כמה שזה נכון...הגיע במייל
אדם אחד הניח פרחים על קבר אשתו כשפתאום הוא רואה סיני שם צלחת מלאת אורז על הקבר הסמוך.
שאל את הסיני: "אתה באמת חושב שהמת ייצא מהקבר לאכול את האורז?"
ענה לו הסיני: "כן, כשאשתך תצא להריח את הפרחים."

מוסר השכל:
לכבד את דעותיו של האחר היא אחת התכונות הכי טובות של האדם.

בני אדם שונים זה מזה ולכן מתנהגים אחרת וחושבים אחרת.

אל תשפוט, רק נסה להבין, ואם אתה לא יכול להבין, שכח מזה.

זכור את חמשת הכללים הפשוטים בדרך אל האושר:

· שחרר את לבך משנאה

· שחרר את ראשך מדאגות

· חייה בפשטות

· תן יותר

· צפה לפחות

להזדקן זו חובה, לגדול זאת זכות.

אמר רבי נחמן מברסלב: » "הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאד מְאד! וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִפַּחֵד כְּלָל". ונסביר מעט את העניין הזה של רבי נחמן. מדוע העולם נדמה לגשר צר? ומדוע לא לפחד כלל?

רבי נחמן סלל לו דרכים חדשות ומיוחדות בחסידות.

הוא הדגיש את הערך של התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית על אף שבסוף ימיו התיידד עם היהודים המשכילים שחיו באומן. לאחר מספר שנים שבהן נשא דרשות בפני חסידיו, כמנהג האדמו"רים בדורו, פסק מלדרוש והחל לספר סיפורי מעשיות. בכך הוא נתן דרור לרוח האמנותית שדבקה בו, שלא מצאה ביטוי בתורות החסידיות המקובלות.

הדגיש את חשיבות הישיבה בארץ ישראל. אמר "כל העניין שלי זה ארץ ישראל" הוא ביקר בארץ ישראל וחסידיו טוענים כי חיבורו הידוע "ליקוטי מוהר"ן" נכתב בעקבות הביקור. דבריו בליקוטי מוהר"ן הם דוגמה לאהבת הארץ והערכתה: "מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל".

הוא הדגיש לא מעט את חשיבותה של השמחה בחיים הדתיים, והחשש מפני ייאוש ועצב אפיין אותו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה:

• "ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאוד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל." (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן מח)
• "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד." (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן כד)
• "אין ייאוש בעולם כלל" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן עח)
• "כשאדם יודע שכל מאֹרעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא." (ליקוטי מוהר"ן ד', א)

אמרתו "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר - לא להתפחד כלל!" הולחנה על ידי הרב ברוך חייט לשיר "כל העולם כולו", שבוצע על ידי זמרים רבים.

מה מאפיין גשר צר מאוד?

תשובה: גשר צר מאוד מייצר אצל האדם תחושה חזקה מאוד של פחד וחרדה.

גשר צר יוצר אצל האדם תחושה של:

אין לאן לברוח.

אין אפשרות לטעות.

נפילה יכולה להיות קטלנית.

אין אפשרויות בחירה.

אין מי שיעזור ויתמוך.

בדידות, לבד על הגשר.

סכנה גדולה.

וכולי.

גשר צר מייצג תחושה של פחד וחרדה מהמצב.

גם העולם נדמה כגשר צר מאוד.

הגשר הצר של העולם גורם לאדם לפחד ולחשוב בטעות שאין לאן לברוח, שאי אפשר לטעות, שהוא נמצא לבד, שאין מי שיעזור לו, שהוא נמצא בסכנה גדולה וכולי.

הגשר הצר מאוד מייצג את תחושת הבדידות של האדם, ואת כל הפחדים שלו.

השאלה היחידה שצריך לשאול האדם את עצמו בהקשר הזה היא, האם זו אכן האמת, האם באמת האדם נמצא על גשר צר?

יתכן מאוד שהאדם נמצא על קרקע מוצקה ויציבה ברוחב אין סופי, ורק הדמיון שלו מטעה אותו לחשוב שהוא על גשר צר.

הדמיון של האדם מסוגל לכל.

הדמיון של האדם מסוגל לגרום לאדם לראות קרקע מוצקה ורחבה עד אין סוף, כגשר צר מאוד.

השאלה היא מהי האמת?

תשובה: האמת היא שהאדם נמצא על קרקע מוצקה ואינו צריך לפחד כלל משום דבר בעולם.

הסיבה היחידה שהאדם מפחד, היא רק משום שהדמיון של האדם משתלט עליו.

ונסביר:

מהו פחד? פחד = התודעה של האדם חוששת ואינה רוצה להגיע למצב שיהיה נגד רצונה = האגו של האדם מפחד שלא להיפגע.

לכאורה פחד הוא מוצדק. מדוע? האדם נמצא בתוך מציאות אין סופית, מרגיש לבד ואין מי שיעזור לו.

אך מהי האמת?

האמת היא שהאדם בכלל אינו נמצא לבד בשום מצב.

על האדם להבין את הדבר הבסיסי ביותר, והוא שהתודעה של האדם מחוברת ומאוחדת באחדות גמורה עם המציאות כולה.

המציאות מהווה בכל רגע את התודעה של האדם.

כל התודעה של האדם מלאה כולה במהות של המציאות.

מצד המהות של המציאות, האדם נמצא על קרקע מוצקה ואין סופית.

מצד המהות של האדם, הוא מחובר באחדות גמורה לכל דבר שנראה לו כחיצוני לו.

מצד המהות של המציאות, הכל זה אחד.

מצד המהות של המציאות, האדם אינו נפרד ממנה כלל בשום צורה.

תחושת הנפרדות של האדם מהמציאות, היא רק מהצד של האדם, בגלל הדמיון של האדם.

אך מצד האמת התודעה של האדם מאוחדת עם המציאות כדבר אחד.

כאשר האדם מבין את הדבר הזה, ממילא אין לו שום פחד משום דבר.

אם ייקח האדם כל פחד באשר הוא, ויחקור את שורש הפחד, הוא יגלה כי שורש הפחד נובע אך ורק מחוסר ההבנה של התודעה של האדם את האחדות הנ"ל.

ידעת והבנת האחדות הנ"ל, משחררת את האדם מכל פחד.

המציאות אוהבת את האדם כמו שהיא אוהבת את עצמה.

מצידה של המציאות אין אדם + מציאות. מצידה של המציאות יש רק מציאות.

האהבה של המציאות לאדם, היא האהבה של המציאות את עצמה.

כאשר האדם מעמיק בעניין האחדות הנ"ל, ממילא כל הפחדים שלו נעלמים.

ולכן אמר רבי נחמן, כי הכלל והעיקר הוא לא לפחד כלל.

משום שהפחד הוא לא יותר מאשר הטעייה של הדמיון של האדם.

מצד האמת התודעה של האדם נמצאת תמיד בכל מקום בכל זמן באחדות גמורה עם המציאות כולה.

מצד האמת, לא משנה מהי הצורה החיצונית של המציאות, המציאות עצמה היא תמיד אותו הדבר מצד מהותה.

כאשר האדם חושב בטעות שהוא זאת הצורה החיצונית של המציאות, מכאן מגיע הפחד.

כי הצורה החיצונית של המציאות משתנה כל הזמן = פחד מפני שינוי.

כאשר התודעה של האדם יודעת מה היא באמת וחייה מתוך נקודת המבט הזאת, ממילא אין פחד בעולם כלל.

http://www.youtube.com/watch?v=-CZqRKYznrM&feature=related

שמש נצחית בראש צלול

 http://www.megavideo.com/?v=J1IF0WN5