מתי צריך לסיים את הקשר- להגיד לו לא זה לא מתאים

מתי צריך להגיד לו לא זה לא מתאים, זה לא אתה זאת אני, אנחנו הנשים היינו צריכות להיות מנתחות. הזמנים השתנו, היום כשאישה יוצאת עם גבר לדייט, היא בוחרת לה אתר הכרויות, שולפת מהאתר גבר, כל אחד עובר ראיון דקדקני ואחרי התקפה של שאלות, כל אחד מהם מנסה להתמודד עם השאלה הבאה: האם הוא יעבור לשלב הבא? כלומר- האם נסכים לצאת לדייט נוסף? למה התכוונתי ככתבתי שזה הפך לעסקה משתלמת: לאישה חשוב שהוא יהיה בעל תואר, מרוויח טוב, עם עבודה מסודרת, שיש לו דירה, שיהיה בנוסף גם לארג', מצחיק ושאפתן ואם אפשר בשלן, ספונטני ורגיש. אך לא תמיד נמצא את הכל בבנאדם אחד. אבל כן אנחנו ניגשים לדייט עם רשימת מכולת מוכנה מראש, יש לנו דרישות, כאשר פעם זה לא היה חשוב, זה לא היה קריטריון לפסול גבר אם הוא לא מרוויח טוב. לפעמים נוח לנו לומר שיש לנו מישהו, אולי נצא אתו קצת, גם ככה אין מישהו אחר, לפחות הוא בחור טוב, מתנהג יפה, אז תנסי, תצאי קצת.

זה לא שחתמנו על חוזה, כל אחד יכול לקום וללכת. אז מתי צריך לעשות סטופ, לפעמים קורה לכם ואני מניחה שזה קורה אתם מוצאים את עצמכם יוצאים לדייט, שותים כוס קפה, צוחקים ובאותו רגע הכל זורם, יוצאים לדייט נוסף, ופתאום נופל האסימון אתם קולטים שזה לא באמת מה שרציתם, כאילו הבטיחו לכם משהו, בניתם לכם דמות והכל מתנפץ לכם בפנים, ועכשיו שום דבר לא יעזור אכלתם אותה ועכשיו איך אתם מנפנפים אותו או אותה, אני יודעת שמצד של הבחורה העניין מתחיל להסתבך ולתפוס תאוצה, מה לומר לו כי היה לי נחמד, לא הראיתי שום רמז של סבל או של התמוטטות עצבים אז מה אני יכולה להגיד: אני יכולה להגיד לכם מניסיוני האישי זה לא קל הייתי מגדירה את זה כמו מעמסה, ואז מגיע שלב הניתוח המעמיק של הנושא: יש קונפליקט בין הרצון לדחות את זה, לתאריך הכי רחוק שאפשר, אין כוח נפשי להתמודד עם הסיטואציה, אם אני אגיד שזה לא מתאים לי אני אצטרך להסביר מדוע, ויש מן הרגשה שאם לא אגיד סיבה מספיק מרשימה אז עד שלא אתן סיבה מוצדקת זה לא ייגמר בטוב. יש את אלה ששואלים אותי ואותם אני הכי שונאת: תגידי לי מה לא בסדר איתי, אני רוצה שתגידי לי בפנים, מה את חושבת עליי, מה אני לא מושך אותך, אני לא נראה טוב, והם לא יעזבו אותי כ"כ מהר. מתחננים, הם רוצים בכוח שיעליבו אותם, כאילו בכוח רוצים שאני אתעלל בהם נפשית. אז את לא נמשכת אליי? ואז אני מנסה לעדן את המצב, לא תשמע אני לא בנויה לקשר, אני בדיוק יצאתי מקשר, אני מבולבלת לא יודעת מה אני רוצה, ואז זה נהיה יותר גרוע אתה צריך למצוא מישהי יותר טובה, יותר מוצלחת ממני שתעניק לך, אני ממשיכה לרדת על עצמי שאני לא משהו, עד שאני מאמינה בזה כ"כ שאפילו שכנעתי את עצמי שאני לא רצינית, שיש לי אופי קשה ושאני לא מספיק בנאדם טוב. אבל הכי נחמד לומר לו תראה אני לא יכולה לשים את האצבע מה בדיוק, זה פשוט לא זה וזהו, לא יודעת למה, ואז הוא אומר אני לא מבין, ראיתי עלייך שאת מתלהבת, שאני מוצא חן בעיניך. תראה אני אומרת לו: לא רציתי להשלות אותך, למשיך סתם. אני לא רוצה לפגוע. אבל האם יש טיימינג מסוים שבו צריך לעשות קאט, לא למתוח את החבל יותר מדיי, עד מתי זה נחשב לבסדר ומתי זה עובר את גבול הטעם הטוב? אז ככה בזמן שאני כותבת אני מציצה ומתמקדת בכל מיני אנשים שיושבים להנאתם בבית הקפה, רואה זוגות, חלקם נראים הרבה זמן ביחד וחלקם קולטים עליהם שהם עדיין טריים בפגישות הראשונות, לא מרגישים בנוח. אלה שנראים לי שהם הרבה זמן ביחד מתחלקים לשני סוגים: המאושרים והדביקים והסוג השני השגרתיים: שלפי ההבעות על הפנים אפשר לקלוט מה הם חושבים: מבט של מה לעשות לא יכולתי למשוך את זה יותר צריך להתחתן ולהביא ילדים.