק, והמדרגות המובילות לכאורה לשום מקום וברור שבקצה ישנו בית עם ויסטיריה סגולה מרכינת ראש באשכולות, מהמרפסת המצוייה בכל בית.  

    מה שמרשים אותי אלה הכנסיות, והבתים מהמאה העשירית שעוד משמשים את דיירי הכפר או העיירה כשהווזוב מתנשא כל הדרך ומזכיר את התפרצות הר הגעש באיסלנד ואת עצמת הטבע מול קטנות האדם.   

    בשני אתרים ארכיאולוגים שבהם ביקרנו בפסטום ובפומפיי, שנבנו עוד בידי היוונים חשתי ביתר שאת את קטנותנו. שלושה מקדשי ענק בפסטום, שנוסדה 600 שנה לפני הספירה, קיבלו את פנינו. הם הוקדשו במקור כנראה לאלים יווניים ולאחר מכן עם הכיבוש הרומאי לאלים רומאים. אבל מה שבאמת ריגש אותי זה המוזיאון המקומי המציג כדים, סירים, תכשיטים, כלי נשק ומקשי דלתות שאת תאומיהם ניתן עד היום לרכוש בחנויות. חוץ מכלי הנשק של היום שנעשו ממאירים יותר, דבר לא השתנה ובעצם גם לא הצורך של האדם במלחמה. אהבתי מאד את ציורי הקיר היוונים שהראו גברים בשעשועיהם (הנשים היו מן הסתם במטבח), הם נגנו, קראו שירה, שתו יין בהסבה וגם קפצו ראש לבריכה. (את העתק הקופץ ראש הבאתי הביתה, לא יכולתי להתאפק מיופי היצירה) 

    בפומפי, שנחשפה מאז ביקורי הקודם לכדי עיר גדולה, שההליכה בה נמשכת ארבע שעות (טוב זה הריצוף המקורי, עוד לפני המצאת המשולבים של אקרשטיין אך הרבה יותר עמיד), ביקרנו בביתה של הכוהנת הגדולה אומאקיה פטרונית של אגודת עובדי הטכסטיל, התופרים והכובסים. (שימו לב ללשון הזכר עוד נשוב אליו). הבניין נבנה בימי הקיסר טיבריוס (ששלט בשנים 14 -37 לספירה). בחצר הענקית התקיים כנראה גם שוק הצמר ולראשי הוועדים שלנו יש עדיין לאן לשאוף. אבא של טיטוס, אספסינוס שהחל בדיכוי המרד של היהודים ברומי, זומן בחזרה לרומא לשמש כקיסר והשאיר את עבודת החורבן לבנו. בהמשך הוכרז לאל והמקדש שלו בפומפאי היה גם הוא למאכלת הלבה מהווזוב. ביתו של האב חרב קרוב מאד לחורבן הבית השני שלנו, בידי הבן. גם זה חומר למחשבה.  

    ארמון טיבריוס שממנו משל ב-10 שנות קיסרותו האחרונים, ואפילו בני רומי חשדו בנוולותו,  מצוי באי קפרי לשם הוגלה בעבר בידי אוגוסטוס. זהו ארמון ענק , רב מבנים וממנו נשקף כנראה הנוף היפה ביותר באיטליה. היו גם אנשים שזה הנוף האחרון שראו לנגד עיניהם, שכן לטיבריוס היה נוהג להשליך את אויביו מהצוק הרם ביותר בשטח. הארמון היה לפני כן מקדש ליובי שמו הקדום של יופיטר וכך הוא נקרא עד היום. אני גדלתי על האמירה הלטינית "קווד ליצד יובי נון ליצד בובי" - מה שמותר ליופיטר – אסור לשור. בשפת הבית שלנו: מה שמותר להורים – אסור לילדים. היום זה הפוך. תהיתי איך כל חיי לא חשבתי על כך שיובי מקורו,מן הסתם, מהשם המפורש שלנו, אבל בשביל זה צריך לטפס על הר גבוה מאד, לנשום נשימות מהירות מאד ואז כנראה המוח יותר פתוח למחשבה. 

    משהו על עבודה. אחת התמיהות הכי גדולות שלי הייתה לגלות באיטליה כי גם גברים יכולים להיות קופאים בסופר ואני מדברת על גברים צעירים ומבוגרים כאחת. יתרה מזאת תארו לכם מורי בית ספר עממי שניהלו להפליא קבוצות של דרדקים באוצרות התרבות של המקום. ראינו אפילו מורים מבוגרים למדי שליוו לאותם האתרים קבוצות תיכנוסטיים מחו"ל. בדואר ובבנק שירתו אותנו גם גברים. בחנויות היו זבנים, המלצרים היו בעיקר גברים וככל שהמקום היה תיירותי יותר כך הם היו יותר מקצועיים. בין השאר ייזכר לטוב מרצ'לו מקפרי שלמד לדבר עברית שוטפת וממשיך ללמוד. גם מלצרי סורנטו זיהו אותנו מיד כישראלים (גם כשלא צעקנו) וטרחו להגיד להתראות בתשובה לארוידרצ'י שלנו. 