המסקנה שהגעתי אליה שנשים וגברים זה עם כ"כ בלתי נפרד אחד מהשני אך כ"כ שונה, החשיבה שונה, כיוון מחשבה שונה, ראיית עולם שונה, אנחנו תמיד נחשוב למה הצד השני התכוון ואת הגברים זה בכלל לא מעניין. יש כאלה שאני קורת להם הנהנתנים- נהנים מהחיים.יש את הטיזריות- שלא נותנות כלום.יש את אלה שאומרות נצא איתו קצת ובינתיים נחפש משהו במקביל ויוצאות תקופה, רוצות מישהו שיחמם אותן בחורף הקודר. יש משהו בלהיות בקשר שהוא בטוח, אני מרגישה מוגנת שאף אחד לא יכול לפגוע בי, אווירה פסטורלית של נוף שוויצרי. טוב לי עם ההגדרה של יש לי חבר, גם ככה אין מישהו אחר. יש את המשפטי בנות המפורסמים בא לי מישהו, יש לך מישהו להכיר לי, כאילו אין חיים בלי המישהו. הכל מתרכז רק במישהו הזה. אבל אני מאמינה שאסור לחיות דרך מישהו. האישה צריכה לדאוג שיהיו לה חיים, לעשות לעצמה את החיים. לא להיות תלויה באף אחד.תראה אני חשבתי על זה אבל אני לא בנויה לקשר כרגע, אתה מקסים אבל אתה לא האחד שלי, אין חיבור, לא כל אחד חייב לאהוב אותי ואני לא חייבת לאהוב כל אחד. אבל מתי זה הטיימינג הנכון להתמודד אני שואלת? יש כאלה שפשוט לא יענו לטלפון ולא יתמודדו עם המצב. זה הפתרון הכי קל. (אני לא אכחיש שלפעמים גם אני כזאת.) זה מאוד תלוי בצד השני. אם גם הוא מאמין בלא להתקשר. כי יתכן מאוד שהוא לא יקלוט ועד שהוא לא ישמע את הלא באופן חד משמעי הוא לא יוותר, הוא יתקשר שוב ושוב עד שהוא יקבל את הנגיחה. כמו אישה שלא רוצה להבין שבעלה בוגד בה, מעלימה עין. לפעמים זה גם לא משנה מתי נאמר את זה, התשובה השלילית, להיות אמיתי וישיר לא עוזר. תמיד יהיה צד שיפגע שיאשים את הצד השני, שהוא מתוסבך, מורכב, לא רציני, עם אופי דפוק, אתה לא בסדר, את בררנית מדיי, לא פלא שאת לבד עד עכשיו, את צריכה להתפשר. לא משנה מתי ואיך תמיד נצא הרעים או הרעות, אז איך נפרדים יפה, יש דבר כזה להיפרד יפה? שזה ישמע לא מלאכותי "אה שיהיה לך בהצלחה." איך עושים את זה? יש דרך חיובית כזאת להיפרד ממישהו?אני עדיין לא מצאתי את הדרך הזאת. תמיד הרגשתי שכשאמרתי את זה ממש בהתחלה אז לא הייתי בסדר כי לא נתתי צ'אנס לקשר וכשאמרתי את זה מאוחר מדיי אז הייתי אינטרסנטית וחשבתי רק על עצמי. לא הייתי ישרה. גם לגברים לא חסר הם גם יכולים לצאת עם מישהי ולתת לה להרגיש בטוחה כשבעצם הם לא בטוחים שהם מעונינים בה, הם רואים את זה כך: בינתיים אני נהנה וגם היא נהנית. בטח כבר שמעתם את המשפט הזה שנשים וגברים- כל אחד בנוי אחרת, וגם יצא לכן הבנות לשמוע את המשפט הזה לא פעם ולא פעמיים: שאת שידרת לי מסרים כפולים, אני לא מבין מה את רוצה, נתת לי רושם שגם את רוצה את זה בדיוק כמוני. את לא מכירה אותי מספיק, איך את יודעת שאנחנו לא מתאימים, לא ניסית. טוב אני לא אכריח אותך. ויש את המשפט של הבחורות זה מוקדם מדיי, זה מהר מדיי האם שמעתם שגבר מדבר ככה? לא מותק זה מוקדם מדיי, זה מהר מדיי, אל תלחצי עליי, אני רוצה להכיר אותך יותר טוב, תני לי את הזמן. אני צריך