    בארץ אני נתקלת במקומות עבודה מנוהלים על טהרת הנשים ואני מצקצקת בלשוני מתוך שברור לי כי המשכורות באותם מקומות נמוכים מן הראוי. באיטליה אין מקצועות נשיים במיוחד וכך השכר הפך לשוויוני.  במסיבת עיתונאים מאולתרת שאורגנה על ידי שכנתי המקסימה קרלה, שבה השתתפו גם הוריה - בעלי הבית שלנו, כשהאמא שמעה בתרגום כי אצלנו אפילו במגזר הציבורי יש פערי שכר בין גברים לנשים התגובה שלה המהירה הייתה "פר קה"? בתרגום מאד חופשי: מה פתאום? 

    במפגש הנשים השתתפו מנהלת מעון לנערות במצוקה פמיניסטית לוחמת, הנאבקת עתה על מימון ציבורי של מזון לתינוקות וחיתולים. עורכת דין, שהייתה בעברה חברת מועצה צעירה בעיריית סורנטו שסיפרה כי התייאשה מפעילות ציבורית לאחר  שעמיתיה הגברים התנכלו לה לאורך כל הדרך. כן השתתפה פקידת קבלה במלון, וכמובן קרלה, בוגרת החוג למדעי המדינה, שכרגע עם היוולד ילדה השלישי – אינה עובדת. כאן יצא המרצע מהשק, חוקי עבודה שוויוניים יש, הצהרת כוונות בדבר שוויוניות – גם כן. אבל במעונות יש חסר. בסורנטו על 150 אלף תושביה יש מקום במעון לילד אחד מתוך 20 מועמדים.

    הנשים ממורמרות כי הן סבורות שהפוליטקאים זרים לבעיותיהן. במגזר הציבורי חוקי העבודה נשמרים בקפדנות ובכלל זה חופשת לידה ואיסור פיטורים בהריון. במקומות עבודה הפרטיים המצב אינו כזה.

    שיעור הנשים העובדות הממוצע הוא 52 אחוז, מהן, בגלל העדר עזרה במעונות 30% עובדות ב"שחור". בדרום העני יותר, פחות נשים עובדות מחוץ לבית. האיטלקים חוששים מן העתיד. כיום שיעור האבטלה הממוצע הוא 8 אחוז אבל בדרום מוכה האבטלה, בסרדיניה למשל, השיעור מגיע ל12%. הדיור יקר, כחצי מיליון יורו לבית משפחה, דמי השכירות לעומת זאת יכולים לעלות לפי שלש ואף לפי ארבע תוך שנה. תחושת חוסר היציבות הזו גורמת לנשים ולגברים להתחתן בגיל מבוגר ובנות שיחי סיפרו כי ילדו את ילדן הראשון בגילאים 35-40. מספר הלידות למשפחה נע בממוצע בין 1-2  - דבר היוצר בעייה קשה בעתיד בתחום כוח העבודה וממון הפנסיה. 

    האיטלקים עובדים. נקודה. במלון מפואר שבו ישנו ללילה עשו שיפוצים וכך זכינו למחיר מוזל והיינו האורחים היחידים בו. עבדו שם עשרות פועלים. אולם הנשפים הגדול שריצופו החל בבוקר עמד מוכן בערב. עבדו שם יותר עובדים ממה שראיתי בשיפוצים של "הבימה", הסמוך לביתי, והם דיברו איטלקית ולא ערבית. ראיתי המון עבודות תחזוקה בכבישים - עובדים איטלקיים, גם בחקלאות לא ראיתי תאילנדים וגם עובדי בניין סיניים לא עמדו בקרנות הרחוב. העבודה היחידה שבה ראיתי בה עובדים זרים היא עבודת הסיעוד הנעשית בעיקר על ידי עובדות אוקראיניות. 

    הדשא באיטליה ירוק יותר, הים צלול יותר ואחרי שגרתי באחוזה משפחתית הממוקמת בפרדס לימונים ותפוזים, שאיזור סורנטו משופע בהם, אני יכולה להעיד כי גם מריח יותר.  בכל זאת הבעיות הן אותן הבעיות והנשים מאד מוטרדות מהזיהום הגלובלי ומאמינות שכדי ליצור עולם טוב יותר ושוויוני יותר, הן צריכות להיכנס לפוליטיקה. על זה השבתי שלא נראה לי כי אין לנו מספיק יכולת גם לעבוד, גם לנהל בית, וגם לקחת שוחד כדי לממן מסע בחירות העולה מיליונים. 

    כשנחתנו כולנו מחאנו כף לטייס, נשמנו אוויר מזוהם ובכל זאת זה הבית ואין בלתו. 

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      קנולר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הודעות מערכת קפה דה מרקר