לחשוב על זה. תהיי סבלנית. אז אולי אנחנו מנתחות יותר מדיי, הופכות את הקשר למורכב מדיי. לפעמים נראה לי שיותר קל להיות גבר, לא לחשוב יותר מדיי, לזרום, להיות קליל, לא לתכנן. מה שהכי בא לי שהוא יבין לבד, שיקרא מחשבות, בלי שאצטרך להמציא תירוצים ולתת הסברים. הלוואי שהיינו יכולים לומר מה שאנחנו חושבים: כן אתה מכוער, ואני שונאת את איך שאתה הולך, מדבר, כן אני לא נמשכת אליך בכלל ואתה צריך טיפול פסיכולוגי דחוף, אתה מאוד משעמם אותי, בקיצור אתה דפוק אתה לא נעלבת נכון?. אתה נראה לי פסיכופת. אין לי שמץ של מושג מה אני עושה אתך בכלל.זה קשה למצוא את האחד הזה, שגם יטריף אותי, גם יצחיק אותי עד אובדן חושים, שיהיה חכם, שכל פעם יספר לי משהו חדש, לא שיגרתי מצד אחד, מצד שני רומנטי, אכפתי וג'נטלמן, מצד שלישי נאמן, לא מסתכל לצדדים ואחד שיודע מה הוא רוצה מעצמו, שיש לו ביטחון, בחור רציני עם שאיפות שלא חושב את עצמו ושלא מתלהב מעצמו יותר מדיי. אז איפה הוא נמצא, זה כמו דיסק טוב ואיכותי שעם הזמן מקבל המון שריטות ואז זה כבר מאוחר מדיי, הוא נשחק עם השנים, עם הגיל.השיחה שאחרי- יש לכך קודים אופנתיים:אם אתה מתקשר יום אחרי אז אתה מתלהב יותר מדיי ואם אתה מתקשר אחרי שלושה ימים אתה לא רציני. זה הופך לקצר בתקשורת. שאנחנו הנשים מפרשות את ההתנהגות של הגברים בצורה מסוימת שלא בהכרח נכונה. אחרי פגישה ראשונה יש הרבה בלבול, יש לנו בראש דמות, שציירנו בראש, עם דברים מסוימים, וקיבלנו משהו אחר, ואז אני מהרהרת עם עצמי, מנסה להגיע לפשרה מסוימת. אני חוזרת הביתה, אומרת לעצמי כן היה מאוד נחמד, הוא מאוד מעניין, נחמד, מתייחס יפה, אבל... תמיד יש אבל... טוב נו אני צריכה לצאת אתו כמה פעמים בשביל להחליט סופית, מה אפשר לדעת מפעם אחת. אני לא מכירה אותו, אולי נתן לו עוד הזדמנות, חבל אולי אני מפספסת משהו טוב. חבל לפסול ישר. עד שמגיע בחור טוב לא כל יום מגיע מישהו איכותי. אז יוצאים עוד פעם ועוד פעם ואז יש תחושה כזאת של לא אני לא יכולה לעשות לו את זה, מסכן, ומה אני אגיד לו מדוע אני פתאום כבר לא רוצה, איך אני אומרת לו את זה מבלי לפגוע בו? ותמיד שאת מתכננת להגיד את זה הוא מספר לך הרבה סיפורים יפים, לא נותן לך להשחיל מילה ואז הוא מספר עוד משהו בהתלהבות, את מחכה והנה עכשיו את הולכת להגיד לו לא משנה מה ואז אמרת זה אני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך להיפגש, הנה השתיקה הזאת, ידעת שזה יקרה, עוד שניה תתנצלי ותגידי זה לא מה שאתה חושב, לא מה שזה נראה אבל את יודעת שאת חייבת לעשות את זה, והקול המבואס בצד השני של הקו, שותק ומתנהג כאילו שום דבר לא קרה, הריחוק הזה, פתאום יש נפילת אנרגיה, ואז יש את המשפט הזה המטומטם טוב זאת החלטה שלך, בחירה שלך, כאילו שגילית לי משהו שלא ידעתי. יש את אלה שלא יקבלו את התשובה הזאת וינסו להבין מדוע, להגיע לשורש הבעיה בכוח, אבל למה, מה לא בסדר, אני לא מסכים אתך, את עשית עליי רושם שאני מוצא חן בעיניך, אני לא מקבל את זה מצטער. או שיש את אלה שישחקו אותה כאילו הם לא מתרגשים בכלל: אה טוב גם אני חושב כמוך, האמת שגם אני רציתי להגיד לך את זה, אז טוב שעשית את השיחה הזאת. לא רציתי לפגוע בך איזה יופי שאנחנו חושבים אותו דבר. אז שיהיה בהצלחה. את מקסימה אתה מקסים מגיע לך את הכי טוב וגם לך מגיע הכי טוב.

דרג את התוכן: